לפני 18 שנים. 7 באוקטובר 2006 בשעה 11:59
אני יודעת.
אני לגמרי מבינה איך את מרגישה.
פעם הייתי אומרת לך -
הפסיקי... בבקשה...
היום לא.
כי היום, יותר מאי פעם
אני מתקרבת לעולמך מבפנים.
אני מרגישה את הקנאה.
אני מרגישה את הכאב.
זה כואב.
נורא.
אבל מצד שני, מי מבינה אותי יותר ממך ?
מי תומכת בי כמוך ??
את האחת שמרגישה.
בלי לדעת, לפעמים בלי להבין.
את פשוט מרגישה, נטו.
כולך רגש. ואהבה.
אהבה ענקית.
שלי לך.
שלך לי.
אני אוהבת אותך
בלי קשר לאף אחד.
האהבה שלי אליך נטולת אג'נדה, נטולת מי מה מתי....
אני פשוט אוהבת.
ואת יודעת שכל זה אמיתי, נכון ופשוט.
פשוט.
כואב, מורכב, מסובך נורא, בלתי מוסבר, בלתי מובן לפעמים,
אבל
פשוט.
וזו הסיבה האמיתית, שבגללה אני אוהבת אותך.