חייך וחיי. עכשיו.

התבשרתי על מותו של חבר.
עצוב.
מאד עצוב.

הסצינה ביננו היתה פשוטה.
הגעתי אליו הביתה, בסלון חיכו לי תמיד
כוס הקפה והעוגיה.

התיישבתי על הכורסא מולו,
הוא ישב על הספה.

התפשטתי
וגם הוא לפעמים.

כך היינו יושבים ומאוננים האחד מול השניה
עד האורגזמה.

אז הייתי שותה את הקפה,
אוכלת את העוגיה
(שבדרך כלל הוא היה אופה עבורי, כן, ממש כך)
היינו מדברים קצת,
חושפים לא מעט.

לפעמים היינו מצחקים במילים 😄

ואז הייתי קמה והולכת.

הסיפור הזה נמשך לא מעט
וכל מי שהכיר אותו
היה מבין למה ואיך.

סוגשל סוד.

עצוב לי שלא נוכל לדבר יותר, איש.

יהי זכרך
ברוך.