חלק ממני

http://a1.sphotos.ak.fbcdn.net/hphotos-ak-ash4/384744_215491178578968_93460954_n.jpg

איזה כיף זה היה לפגוש

חברים ששירתו איתי במהלך 20 שנות שרות

לכל אחד נכד או שישה נכדים

פפשש איך הזמן עובר.

מעלים חוויות :)

 

 

 

על ההוא שהייתה לו מאהבת

הוא היה מזיין אותה בניידת

כאשר הוא עבד לילות.

ואיך פעם אחת

בטעות נילחץ מכשיר הקשר

וכל המחוז שמע את הגניחות שלהם

לא מרחבי, מחוזי!:))))

אוי לבושה.

 

 

 

או את המתנדבת

שהייתה לה חולשה ללובשי מדים

החברה היו מעבירים אותה מאחד לשני.

הם היו מזיינים ואני מגבה אותם למקרה שהיה ארוע.

עד שתפסה איזה אומלל (ברור שלא לובש מדים) והתחתנה.

 

 

 

או כששמרנו על הגופה של  זו שרצחו וגם שרפו אותה

מי היה מאמין שהבחור שהיא עזרה לו הכי הרבה

הוא זה שרצח אותה.

 

 

 

או על זה שהייתי מטפסת על משאיות 

של 14 או 15 טון, אני חושבת

לבדוק את המטען וכו.

1.58 גובה (הייתי פעם גמישה) :)

זה היה מראה מצחיק לראות אותי, מודה.

 

 

 

או על רופא השיניים שלנו שהיה כמעט היחיד בעיר

כל הזמן היה מקלל יודפויומת

והסיגריה מעולם לא עזבה את ידו, גם בעת הטיפול.

ובנו הנרקומן (הוא היה בחור יפה)

שאביו היה מחפש אותו בכל העיר

ומבלה לילות בתחנה.

 

 

 

או בתקופת המלחמה  כל חפץ חשוד נחשב כארוע פח"ע

היה מעלה לנו את האדרנלין.

אוחח כל הזמן בהיי, חושים מחודדים בטרוף.

 

 

 

על איך אנשים משתנים ומשתקמים (לא כולם)

נרקומנים שהינו עושים חיפוש בביתם.

רובם מתו מאיידס בגלל מחט לא סטרילית.

או מנת יתר.

וכן עשיתי לא מעט חיפוש על נשים, לא נעים לא נעים בכלל.

 

 

 

או את ההוא שתקף אותי בעת שעצרתי אותו בהילולה במירון

איך החברים של בעלי(כיום לשעבר) שעבדו איתו בבילוש

סגרו איתו חשבון.

עבריין שטען שהוא חוזר בתשובה.

היה מסטול על כדורים תקף איזה זקן מסכן שהתלונן עליו.

 

 

על ארועי תאונות דרכים אף פעם לא הינו מדברים

אלו לא חוויות שהינו רוצים לזכור

לראות כל כך הרבה דם

למצוא גופות של ילדים ובכלל.

 

וכל זה בסניף הדואר השכונתי.

מודה שחלק מהאקשן חסר לי :)

 

 

 הבהרה- מדובר על מקרים לפני שנים

העבודה תמיד בוצע לפני הכל.

השוטרים עושים את עבודתם נאמנה.

 

 

 

Anything you can do

  I can do better!!

 

 

אשכרה שיר מטומטם

 

כשאתה מסתכל עליי
מרגישה שהחום בגופי עולה

כשאני מביטה בך
מנגן את חיי אני לא אני

השמיים שרו, רק לשנינו, התחברנו
ונגענו באהבה..

כשאתה מדבר אליי
מאבדת את כל הפחדים שבי

כשאני מרגישה אותך
איך הכל מסתדר לי עם עצמי

 

 

 

 

 

חברה לעבודה פירסמה את זה בפייסבוק.

הכותרת הייתה.

"רעיון יצירתי למתכונים בזמן הבישול/אפייה :-)"

 

אין לה מושג אילו שימושים נוספים יש למתלה מכנסיים :)

 

http://a4.sphotos.ak.fbcdn.net/hphotos-ak-snc7/c38.0.403.403/p403x403/391427_471304576228012_186086338_n.jpg

 

איזה מוזר זה להגיע מהעבודה

להכנס לבלוג שלך

ולראות ששום דבר חדש לא נכתב

התרגלתי לקבל ממך הודעות

שכתבת משהו בשבילי.

אני אצטרך להתרגל

לחוסר נוכחותך.

לפחות לזמן מה.

 

 

הכנתי טבלת יאוש :)

 

שלך

http://upload.wikimedia.org/wikipedia/en/2/21/Metamorphosis_of_Narcissus.jpg

Metamorphosis of Narcissus

 

 

 

 

 

 

אני לא טיפוס סבלני כלפי עצמי

אני כן סבלנית כמעט ללא סוף

כלפי אחרים

שצריכים עזרה או כל דבר אחר.

אבל במה שמדובר בי?

ברצון שלי?

בצורך שלי?

הסבלנות שלי שואפת ל-0 אחד גדול, נדה , גורנישט, יוק!

אני רוצה כאן ועכשיו!

בודדים המקרים שלא קיבלתי את מה שרציתי.

ועכשיו

היקום מזמן לי חתיכת ב"ז של שעור בסבלנות

אז במקום לשבור את הכלים

ולבעוט במה  שנמצא מולי

ולירות מהמותן בצורה אימפולסיבית חסרת ריסון

בלי לחשוב במה אני פוגעת או במי

לרוב זה בעצמי.

אני עוצרת

מרסנת את עצמי (זה לא קל!)

לוקחת אויר מלוא הריאות

וחושבת לפני שאני מגיבה

מקפלת יפה יפה את התשוקה שיצקת בי

שומרת אותה במגירה שהיא רק שלי ושלך

גם את הגעגוע אליך אני אורזת בעדינות

שומרת באותה מגירה.

בתקווה שחלקים מהם לא יתגנבו בחזרה לליבי וגופי

כאשר לא אשגיח בכך.

 

ואמתין

עד שתחזור אלי.

 

שלך.

(כבר מתגעגעת)

 

אני תקועה בכסא

שומעת את אותו השיר בלופ

איזה 20 פעמים לפחות.

לא מצליחה להשתחרר מהשיר הזה

לא מצליחה להזיז את עצמי מהכסא

אני יודעת שאני חייבת לקום

יש לי דברים לעשות

ובכל זאת

אני קפואה במקומי!