חלק ממני

אחרי שנעלמה לסופ השבוע.
החתולה שלי נמצא 😄
היא "נתקע" בכוך שנמצא בקיר הבנין, בקומת הכניסה.
כנראה שנבהלה נכנסה לכוך ולא יצא משם עד שמצאתי אותה
היא הייתה מורעבת...
עכשיו היא בבית, איתי 😄

חתול זה לא בדיוק חיית מחמד בשבילי
אני יותר אדם של כלבים
אבל לקחת כלב לסגור אותו בבית 11 שעות ביום זה אכזרי
לכן "ניתקעתי" עם חתולה
זה התחיל במאי 2011
כמה בנות בעבודה מצאו 4 גורים בני שבועיים, אמא שלהם נידרסה
לכן טפלנו בהם.
לאחר מסע שיכנועים קצר של הקטנה שלי
לקחתי גור שלאחר מכן התברר שזו גורה 😄
בית של נקבות ...
הקטנה ירדה לעבודה באילת
אני "ניתקעתי" עם חתולה
האמת היא שאני שמחה שאימצתי אותה
לא נעים לחזור כל יום לבית ריק.
מה גם שבספק עם הייתה שורדת בחוץ, היא הייתה הקטנה מבין כל הגורים.
בקיצר יש לי חתולה משוגעת אבל מקסימה 😄
זה התחיל מזה שתפסתי אותה מקפצת בקלילות מחלון חדר הכביסה לחלון השרותים (חיצוני)
ומשם בקלילות היא עולה על גגון חבלי הכביסה והופה לגג הבנין, אני גרה בקומה אחרונה.
ואני נעמדת כמו מפגרת בחלון, קוראת בשמה בקול תחנונים מלווה בקולות של פס פס פס,בחייאת גרי תחזרי הבייתה.
לפעמים היא נענית לי לפעמים לא 😄
מאז אני מקפידה לסגור את החלון בחדר הכביסה.
החתולה מצאה לה מקום אחר לרבוץ בו להנות מקרני השמש, כאשר יש שמש.
חדר השינה שלי, יש סורגים בחלון אבל... מי חשב לעצמו שמשם היא תעשה קפיצת התאבדות.
עברו כמה ימים ואני תופסת אותה מטפסת על הסורגים, בחלק החיצוני והופה קפיצה קלה לחלון השרותים (חיצוני)
ומשם לגג חבל הכביסה ,ולגג הבנין.
אין ברירה, לסגור את החלון או להגיף את התריסים.
נישאר החלון בחדר של הבנות, אשר נמצא בצידו השני של הבנין, משם אין לה לאן לקפוץ, רק למטה.
השארתי את החלון פתוח בחדר הבנות.
יום אחד אני עוברת ליד השרותים בדרכי לחדר השינה שלי, אני שומעת יללות , אני חושבת לעצמי ,לא יתכן שסגרתי אותה בשרותים.
אני פותחת את דלת השרותים, ומה אני רואה?
את החתולה שלי רובצת על עדן החלון (החיצוני) ומיללת.
לא יתכן, פשוט לא יתכן שהיא טיפסה שוב על הסורגים עלתה הגג והגיע לצידו השני של הבנין.
הכנסתי אותה בחזרה הבייתה.
עוברות כמה שעות, ושוב אני שומעת יללות מחדר השרותים
ומי שם מחכה שאכניס אותה הבייתה, החתולה כמובן.
הפעם לא חסכתי ממנה את מנת העצבים שלי, מילולית בלבד כמובן.
יאללה עוד חלון לסגור.
היום בבוקר אני תופסת אותה כשפלג גופה העליון מרחף לו מחוץ לחלון בסלון, וחלקו התחתון של גופה נאחז באשנבי התריס.
הכנסתי אותה הבייתה.
חשבתי לעצמי שזה לא יקרה שוב, אין לה סורגים בסלון כדי לטפס...
הגיע הצהריים, נכנסתי לנוח, התעוררתי אחרי שעתיים, ומשהו מרגיש לי מוזר, החתולה לא קפצה על המיטה כהרגלה והציקה לי.
אני קמה , מסתובבת בבית בקריאות אחר החתולה "גריי גריי, פפסס פפפס" כלום, נדה.
פתחתי קופסת שימורים לחתולה, ידעתי שזה לא ישאיר אותה אדישה והיא תצא ממקום מסתורה.
עד לפני כמה הדקות האוכל בקערה של החתולה נישארה כפי ששמתי אותה, החתולה לא נגעה בה.
בקיצר
החתולה שלי נעלמה, קפצה בנג'י מקומה רביעית.
חיפשתי אותה למטה, ליד פחי הזבל,אני מסתובבת ברחוב כמו מפגרת פפס פפפס אנשים חשבו שאני משוגעת, הבכתי את עצמי לחינם, לא מצאתי את החתולה.
אני מקווה שהיא תחזור ומהר, עצוב לי, היא חסרה לי...

היום כשהייתי בדרכי לביתו של אבי
ראיתי בדרך עץ מאוד יפה
וחשבתי לעצמי
זה מזה דומה לעץ יהלומים שיש לי ב-FarmVille

מי שיש לו מנוי בפייסבוק מבין.

הגיע הזמן שהמחשבות שלי ישתנו לדברים אחרים, יותר מענינים 😄

לילה טוב.

זה מעצבן שבן אדם זר חושב שהוא מכיר את זה שמולו אחרי החלפת 2 שורות בכתב ,2 וחצי משפטים בטלפון.
זה שחצני, לומר שאתה מכיר את אותו האדם.
במיוחד שלא הוכח שיש הצדקה לשחצנות.
אז וואלה נמאס לי מכל ההכרויות באתר שאין בהם כלום
אז כמובן שאני אשמה בזה (נאמר בציניות)
היה יכול להיות משעשע " לצחצח חרבות"
אבל כמובן שזו אשמתי.

מה לעשות אני מצחקקת כשאני נבוכה, אולי תגובה טיפשית וילדותית, אבל זו אני, רחוקה מלהיות טיפשה או מושלמת.
ואין בכוונתי לשנות את עצמי למען אף אחד.
אז באמת כל טוב!

אתמול נישברתי
הפעם האחרונה שנישברתי היתה בערך לפני שנה.
כאשר נודע לנו שהוא חלה בסרטן.
אני לא מסוג האנשים שנישבר כל כך מהר או מכל סיבה, אני סמל ודוגמא חיה נושמת ובועטת לנשים חזקות, למרות שלפעמים הייתי רוצה ליפול, ופשוט לא לקום, זה כל כך קל, אבל אני לא יכולה להרשות לעצמי את הלוקסוס הזה.
נישברתי בגללו
אבא שלי
זה התחיל בשיחת טלפון בצהריים, הייתי אמורה לפגוש אותו במרכז העיר לשבת בבית קפה, לפטפט...
כהרגלו הוא עושה את הקניות לבד,
אתמול הוא לא עמד בזה, גופו בגד בו, וכוחותיו אזלו,הוא חזר הבייתה ללא קניות.
לא וויתרתי על הקפה ביחד, ובמיוחד לאור מצבו, רציתי לראות מה קורה איתו.
הגעתי לביתו,וראיתי שמי שעמד מולי לא היה אבא שהכרתי
החליפה אותו דמות זרה שניראתה כשבר כלי
ואני עם חיוך על פני ומנסה להצחיק אותו, דבר שתמיד צלחתי בו.
למרות שחייך הייתה עצבות בחיוכו.
אני לא חושבת שהדחקתי את מחלתו, פשוט עטפתי אותה באופטימיות
כי אני לא מסוגלת לחשוב על חיים בלעדיו.
לא עכשיו, לא כרגע, אולי מתישהו בעתיד אחשוב על זה.

בזהירות כשמגיעים לשישי ,קפיצה גבוהה ... 😄

אתמול טיפסתי על הרים ירוקים גבוהים
עם סוסים של פרא
ולא הרגשתי את השמש מביטה עלי
ואת עורי צורבת
אני לא אבחין במילים של אהבה
גם אם חרש חרש הן יילחשו אל תוך אוזני
אני פשוט אקפא
אני כבר לא זוכרת
איך להיות אחרת
תגיד לי, איך להיות אחרת ?

ימים חולפים כמו רגע ואני עוד כאן
כמו תמיד נשארת
ראיתי אנשים שמדברים על פיתולי הזמן
זה היה בסרט
איך תרגיש אם אציץ לך למחשבות
בכישוף של רגע
אולי לשם שינוי אני זאת שאכאיב לך

אם אני זוכרת
איך להיות אחרת

נדמה שזה נגמר ,זה כבר לא נסתר
אין כאן אהבה
הנה אני נזכרת
אני אחרת