שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

הצד המיסתורי האפל שלי....

סיפורי זימה ושליטה
מלאכית כשרוצה ,שטנית כשצריכה....
תחליט לאיזה צד אתה נטמע...
לפני 17 שנים. 5 באוקטובר 2007 בשעה 15:21

אתמול הוא בא לאסוף אותי,קצת התייבש בתחנה,ולא בכוונה, ממתין לי בחוץ,מושיב אותי כיאה למלכה,באצמע נסיעה מתברר שהוא לובש גינס,ואני מתפלצת,כאילו דה? אף כלב לא יכניס אותו לדאנג'ן בג'ינס,ובזה אני פשוט בטוחה,מנסים כל מיני פיתרונות לא הולך,מחליטים סתם לסוע לחוף הים המרגיע,מורידה את נעלי העקב הזהובות שלי,צועדת בחול הרך,מלווה בבאטלר שלי,ובאור ירח רך,הוא מתיישב מולי,מביט בחיוך עם גומה,ואני מנסה לפענח אותו,האמת קצת מתקשה,כולי רוך וחיוכים,לא כל כך קשה,כיף לקשקש איתו,הרגשה נפלאה,מביטה בו,ישר לתוך העניים,"באטלר שלי,אתה יודע מה תפקידך" ונותנת לו רגל מלאה חולות,הוא מלקק אותה,גורם לי להנאה מופלאה,עד שאפילו עניי נעצמות מרוב תשוקה,מקרבת אותו אלי..."את יודעת שיש לי עדין סימנים מהמשימה האחרונה שלך"הוא פולט....
"אז מה,עונה בניחוחות האופינית לי,רוצה שארחם עליך? ומוסיפה לגב את המנה הנוספת,שריטות קטנות ואדומות,שיביט בגב מחר,ידע שמלכתו נגעה ושרטה,כמו חתולה מין השורה......האמת שאם תשאלו אותי,אני משווה את עצמי לנמרה,מטורפת טורפת מסוכנת שורטת מיסתורית וחושנית.....אני רומזת לו להתקרב אלי,הוא קרוב מרחק נשימה,מביטה בשפתיו המעוצבות,עושה חשק,אבל רק מלקקת מבחוץ,הוא לא מעז לנסות הלאה,רק מתגרה בי בחזרה,ואני תופסת לו בעורף,מלקקת מהצואר עד לאוזן,והוא נחלש,ממלמל משהו בלתי מובן,זה עושה לי את זה,אוהבת שהבאטלר שלי נהנה...נותנת לו להנות גם מצוארי,שולח לי רטטים של עונג לגוף,ואז בועטת בו,מחטיפה סטירות בכף רגלי,והוא רק מביט בי"תודה מלכתי",נותנת סטירות אחת אחרי השניה,והוא ממשיך עם התודה,חונקת אותו די בחוזקה,והוא מביט לתוך עניי בהתרסה,כאילו תנסי אפילו לרמוס אותי,בחיים לא תצליחי,לא זה מה שאני רוצה באטלר,לא רוסה לרמוס אותך,אלא סתם למעוך לך את כל הצורה....."למה באת עם חולצה כזאת? להבא רוצה חולצת כפתורים שחורה,אני אוהבת לקרוע חולצות,ממש חיה רעה" והוא מחייך אלי,תמיד יש לו חיוך מתוקי על הפנים,מה שאצל אחרים נראה לי אדיוטי,אצלו נראה לי פשוט מקסים,הוא מנשק את רגליי,ואני קרבה לפיטמות,נושכת אותן,בודקת גבולות"זה הכי חזק שלך מלכתי?"ולאור מה ששומעת נוגסת בגסות רוח,חשבתם שיצעק? ממש לא...נראה לי הבחור שירת ביחידה קרבית,ממש עומד בסבל ועינויים,לא לא הגזמתי,אבל סתם הרגשה של כוח מולי,מה שעוד יותר מגרה אותי......
השעה עוברת זמן לשוב הביתה,ואז מחליטה להשתובב,כולו ספוג בחולות,מנער את עצמו,ואז כשהוא בטוח שהוא נקי,אני מעיפה כמות חול נוספת עליו,עד שהוא מפוצץ בחול ימי,מצחקקת לי בכיף ,שמחה,ממעשה הקונדס שלי,ואז מתחילה להצליף בגופו,במעין סטירות שאמורות לנקות אותו,
על החזה,על הפיטמות סוטרת נמרצות,והוא כרגיל איתן מולי,מתרומם,מסיר את בגדיו,ואני מתבוננת בו...איזה גובה,חושבת לעצמי,ואיזה גוף,אחחחחחחחחחחחחח,אבל את זה אתה לא יודע,כי לא אמרתי לך,מסדר את עצמו,וחוזרים לרכב,נפרדים לשלום,בחיבוק ממש מהלב,אוף הבאטלר הזה מאלף,אני עומדת על הכביש ממתינה למונית,כבר יש לי הצעה לערב עם איזה בחור מסוקס,מוותרת,היה לי ערב מיוחד,רוצה לשמור עליו...שבה הביתה מתיישבת לי מול המחשב....

פתאום הבאטלר לי משם קופץ,"מלכתי,היה לי ערב מדהים,ויודעת מה רוצה לומר לך שהולך לעשות עכשיו ביד",אני שולחת לו איקון המום....
"מה נבהלת מלכתי"?
נו באמת ממתי מלכה נבהלת מהודעה שכזאת,? רק מה, נתתי לך הוראה שרוצה לשמוע אותך,בעודך מאונן,לשמוע את הנאתך,זאת לאוזני מנגינה.....
לא יודעת איך שוחחנו אפילו על הא ודה,בודקת את רמת הריכוז שלך,ואז פתאום מודיעה...."אני סופרת עד 10,ואתה גומר באטלר.....מובן"?

"כן מלכתי" ואני סופרת לך...
1
2
עודדדדדדדדד
חזקקקקקקקקק
3
אחחחחחחחחחחחח
"המלכה מתחננן תרשי לי לגמור..."
"בשום אופן באטלר שלי"
וממשיכה
4
5
כןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן

פתאום נעשה לי שקט.......
"באטלר מה ניסגר? גמרת ללא רשותי?"

"כן המלכה,אני מודה באשמה"
"אתה יודע שזה ילווה בעונש?,אומרת בנימה שלא מבשרת טובות.....ומנתקת את הפון

עכשיו לא יודעת אם להיות מאושרת מזה שאני אותך כל כך מגרה? או להיות מאוכזבת מאי מילוי פקודה.....מה המלכות שפה אומרות?סתם שאלה שאלתית ליום שישי.....

ולמי יש עונש ראוי ויצירתי???

לפני 17 שנים. 5 באוקטובר 2007 בשעה 6:35

מאושרת ומאוכזבת........

לפני 17 שנים. 4 באוקטובר 2007 בשעה 14:47

הוא בקושי ישן,עובר חיים ממש לא קלים,ומישהי הגיעה לחיו כדי להקשות אותם יותר...
(הוא טוען שאני מקשה לו עוד דברים,חוץ מהחיים) ניצב מול כל מבחן שעושה, די בגאווה ,שמח על חלקו לשרת אותי נאמנה....

כתב בהומר שכזה,99 דברים עליו,שלא יכולתי שלא לצחוק,מניין שנותיו לא רב,אבל הראש בהחלט על הכתפיים...כל יום מוכיח כמה שהוא ראוי.....אז למה תמיד אצלי יש ספק...למה הראש אף פעם לא נח,מחכה לרגע שזה יגמר ויסתיים,כמו סרט טוב שהיה......

משימה שנייה,ביקשתי שיצתלם בקולר ומסכה,די לא קל,אין לו מצלמה,ודרשתי משהו יצירתי,חושבים שהוא לא הצליח? להפך,רק גירה אותי להמשיך לתת לו עוד משימה....למתוח אותו עד קצה הגבול..דוקא כשהוא חסר שעות שינה,עייף ומותש אז באה לי עוד הברקה.....

משימה שלישית,ביקשתי שיעשה על עצמו,סאשן נרות,שהגב יראה בצבעים של נרות חנוכה,הוא ביצע את המשימה במהירות הראויה,מנסה להוכיח לי כל יום את נכונותו להיות משרת מין השורה.....

והמשימות לא פוסקות,נראה לי שמאתגר אותו לעמוד במשימות שלי,להוכיח לי את מסירותו,לכן קמתי והכרתי,עלם נפלא.....

לפני 17 שנים. 3 באוקטובר 2007 בשעה 19:59

מרימה את הפון,מתקשרת לחברה שלי,"בא לך לצאת קצת,לפטפט"? ככה אני טיפוס ספונטאני ברמות,משתנה מרגע לרגע,מי שיודע לחיות איתי בשלום חי טוב,כי רוב הזמן אני טיפוס מאוד אופטימי ושובב,די צחקנית וחייכנית,לא רואה בפוזות והתנשאות שום דבר מיוחד.....
והאמת במצב מסוים אני די תופסת מעצמי,לרוב אני מנסה להיות אני....גאה ומרוצה ממה שיש בי...
עומדת בכניסה למסעדה שהבטלר עובד בה,מחייכת לעצמי,חושבת מעניין אם ביכלל ידע שמלכתו נמצאת כאן,ואם יזהה אותי בתוך כל ההמולה,לא עוברת דקה,הוא חולף על פני,מביטה שמאלה,והוא מביט בי,שנינו נפגשים מבט נעול,וצוחקים האחד לשני....אמרתי לך שזה מה שיקרה לראשונה,ובטח לא טעיתי...
מלצרית חמודה ניגשת אלינו,והוא דואג תוך דקות לתפוס את מקומה...אני מביטה בו יש לו חיוך באמת מתוקי,הוא לוחץ לי יד,ואני לוחשת לו"מעניין אתה הבאטלר שלי"?....
"כן זה אני מלכתי"....מזל שהחברה לא שמעה אותו,היא ונילית לחלוטין,וזה נראה לה די טבעי שמתחילים איתי צעירים,כי תמיד משום מה זה קורה לנו,אכלנו דג ממש טעים,הבאטלר קירקר סביבי,מתוק אמיתי,אין ספור טלפונים,ועישנתי כמו קטר,עוטה על פניי מסכת אושר,אבל בלב באמת קצת רע לי,המצב של אבא לא מזהיר במיוחד....
ועוגת השוקולד שהבאטלר הביא רוממה את רוחי....(אתה לא תאמין מה אפשר לעשות עם עוגה שכזאת באטלר שלי,בהזדמנות מבטיחה להראות לך,איך היא מוגשת על הרגליים,ולא דוקא על צלחת לבנה ונקיה)
האמת אספר לך מה הייתי באמת רוצה,להניח אותה תחת השולחן,לרסק את כולה בכפות רגליי,ואז לתת לך לזחול וללקק כל טיפת גלידה ושוקולד....טוב נו יש פנטזיות שאפשר להגשים.....

חברים מתקשרים אלי,מבקשים לצאת איתי,ואני פורשת מהמסעדה,לאחר שעה וחצי,שוב אני שם,ישובה על הספה,בדיוק כמו שהבאטלר שלי חלם,זוג חברי נכנסים,וקדימה התקפת שתייה,ולי יש אופי במצב שיכרות,אני פשוט צוחקת בלי סוף,הלשון משוחררת,ולא מרוסנת,אבל אני בראש טוב וסבבי..נתתי לבאטלר פקודה,לומר לחברה שלי,מי אני בשבילו,הוא לחש לה"היא המלכה שלי"והיא ונילית שכמוה הביטה בי בחיוך ממזרי,כלא מאמינה שזה אפשרי,תפסתי ראש טוב,והבחור שמולי החל לזרוק הצעות זימה,אני ממש לא בקטע,לא מערבבת עסקים והנאה,כל הערב חופר לי במוח,כמה הוא שווה,אני לא בקטע,רק צוחקת לו בפנים בלי לעשות חשבון...השתייה גורמת לי להיות רפויה,הבאסלר מלווה ערב שלם בזוג עניי החומות,מביטה בו הוא באמת גברי וגבוהה,ודי משגע,ישובה בנוחות הוא מביא לי פתק"מת להיותתחת השולחן עכשיו,ללקק את רגלייך",ואני בראש טוב,מחייכת לעצמי,בעוד שני החברים משתהים ולא מבינים,אני נעלמת לקומה שנייה,והבאטלר אחריי,נועל את הדלת,כורע על ברכיו,מלקק את שתיי רגליי,"כל הערב חולם לעשות את זה",ואני אומרת לפעמיים חלומות מתגשמים,לפעמים כשהלב מאמין.....
יורדת בחזרה לחבריי,מתחילה למזמז את החברה,להראות לה כמה שזה שונה להיות עם בחורה,היא קצת בהלם מהתעוזה שלי,והוא הידיד מהעבודה, מחליט לעבור לידי במקומה,לא חוסכת ממנו דיבור מלא שליטה,וסטירה קטנטנה......עד שגם הוא בורח,חחחחחחח מצחיקים לא יודעים איך לאכול אותי......אבל זה לא חדש,מעולם איש לא ידע......

אני לוקחת מפית נייר שמה עליה נשיקה,מוסרת לבאטלר שלי בחיבה,מזכרת מערב נחמד....
על השולחן הבאטלר קרב לשיחה,מכניס לידיד שלנו מכות מתחת לחגורה,אוחחחחח אני אוהבת חכמולוגים,אהבתי את הביטחון שלך מולו,ולו יכולתי ,הייתי נותנת לך ואחד נשיקה.....
ככה מסתיים ערב שכולו צחוקים והנאה,קמה ללכת נותנת לבאטלר את היד לנשיקה,אני מלכה רגילה לנשיקה מלכותית,ובעודי יודעת שהוא עבד,זה פשוט יוצא לי בטבעי.....הוא לא מתנגד,חסר לו שיתנגד בלב חושבת,ויוצאת מהמסעדה,עם זיכרון נעים וטוב,פתאום חשה ביד על מותני,זה הבאטלר שלי,שוב בא להפרד,ולתת מחמאות,חמוד אמיתי כבר אמרתי???

לפני 17 שנים. 3 באוקטובר 2007 בשעה 7:30

אתמול עברתי ערב ממש מתוקי,סובלת היום מהאנגאובר,לא רגילה כל כך לשתות וודקה,דפקה לי בראש כך,שרק צחקתי רוב הזמן,והבטלר שלי,היה ממש מקסים,ומתוקי.....
דאג לי כל הערב,כיאה למלכה,ואני ממש מחבבת אותו,אין לזה הסבר הגיוני,כמו כל דבר בזמן האחרון בחיים שלי......
בתחילה הייתי עם החברה,עד שחברים שלי ביקשו שאעיף אותה,ומשם עבר ערב טיזינג של צחוקים,וכיף...

עברתי ערב מענג,מזמן לא צחקתי כל כך מהלב.....
והבטלר שלי...זה כבר סיפור......

שכח לגבות כסף על העוגה,או שמה זאת היתה מתנה.??....אחחחחחחח יאמייייייייי

מביא לי פתק,כמו לילדה קטנה,"מת לרדת תחת השולחן ללקק לך את הרגליים",ואני מצחקקת בתגובה,כי זוג חבריי מתפלצים לדעת מה כתוב שם........

הייתי ילדה טובה אני נשבעת,לא הפרעתי לו במהלך העבודה,יותר מידי ליום אחד,עד שבא אלי"מלכתי,בא לך לעלות לשירותים"?......
"כמובן" עניתי בחיוך,וזוג חברי זוממים מה כבר הלכתי לעשות,שיתפוצצו למי איכפת, הדלת ננעלה,הבאטלר שלי על הברכיים,מלקק לי את רגליי......
מזל שיש לי שליטה עצמית,ושיחררתי אותו,והסטירה שקיבלת באטלר לא היתה חזקה,בכוונה תחילה,שכן איך תסביר לחי אדומה באמצע עבודה?.......
מזל שאצלי גם הראש חושב,ולא רק אבר אחר.....

אחלה ערב כיפי,בטוחה שיהיו עוד רבים כאלה,ולא רק בגלל הבאטלר,האוכל היה גם טעים לי,פשוט אהבתי,וכשאני אוהבת,אז זאת זכיה,בעוד לקוחה מרוצה......

לפני 17 שנים. 2 באוקטובר 2007 בשעה 15:39

דרך של 10 דקות יש לי כדי להגיע למקום עבודתי,ולא אין לי רשיון,ממש בושה לי,אבל את הצחוקים שאני עוברת עד שמגיעה לעבודה,נראה לי שאף בחורה הכי חתיכת על לא עוברת....
הולכת לי בשביל,כרגיל סיגריה ביין שניי,והמוזיקה מהדהדת בראשי בחוזקה,אם פי 3,זאת התשובה....נעלי העקב קצת מציקות לי הפעם,מסיטה ראש לאחור,רכב לבן עוצר לי,חיוך מלאכי מתבונן בי,ואני דרך משקפיי השחורות מביטה בחיוך חזרה...."אפשר להציע לך טרמפ"?
אני עולה לרכב,פולטת מעין מילת תודה מנומסת,מוציאה אוזניה אחת מהאוזן,ומקשיבה לשטיפה החזיתית עלי...."תגידי את נשואה? כי את יודעת בעל זה לא קיר...תגידי יש לך חבר? גם אותו אוכל להזיז....תגידי מה את אומרת עלי? אני נראה לך? אולי איזה טלפון שלך? מבטיח להתקשר רק מתי שבא לך....נו נו תעשי טובה,ראיתי אותך נכנסת לפה,ובמיוחד עבורך החלטתי ליסוע מפה...נו....נגמרו לי המילים...אז מה את אומרת?.??

אני מביטה בו,מלאת סבלנות,דופקת את החיוך הכי מקסים שלי...ואומרת,"אתה חתיך אמיתי,ובאמת הורס,אבל לא בשבילי,אני תפוסה....יש לי ונילי.....ומה גם יש לי באטלר....

הוא מביט בי במבט המום..."מה זה ונילי? ומה זה באטלר?........
"טוב את זה לא תדע,לפחות לא היום,"עונה לו וקורצת...וכבר רואה שממקומי גולשת,מבקשת שיעצור בצד,והוא במקום לעצור מוציא את הפון....מחזיק אותו צמוד,ומתכוון לצלם אותי.....

"פאק מה אתה עושה"? שואלת......."אני מצלם אותך,בבקשה לפחות תמונה שלך",נו באמת ממתי הפכתי להיות דוגמנית? לא מספיק שמדגמנת בסרטון של המלון שלי,עכשיו אני אמורה גם להופיע בפון,בתור נכבשת....חחחחחחחחחחחחחחח,צחקתי לו בפנים"תשכח מזה יקירי......"

ירדתי מהרכב בעודו באמצע נסיעה,לא אל דאגה,הוא לא נסע מהר,הבחור פשוט נבהל ברמה.....על פניו מבט אכזבה עמוק,שלחתי לו נשיקה באוויר ועפתי משם,לעוד יום עבודה .....כרגיל.......

לפני 17 שנים. 1 באוקטובר 2007 בשעה 20:07

שואלת את עצמי מידי יום את השאלה...
כמה עוד אצתרך להמתין לדמותך...?
מה יספק וירווה את צימאוני....?
לדעת אולי שאתה קיים ומציאותי?
שאתה לא פנטזיה מהלכת בראשי?
שאתה לא סתם איזה דמות יציר דמיוני?

הייתי רוצה שכבר תופיע בחיי.
תרגש את ליבי הסורר.תגרום לו להתמכר.
תיתן לו להתשגע להתפרע ...
וכשירצה ליבי לנוח מהטירוף שאחז בו.
פשוט אעצום עניים .
אדמיין את שנינו בשניים.
אניח ראשי בחיק אהבתך .
ואשתוק שתיקה ארוכה.

אתה אכן קיים.
בתוך הראש שלי.
אני קוראת לך תהיה מציאותי.
פנטזיות זה לא בשבילי.
ואם תרצה לצאת למסע .
אני קוראת לך משתיקה עמוקה.
בוא הראה לי את קיומך.
מעומק תשוקותי קראתי אליך.
הזמנתי אותך בצבעי מכחול.
ציירתי אותך באדום וכחול.
ואל תשאל למה ומדוע.
אבל הלב מצפה לך מזמן.
יודעת באיזה פינה אתה נחבא לך.
אתה משוחרר לבוא ולומר
הנה הגעתי כבר......

לפני 17 שנים. 1 באוקטובר 2007 בשעה 18:27

שלשום יצאנו למסעדה,כבר חצי שנה,שאתה משגע לי את השכל,שרוצה שניפגש,אז קדימה,למשימה,התלבשתי לי,בדרך המוזרה שלי,בדרס קוד,והגעתי למסעדה.
נכנסתי אתה חיכת לי בכניסה,כמו ג`נטלמן של אז,הזזת את הכורסא.ריח הבושם שלך,הכה באפי.
אמממממ איזה ריח חושני.ממש נדלקתי...
הבטתי בך,בחיוך,במבט,והאמת הצלחת לכבוש אותי מעט. מתלהב כמו ילד קטן,כל רגע אומר לי,אני מרוגש. מה ניסגר?
הזמנת לי לפי בקשתי את הארוחה,בוהה בי,בעודי אוכלת ושותה... כבר הרגשתי לא נוח,אז פשוט נתתי לך לשמוח. הפינה שלנו היתה אפלולית.
"רד למטה,"פקדתי עליך,ואתה בלי שום שאלות,התיישבת לך שם,תחת השולחן בישיבה מזרחית,
מרגישה את ידייך זוחלות,לאורך הרגליים,מרגישה את פיך,במרכז תשוקתי.עד שכמעט נטרפה דעתי.
ואז בשיא התחושה,אני המומה,אתה חולץ את מגפיי,ומתחיל לעסות לי את רגלי,אוך אפא היית עד היום ???תגיד לי...אמממממממממ אני נאנחת. אוחחחח ממש עונג עליאי...

המלצרית ניגשת אלי,מביאה לי קולה עם קרח... שותה בצמא...
דואגת להעביר לך קובית קרח,ישר לתוך מכנסך...
זה כדי שתתקרר,כי המצב כרגע.. ממש לוהט ובוער.
אחת לתוך פייך,בדרך אתה לא מפספס,מלקק לי כל אצבע,ברעבתנות,נו באמת יש אוכל על השולחן.אבל כרגע לא נראה לי שאיכפת לך במיוחד.
אתה שוב מתחיל במחול הנגיעות,אני מתמסרת ליידך המלטפות,האמת אתה טוב,פשוט טוב.
נועל לי בחזרה את המגפיים ,תוך כדי רפרוף נשיקות בלתי נגמרות..

המצלצרית שוב מגיעה לשולחן...
קינוח??? שואלת
אתה מציץ פתאום מבין שתי רגליי...

"הלוואי ויכולתי,אם רק היתה מרשה,הקינוח הכי נפלא,זאת האישה...."וקורץ לה בשובבות מתוקה.

אני קצת נבוכה,אבל למי איכפת,"את הטייפ אתה משאיר,ואל תעשה בושות,אחרת הקינוח,יעלה לך הון תועפות...

לפני 17 שנים. 1 באוקטובר 2007 בשעה 6:54

כשרע לך מתברר מי החברים שלך,לא תמיד הכל מתנהל על מי מנוחות,ועולמה של מלכה,לא מתבסס רק על שליטה,למרות שכך זה נראה לאנשים מהצד,ולפעמיים דוקא המילה הקטנה הזאת,מכל אחד,קצת מחזקת ועושה טוב,שהרי תמיד אומרת,כל ישראל חברים זה לזה,ולמי איכפת איזה תפקיד אתה\את משחקים בעולם הבדסם,העיקר לפני הכל,להיות אנושי,אבל זאת תכונה שכבר הרבה איבדו אותה,זאת הבמה,ויש פה אלף שחקנים שרוצים לשחק,ראבק תלמדו גם קצת להתחשב,לא תמיד הכל ורוד,לפעמיים יש גם קצת אפור,בכוונה לא אומרת שחור......
בבוקר קמתי קיבלתי הודעה מהבטלר,הוא ריגש אותי הפעם,והיו לי הודעות גם ממלכות ועבדים ושולטים שמכירה,וחלק לא מכירה,תודה לכם חברים יקרים,שלא נדע צער,רק שמחה ושלום על כולנו....

עשיתם לי פשוט יותר טוב על הלב...מודה לכל המגיבים כאן ובפרטי....

לפני 17 שנים. 30 בספטמבר 2007 בשעה 15:31

לפני יומיים אבא שלי שנמצא בבית אבות הובהל לבית החולים,מצבו פעם טוב ופעם מתדרדר,פשוט מאוד מאוד עצוב לי,לראות את מודל החיקוי שלי,הופך לתינוק קטן,חסר ישע,אני יודעת שאלה החיים,וזה דרכו של עולם,ויודעת היטב שאף אחד לא נשאר לנצח בעולם,ובכל זאת רע לי,ההרגשה הזאת מחסלת אותי מבפנים,מורידה את כל האנרגיות החיוביות שלי לאפס,עד שממש שום דבר כבר לא מעניין אותי,מרגישה שחיה כמו עלה נידף ברוח,עפה בהתאם לרוחות המשתנות,ועצוב לי מאוד,אי אפשר לכפות על הלב שימחה,ואני בחורה כל כך אופטימית,אבל לפני שעה הודיעו לי דבר יותר נורא,ועכשיו באמת אני אבודה,אפילו התקשרתי לבאטלר שלי,אבל גם הוא עסוק,סתם הרגשה חרא בלב,מקווה שיעבור מהר,ושהכל יהיה בסדר,בא לי כך כך לבכות,אבל לא מרשה לעצמי,בכי מבחינתי הוא הודאה,שמשהו נורא קרה,ואני אומרת לעצמי שוב ושוב,יהיה בסדר,באמת שיהיה בסדר,האופטימית שבי,ואלוהים ישמרו עליו,ויגנו עליו מכל משמר,לפחות ככה מאמינה.....קשה לראות אחרים סובלים ואתה מול באזלת יד....אבל ישנו בורא עולם,והוא משמיים יביא למשפחתי ולכולנו אהבה שלום בריאות ואושר.....

אמן....

ותסלחו לי כל אלא ששולחים הודעות ואני לא עונה,פשוט כרגע זקוקה סתם רק לרגיעה....לכל דבר יש את הזמן שלו....הטוב והרע.......

ואני אומרת.....רק טוב......