ערב טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

בלוגי

בלוגי - הבלוג שלי
לפני 5 חודשים. שבת, 30 במרץ 2019, בשעה 01:09

הוא היה סמרטוט

כל יום חוזר מהעבודה 

והיא, היא הייתה מתעמרת בו

״תנקה, תסדר, תעשה ותעשה ותעשה״

והוא, כבר מיואש, חצי בנאדם.

בלילות היה מנסה להיזכר מתי זה קרה.

מתי הוא איבד את הגבריות שלו

מתי איבד את הרצונות והמוטיביציה.

השנים חלפו והוא הלך ודעך.

אפילו הסקס שהיה מדי פעם שיעמם אותו.

כוח האנרציה חזק מהכל, והוא פשוט התגלגל מיום ליום.

בעבודה, גם התעמרו בו. 

חיפש משמעות, משמעות לחיים.

עד שיום אחד החליט שמספיק. נמאס לו מהכל. הוא הולך לגמור עם זה אחת ולתמיד. כבר חשב מאיפה לקפוץ או איזה כדורים לבלוע. כבר התחיל לתכנן את הסוף.

אבל...אם כבר אין לו מה להפסיד, אז פאק איט- לפחות יהנה להחזיר לכולם על כל החרא שאכל כל השנים.

הוא קם בבוקר, יצא למשרד נחוש ותוקפני.

כשהגיע, לא אמר שלום לאף אחד, כשביקשו ממנו משהו, ענה ״תזדיינו״.

שלח מיילים לכל מי שעצבן אותו שהם יכולים למצוץ לו.

זה הרגיש כל כך טוב!

חזר הביתה לאישה. היא כהרגלה באה בטענות.

הפעם, לא עוד, אמר לה שתסתום ותתחיל לסדר ולנקות בעצמה.

היא הייתה המומה, חסרת מילים.

הוא עלה לחדר והדליק סיגריה אחריי ששנים לא עישן.

אישתו ההמומה נכנסה בסערה ורצתה לצעוק 

הוא תפס אותה וזרק אותה על המיטה.

קשר לה את הידיים עם צעיף שהיה זרוק על השידה.

העיניים שלו היו כמו סערה בלב ים.

הוא הוריד מכנסיים ודחף לה את הזין לפה.

בהתחלה היא השתוללה, מעולם הוא לא נהג בה כך. תמיד פאסיבי ושקט.

אבל אז...היוצרות התהפכו.

זה הדליק אותה, היא התחילה למצוץ לו בפראות, רוצה עוד ועוד.

הוא התפוצץ לה בפה ואמר לה שהוא לא רוצה לראות אפילו טיפה בחוץ...היא בלעה הכל.

הוא אהב את זה, החליט לבחור בחיים, הפעם לקחת שליטה על החיים. 

לתפוס שליטה.

לפני 6 חודשים. שישי, 1 במרץ 2019, בשעה 13:43

הוא היה פרפר לא קטן

מדלג מבחורה לבחורה, כל שבוע משהו חדש. ככה זה רווק בת״א שמנגן בלהקה ומשלים הכנסה בתור ברמן.

אבל כבר תקופה שמשהו בתוכו היה ריק, מין חלל שאי אפשר למלא. לא עזרו הזיונים התכופים, לא האימוני קרוספיט המשוגעים, לא הגלישה בים ולא רכש אינסופי של בגדים וחפצים שהוא לא היה צריך. הוא לא ידע לשים על זה אצבע, להגדיר את זה.

החברים והמשפחה אמרו לו שהגיע הזמן להתמסד. אבל בליבו הוא ידע שזה לא העניין.

לילה אחד באחד המועדונים צדה את עינו אישה שישבה באחת הפינות. היא כבר עברה את ה 40, קצת מלאה, שיער ארוך ומקרינה עוצמה וביטחון שהוא לא הכיר. ככל שהתקרב שם לב לשימלה השחורה הצמודה ולנעלי העקב המחודדות. כל החושים של התחדדו בהתאם.

היא לא הייתה הטיפוס שהוא רגיל אליו, אבל הוא נמשך אליה בצורה בלתי נשלטת.

התיישב לידה והתחיל לדקלם את שורות הפתיחה החלקלקות שהוא מכיר מתוך שינה.

היא הביטה בו במבט ספק משועשע ספק מרחם וענתה לו שהוא חמוד אבל לא בשבילה.

אבל, ידידנו היקר לא היה פראייר, בחור מבריק עם יכולת הסתגלות מדהימה. הוא התחיל להיפתח ולדבר בכנות על עצמו.

זה כבש אותה. מבטה הרצין ועיניה נצצו.

הם קבעו להיפגש לקפה של בוקר יומיים אחריי.

הבטן שלו התערבלה, הוא לא רגיל לסיים לילה אחריי שפגש בחורה שלא מסתיים בזיון אצלו בדירה.

ככל שהפגישה התקרבה הוא חש בהתרגשות גוברת שלא הכיר. הוא רצה להתקשר אליה, אך היא ביקשה שלא יעשה זאת עד שיפגשו. המשחק הזה לא היה ברור לו.

הוא הגיע למקום שקבעו ואפילו קצת הקדים. הוא חיכה לה חצי שעה מתסכלת. אבל כשהיא הגיעה, הוא כבר שכח מהתסכול. 

היא הייתה מהממת, לבושה בחליפת עסקים שחורה, חולצה לבנה מתחרה מתחת לז׳קט, חצאית צמודה עד הברכיים ונעליי עקב גבוהות שחורות קלאסיות.

התיישבה מולו ושילבה רגליים.

הם שוחחו שעה ארוכה, הוא סיפר לה הכל על עצמו, שאיפותיו, ומאוויו. היא הקשיבה בעיקר והוציאה ממנו עוד ועוד כמו פסיכולוגית מיומנת.

הם נפגשו כך עוד מספר פעמים, והוא הרגיש שהוא מתחיל להתמכר לנוכחות שלה. רוצה עוד ממנה, אבל היא הכתיבה את הקצב.

לבסוף כשהרגישה שהגיע הזמן, קבעה איתו אצלו בדירה. היא הסבירה לו שהסדר, הניקיון ובכלל הסטינג מאוד חשובים לה. בהתאם, הוא בילה את כל הסופ״ש בניקוי וצחצוח דירת הרווקים...היה אפשר לאכול מהריצפה.

הוא חיכה בדלת, שמע את העקבים שלה שכבר למד לזהות ממרחק נוקשים במדרגות וחיכה לה בפתח הדלת.

התיישבו, יין, מוסיקה ואווירה נינוחה.

לאט לאט החלו לגעת אחד בשנייה, לומדים בזהירות את הגוף, את הקימורים, השרירים. מתקרבים, נצמדים, חום הגוף הנהדר הזה. מתנשקים נשיקות ארוכות מלאות בתשוקה.

הם עברו למיטה. בניגוד למה שקורה בד״כ אצלו במיטה, הפעם היא הובילה. הורתה לו להתפשט ולשכב על הגב.

הוא עשה כרצונה, שכוב על הגב, ידיים מאחוריי העורף וכולו זקור. היא העבירה יד מלטפת על חזהו החלק, ריבועי הבטן ונגעה קלות באיברו. הוא היה באקסטזה.

לפתע נעלמה לשירותים. הוא חיכה בסבלנות אבל עם הרבה חוסר וודאות.

היא חזרה, חשופת חזה, בנעלי עקב וחמושה בסטרפאון המהודק היטב למותניה.

הוא היה בהלם, זה ניכר על פניו. הוא שמע על זה, ראה את זה בפורנו מזדמן, אך מעולם לא חשב שזה יפגוש אותו.

היא הרגיעה אותו בקולה הרך והמיומן, שימנה היטב את עכוזו ופי הטבעת הקטן והמכווץ.

נישכבה מעליו בתנוחה מיסיונרית ואט אט חדרה לתוכו לקולות ואנקות הכאב שלו.

לחישותיה החושניות באוזנו תוך כדי החדירה אלחשו קצת את הכאב.

היא התחילה לזיין אותו, לאט לאט, והגבירה את הקצב.

הם התחבקו בעוצמה, והיא ממשיכה לחדור בכוח. הפה שלו התחבר לפה שלה, לשונותיהם התפתלו אחד בשני כמו שני נחשים אחוזי דיבוק.

ככל שהגבירה את עוצמת החדירה והקצב, כך הוא הצמיד אותה אליו יותר, מתמכר לתחושה, מתמכר אליה.

היא נשענה לאחור ותפסה אותו שאשכיו ואיברו. תוך שנייה, זרם וולקנו שטף את ביטנו וחזהו. עוצמה כזו וכמות כזו של גמירה הוא לא זכר.

היא אספה בידיה את הנוזל הלבן, ודחפה אותו עמוק לגרון שלו. בהתחלה הוא נגעל.

אבל קולה הרך ועוצמתה גרמו לו לציית וללקק ולמצוץ את עצבעותיה.

המשך יבוא...

 

לפני 6 חודשים. שלישי, 26 בפברואר 2019, בשעה 22:35

בחוץ יורד גשם

יושב לי בג׳קוזי החם

לידי דולק לו האח

ואני מחכה... רק לשרת אותך

לפני 7 חודשים. שני, 28 בינואר 2019, בשעה 22:31

הבוקר התחיל כמו כל בוקר

הוא התהפך במיטה שוב ושוב 

עד שהזמן דחק בו לזרוק עצמו אל מחוץ לשמיכה, להתגלגל אל האמבטיה, ולהתמסר לזרם המים החמים שהעיר אותו מהנמנום והעייפות המצטברת.

שיניים, גילוח, אפטרשייב עם נוכחות.

מתלבש, מתארגן, קפה...ולדרך.

ברדיו שוב אותם פרשנים, אותם סיפורים, אותן פרשיות, אותה גברת בשינוי אדרת.

והפקק...אוי הפקק שלא נגמר..די....

ואז זה הלם בו..לא. לא רגע של התפקחות (אם לרגע חשבתם)

פורד פוקוס נכנסה בו מאחור. דממה דקה.

דקה ארוכה.

הוא יוצא, כועס, מבולבל, למי יש זמן וכוח לכל הבלאגן הזה...הוא מאחר לעבודה.

הוא ניגש לדלת הנהג של הפוקוס חדור מטרה

הדלת נפתחת, וממנה יוצאת אישה. 

במבט ראשון, ממוצעת, שגרתית, מן השורה

אבל משהו בה סקרן אותו נורא.

מחליפים פרטים וקדימה לנסיעה.

בערב הוא חוזר, כבר לא זוכר, ואז מישהו ממספר לא מוכר מתקשר

זאת היא, ההיא מהתאונה, היא רוצה להיפגש ולסגור את הדברים, בלי לערב את הביטוחים

מפה לשם, נסיעה קצרה, הגיע אליה, הוא לא ידע....

לא ידע שהכל היה מתוכנן, היא תפסה אותו חזק חזק וקשרה אותו אל השולחן

הוא שילם על הכל, על הנזקים, על התיקונים, והתמסר לה לנצח נצחים.

ומה למדים אנו מן הסיפור הקצר?

כשהבוקר מתחיל, לא תדע איך נגמר

מוקדש לכל מי שעומד איתי בפקקים

לפני 7 חודשים. חמישי, 24 בינואר 2019, בשעה 23:11

ירד לו הלילה.

השמיים התכסו בשמיכה של כוכבים...

תלויה לה למעלה כמנורה הלבנה.

ולמטה, בני האדם עומדים ומשתאים.

צופים ברקיע כאחוזי דיבוק.

חולמים על עולמות רחוקים. 

אולי אנחנו לא לבד ביקום?

אולי אי שם...שנות אור

גם חייזר מקבל, סטרפאון מאחור

ליל מנוחה

 

לפני 7 חודשים. רביעי, 23 בינואר 2019, בשעה 21:45

חלומות בהקיץ

את כוחו של התת מודע להאיץ

להתנתק לרגע מהמציאות הגדושה

להביט לתוכנו לרגע של קדושה

נשימה עמוקה ועיניים מצועפות

מבט מזוגג ועפעפיים מרצדות

לדמיין ולהרגיש צל של חולשה

טעם של כאב בלי חיל ובלי בושה

להתמסר לצורך כמו אחוז אמוק

שתחדרי אליי עמוק עמוק

 

 

לפני 7 חודשים. שישי, 18 בינואר 2019, בשעה 23:51

סיפור פאונטה מתחיל

ממש כמו  סיפור רגיל

העיקר טומן בחובו פרטים

אשר רק בתומו מתבהרים 

אקדח שיופיע  במערכה הראשונה

מייצר את ההקשר עבור האחרונה

וכך זה מתחיל בתמימות של נעורים

רומנטיקה טהורה בלי הרבה גינונים

בחור צעיר ספוג ערכים ומציאות פשוטה

פוגש באישה בוגרת חזקה נאה ובטוחה

עולמו עליו מטלטל הומה  ומסתחרר

והדיסונאנס בתוכו רק הולך ומתגבר

ופתאום זה מכה בו כהכשת נחש

עוצמה מלידה היא ולא תכן נרכש

התמונה אט אט נוטה להתבהר

מעידן עידנים זו תחושת החסר

השלמה במציאות טריויאלית 

הטבע  שצורתו  מטריאכלית

 

לפני 8 חודשים. רביעי, 16 בינואר 2019, בשעה 22:26

אין הנחתום מעיד על עיסתו

כך אמר לה כשנפגשו לראשונה

ובמוחה צצה לה מחשבה מרעישה

הכיצד את קונספציית הצנע ניתן לשבור

אילו רק ידע והתגאה באותו מקור

וכך כאשר נפגשו בשנית

בזרעו שלו האכילה אותו בכפית

ומאותו יום ואילך התמלא גאווה

שכן דאגה שיאכל גם מזרעו של חברה

ומה ההבדל בין חכם לפיקח?

על טעם וריח אין להתווכח

 

לפני 8 חודשים. שישי, 11 בינואר 2019, בשעה 15:27

רחוק רחוק, בקצה העולם

בתוך בקתה קטנה, חי לו איש חכם

השיבה שזרקה בשערו והמבט החודר

עדות לשנות הניסיון וליבו הסוער

ומה על ליבו, ומה רב פועלו 

שהשכיל להיחדר על ידי זוגתו

וכמאמר המשורר:

כמפתח אל יתהולל החוגר 

 

לפני 8 חודשים. חמישי, 10 בינואר 2019, בשעה 21:57

מעשה באיש עשיר רב נכסים

כשהיה מתהלך ברחוב במיטב המחלפות, אליו המבטים היו נשואים

בכל שעל ובכל איבחה ידו הייתה מצלחת

רק שאף אחד לא ידע, על הפלאג שמוחדר אליו עמוק לתחת

ולכן חבריי, המשפט הידוע מוכיח את כוחו:

אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בתוכו