|
|
|
אני המלאכית השחורה שלך
אעטוף אותך בנוצותיי
השחורות
הגדולות
מחוספסות ומכאיבות
אעטוף אותך חזק,
אעטוף אותך בהן
אשמור אותך בהן
מפני כולם
את הדמעות השקופות הזולגות מעיניך
אלקק
אשמור אותן, בתוכי
אנצור אותן,
את דמעות הכאב שלך
אנצור אותן לעד
have you ever really tried to catch a butterfly?
Ich will Dich für mich allein
Ich will Dich mit all Deinem Schein
Ich will Dich willst Du mich auch
Ich will Dich nur alter Menschenbrauch
Ich will Dich kein Widersteh´n
Ich will Dich mit all Deinem Wehen
Ich will Dich lecken bis zum Wahn
Ich will Dich mein stolzer Schwan
Ich will Dich bluten sehen
Ich will Dich Du musst nichts verstehen
Ich will Dich für mich allein
Ich will Dich mit all Deinem Schein
Ich will Dich für mich allein
Ich will Dich nur Du seiest mein
מבחינת אישיות גאונים נתפשים, באופן סטיגמטי, כאנשים מוזרים. מבחינה עובדתית, גאונות כרוכה לא פעם בהתמסרות מוחלטת לתחום יחידי, ובכך יש מן האקסצנטריות. נוטים להעריך כי מבין 32 הגאונים הגדולים בכל הזמנים 90% היו בעלי הפרעות אישיות או מחלות נפש ממש[דרוש מקור], כך שייתכן שישנו מתאם גנטי עם מחלות נפש, הפרעות אישיות או הפרעות תקשורת.
אני אוהבת את התחושה של הדם שלך
זורם בעורקים שלי
זה נותן לי כוח, אומנם לזמן קצר, אבל זה כמו חיים שלמים
זה להרגיש אותך, את החיים שלך
בתוכי
זה לדעת שאתה שייך לי
עד הסוף
זה להישאר רעבה לעוד ועוד ועוד, לטעם המתוק שלך
ולכך שאין לך ממש דרך לעשות שום דבר נגד זה
לדעת שאתה מפחד מזה- ועם זאת לומד- שככה זה להיות איתי
שלהיות איתי זה לשלם בכאב
מהול במתיקות וחום ונשיכות מכאיבות
זה לדעת שאחבק אותך בבוקר, חזק, ואתן לך להניח את הראש על גופי
ולאחר זמן קצר תמצא עצמך מתחתיי, נאנק בכאב,
מהידיים שרק לפני זמן קצר העניקו כל כך הרבה חום
כל כך הרבה אהבה
אולי אתה חושב שהכל משחק, הכל הצגה
אבל זו אינה הצגה.
כל התחושות
המחשבות
המגעים
הכל אמיתי, הכל נמצא כאן, כל השיגעון על פני השטח... זה לא משהו שעובר
זה רק משהו שהופך לאט לאט יותר ויותר עמוק...
אז כן, נכון. עם שיגעון מגיעות כל מיני תחושות ומחשבות, שלעיתים קשה להתמודד איתן, כי הן לא מובנות, בטח ובטח שלא לאנשים אחרים.
היופי בכך שאפשר להמריא ולפרוץ גבולות, גם אם זה כרוך בתחושה של מריונטה תלויה על חוטים- בהתאם למצב רוח רגעי.
וכן. אני יכולה לשגע אדם. אני יכולה להפוך אותו מנטאלית ממלך לפיסת סמרטוט. אני יכולה להעצים ולהאדיר אותו, ובו בעת דקה לאחר מכן לדרוך ולרמוס אותו, לשבור את הלב לרסיסים.
קשרתי אותך לכיסא של הקולנוע
ואז קשרתי אותך גם אליי
איש מהיושבים סביבנו לא הבחין, כי אינך יכול למעשה לזוז, בלי שארצה בכך
כי הכל היה תחת הבגדים.
היית כל כך יפה, עם הפנים המופתעות הללו, כשאתה יושב כך קשור, בידיעה מוחלטת שאם לא ארצה, לא תוכל לזוז, בידיעה מוחלטת שהחופש שלך, שאפילו ללכת רגע לרכוש לעצמך כוס שתיה מוגבלת.
מוגבלת לרצון שלי.
אתה מלאך, מלאך צעצוע.
אתה כל כך יפה כשאני מכאיבה לך, עם הפנים המתוקות האלו, שרק מתחננות לעוד, עם המבט הזה שאני לא יכולה לעמוד בפניו, כשאני מסתכלת עליך מלמעלה- ואתה מנשק את כפות רגליי. איך שגופך רועד בשקיקה ויראה בכל פעם שאתה לא מצליח לעצור עצמך, מלנסות לגעת, להרגיש אותי, לנשק אותי, לחוש אותי ולו לרגע קט, שיחלוף במהרה.
אני אוהבת אותך.
לעתים,
ישנם דברים לא ברורים המביאים אותנו למקומות שאנו מתקשים להבין. למחשבות שחולפות בראשינו, מבלי שבאמת נבין מדוע ואיך הן שם.
אבל הן מצויות שם, חיות ונעות, ואינן מרפות
אני מוצאת עצמי אוחזת בראשי לפעמים, בעוד הן שם.
שוכבת במיטתי בחוסר מעש מוחלט- אך בתחושה של עצב עמוק, תחושה שאין לי איש, מסביב שבאמת יבין מדוע אני כך- וזו, מהסיבה הפשוטה שגם אני לא מבינה מדוע.
על כן, יהיה זה טיפשי לדרוש מאדם אחר כי ינסה להסביר מדוע מחשבות אלו מסתובבות בראשי, מהיכן הם הגיעו ומדוע הן שם.
אבל הן שם.
מנקרות לעומק, כמו ציפורים דורסות המחטטות בנבלה עד כי לא ישאר ממנה דבר.
כמו הרימות שאוכלות וניזונות ממנה אט אט, מחסלות את את הדמות של בעל החיים עד כדי שלא נכירו, שלא נדע לכולם מה בעצם היה בעל החיים הזה, ממנו הן ניזונות בתאווה כה רבה, וזאת כדי לאפשר להן, ליצור לעצמן חיים ע"י כך שהן ניזונות והורסות את צלם בעל החיים הנ"ל.
יש לי מלאך.
מלאך שלפעמים קצוץ כנפיים.
אחד כזה שאני כל כך אוהבת אותו, גם כשהוא על הברכיים.
