שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

גם וגם

בדס"מ עושים באהבה או שלא עושים בכלל
לפני 12 שנים. 20 בנובמבר 2012 בשעה 19:52

מגרד בפדחתי החשופה.

לא. זה לא באמת קורה לי. 

קורא שוב את הודעת הסמס הנכנסת, מנסה לקשר אותה עם שם השולח שמתנוסס לנגד עיניי. 

כן, זה אכן הוא, חברי הטוב ביותר.

מה הוא רוצה?

התקלה. הפתיע אותי.

"שמעת על 50 גוונים של תשוקה?"

כן שמעתי (ספר לגיטימציה לוונילים להשתעתע בפנטזיות בשקל ולחשוב שהם, וואו, המציאו את הגלגל. זה כמו להקריא לזונות באלנבי את המדריך המקוצר של בוקי נאה).

"יש שם קטע עם קשירות ומיטל רוצה לנסות. יש לך טיפים לתת לי? הדרכה בסיסית? הדרכת מאסטר?"

יש בטח, אבל לא יכול כרגע (צריך לעכל את הרעיון שהחבר הונילי שלי מתעורר לחיים ועוד לחיים שלי). חחח, אמרתי לך שהיא מתאימה לקטע (זה בטח ישמר את הגחלת להתנסות הראשונית שלו).

"תכין לי מצגת עד הערב בבקשה."  (טוב את מבחן השולט הוא עובר די בקלות. השאלה אם השליטה תזמזם לו בידיים ובאיזור החלציים).

בשלב זה הפנתי אותו לאתר כדי שיקרא כמה כללים בסיסיים ויתחבר לחומר התיאורטי. מסתבר שגם מיטל נשלחה לקרוא ולהפנים למה זה חשוב בהסכמה ולמה נשלטת בסופו של דבר מסכימה.

לאחר מכן כל התקשורת נערכה בסימוסים. 

במאי נולד. בימוי אינטרקטיבי בטקסט על גבי מסך של כמה אינצ'ים בודדים.

"בקשרים שלא מתהדקים אני מבין טוב והסכנה ברורהיותר מעניין אותי למשל תנוחות קשירה שכדאי לנסות. משחקים מועילים שהיא כבר קשורה, אביזרים..."

ערב.

אני במוד שונה לחלוטין. 180 מעלות חום. מקווה שהבחור ירד מהעניין. קצת מביך אותי בהתחלה לחשוב על תדרוך מנהלים באופן הזה.

מזגתי לי כוסית וויסקי וליתר בטחון הצבתי את הבקבוק למרגלותיי. שלפתי מנבכי נשמתי את רוח השולט. ניסיתי לנער מעליה את האבק והחלודה והתגוייסתי למשימה בהיבט האנתרופולוגי.

לאחר כמה לגימות הרעיון החל לשעשע אותי.

סימוס ראשון תפס אותי לא מוכן: 

"בקיצור היא קשורה לא מזיזה יד או רגל: עכשיו תן כמה רעיון מה עושים איתה"

(אני חושב שבעיקר ראוי להציג כאן את השאלות. את התשובות אתם מכירים בניואנס זה או אחר)

מתחיל לספר בכמה מילים על הצלפות. איפה, כמה, מידתיות ועוצמות וכמובן ליטופי ההרגעה.

"באמת? קודם מכות? אחר כך עינוגים? לא חשבתי על זה"

כן. ספר לה כמה זה כבוד עבורך שככה היא בחרה להתנסות ולהיות הסאבית שלך המתמסרת אליך. אבל כבוד הרבה יותר גדול הוא שאתה השולט שלה ובה. תבחן כמה רחוק ועמוק היא מסוגלת לתת לך.

"...את כל זה אתה שואל ומה אתה עושה בינתיים"? ואיך נוצר המתח הזה?" (כן בין ההצלפות יש הפוגות מרגיעות)

"...מממ זה יפה. עכשיו אתה מדבר. תביא עוד"

"תן לי להבין. אסור לה לגמור? (בוודאי שלא. מה אתה עובד בשבילה? שתתאמץ לשלוט על הגמירה שלה.)

"ואז מתי מותר לה לגמור? מותר לה?"

אחי. אל תהיה ילד. כשאתה תחליט! ותראה שהיא בשלה מאד. לאט. בסבלנות. תראה איך היא מתחננת שתפסיק ותמשיך ולא תעצור ולא עוד וכל פעם היא מתקרבת יותר ויותר לגמירה. תהיה חייב מתישהו להפסיק את הסבל הזה.

"רגע שאני לא מתבלבל. במהלך הסשן גם מזיינים אותה. נכון?

:-) (לא מה פתאום. מרגע הסשן מתנזרים שבועיים מעשיית מין. אה סליחה, זה אצל מתחלפים)

"יש נר. לאן אני מטפטף?" (אני במצבי הייתי מטפטף לכוס אבל אתה יש לך ישבן שלם לקלוע אליו)

וכך זה נמשך ונמשך והיה לערב מענג. 

ואני בכלל התכוונתי במלוא הרצינות להתכנס לתוך בועת מצב הרוח השפוף. במטרה להיזרק לממ"ד (מצב מוצא, דאון) ופתאום אני צריך להכין שולט בוסרי במשימתו הראשונה.

טוב, הערב יש עוד ערב.

 

 

 

לפני 12 שנים. 18 בנובמבר 2012 בשעה 7:40

זה אגדי. 

אלוהי. 

אני רוצה כזה. 

מגננת על מפני כל הרגישויות הקיימות. הגנה מפני מזיקים זדוניים האורבים לטרף מתוך אותם חורים בנפש. 

ולצד זה, כלי זין לחדירה בעל כיפת ברזל. כיפה ששום מוהל, מתוחכם ככל שיהיה, לא הצליח להגשים וליישם עבור אף אחד. 

אוחחחח !

אגב, באפריקה יש שבטים שחורצים כיסים בראש הזין ומטמינים צדפים קטנים וחרוזים כפרח סביב העטרה. 

לאחר ההגלדה אותן בליטות יוצרות חיכוך גדול יותר בחדירה וככל שהכיפה עשירה יותר זה מעיד על אומץ וגבורה גדולים יותר של בעל הזין. 

אבל הייי, זה עדיין לא כיפת ברזל. 

לפני 12 שנים. 14 בנובמבר 2012 בשעה 14:57

בא לי להיות הלילה חרמן. 

אפשר בכלל לתכנן להיות חרמן?

למה לי בכלל לרצות לתכנן כזה דבר?

ומה זה יתן לי?

אם כבר תכננתי, מהי ההסתברות שזה יקרה?

האם אני זקוק ליצירת גורמי חוץ ופנים בכדי להגדיל את הסיכויים?

ואם אכשל, האם במקום תוצר חרמני אחווה תיסכול מאי ההצלחה? 

ואם אצליח, לא רצוי מראש לבנות המשכיות מתבקשת של ״בא לי הלילה לחוות פורקן״? 

To be on the safe side

 

אם זה אכן יצליח אוכל לבנות מודל גורף לתכנון. 

למשל,

בא לי להיות הלילה שמח. 

לפני 12 שנים. 11 בנובמבר 2012 בשעה 7:46

במיטה. 

ימים כלילות

והגוף חם חם ללא חום. 

סתם חם היה לו בפנים. 

ויוצא לשאוף בחוץ בגשם אין סופי וגם חם שם

והזין חם מכווץ והביצים רכות רכות. 

במיטה בשעות בוקר מאוחרות וחושב לי מחשבות זימה וככל שאין בי כח המחשבות זימתיות יותר, מחרמנות. 

ולרגע מגיעה צמרמורת של קור בכפות הרגליים וזה גם נעים. 

מדמיין שעשועים מקרוב ומרחוק. במיטה המכילה וסופגת. 

שלי ושל דורשי השעשועים. משחקות בי אותן דמויות מרחוק ומרגיש אוחחח קרוב. 

במילים ודמיונות במגעים ואחיזות. 

 

לפני 12 שנים. 8 בנובמבר 2012 בשעה 5:44

לאחר השקט הרטוב מגיע רחש יבש

של עשב צהוב המרגיש את סופו

כמיהה וחודו קמל

וזרזיף של גשם ראשון מפציע

צובע בתקווה את רגליו בירוק.

 

תקווה

 

תקווה לגוונים של ירוק

להתגברות הגשם

לזקיפת ראשו

לחיות.

לפני 12 שנים. 6 בנובמבר 2012 בשעה 20:44

והיא לוגמת מהמשקה ומצחקקת, נדה בראשה לשלילה

וזאת כאן שנוגעת ברכות מחייכת, מהנהנת קלות לחיוב

ומבט נבוך מורם גבה, מופנה אלי

ומבט נבוך מוחזר.

 

שאלה של הסכמה

 

ולאחריה,

שאלה של בירור

מה בין פנטזיה ואסור?

ושאיפת הסיגרייה מערפלת והלגימה הנוספת משחררת

ואני עונה שאין אסור, רק רצון או בחירה או אחרת.

 

ומי הם הבוחרים? הם או אני?

יד לוטפת יוצרת אולי 

ומבט נבוך מורם גב, מופנה אליה

ומבטה כבר לא אלי.

 

כך מגע מהפנט מרחוק

ומגע מרצד מלפנים

של מגע ומגע של קירבה וזחיחות

והיא מריונטה התלויה על קצה חוט.

 

ואני כבר אסור במלכודת פרוקת הרגליים

הטווה את קוריה ביעילות

כגולם חנוט בין מותר ומיתר

ואת מבטי הרפוי הוא עוד תר.

 

מוחה הזולג, מוחי הקודח

גופות מתעקשים כפרפר לאורות

מוחי משדר, טיפטופים הוא שולח

בעוד היא מפלחת מנגינת כינורות.

 

ששששש.....

שקט רטוב

פעפוע נשימה

טעם

ודי.

 

 

לפני 12 שנים. 4 בנובמבר 2012 בשעה 23:11

תמיד דעתי את זה, שאנחנו שווים יותר. 

זה היה רק עניין של זמן עד שהעניין יובהר סופית ויקבל משנה תוקף מדיני. 

עכשיו כשמחיר הביצה עלה ב 0.04 שקלים חדשים, אנחנו יכולים להיות גאים. 

כן, כן. 

אתה כבר שווה 8 אגורות יותר. 

 

מחכה לעליית מחיר הנקניקיות בשתי אגורות. זה יהיה 10!

 

גילוי נאות - גם הדרישה הנ״ל שמלווה בהשבתה של בעלי הביצים, טרם אושרה. אבל זה לא מונע מבעדי להרגיש שווה יותר. 

לפני 12 שנים. 3 בנובמבר 2012 בשעה 18:31

כחצי שנה, נדמה לי שמאז יום ההולדת, שהדרתי את מחשבותי העמוקות מנושא השליטה.

חיים את חיינו בעשייה חיובית של זוגיות ללא צורך הנובע מהקרביים וללא תיסכולים שורפי תאים.

הערב שוב התעורר בי הצורך לחוש את המקום הנמוך והשואב.

אני גם מודע לחלוטין מהו הגורם להתעוררות, איך שהפסיכולוגיה האנושית הכמעט מעוותת יודעת לפעול ולקשר מין שאינו מינו רק כדי להצדיק מפעם לפעם את התיאוריות החצי מבוססות של יקירנו פרוייד.

לאחר חצי שנה של שליטה מלאה באיך להניח את התנוכים שלי על העננים ולהריח את הריח של שובל המטוסים או את ריח ארוחת הערב של אלוהים, אחרי זמן עיכול, אני בטוח שלא יפריעו לי להישאב ולהימרח במערומי אל תוך כס המלכות של השפוף, המרצה, המתמסר.

בין חברי היקרים כאן, שלא נדברנו כלל ולא על מחשכים בעיקר, אין מענה (זה עבור קופיאלה. מתה מצחוק אה? שששששש, למקום) ולכן אשלח ביעף את חיבוקי אליהם.

היתר יפתיעו בתורם.

יאללה, זינתי את השכל בשלוש דקות האחרונות יותר מדי.

נשיקות.

לפני 12 שנים. 16 בספטמבר 2012 בשעה 12:04

 

}{ - פותח את ברכתי לכם בנשיקה, זה מפשיר את הקרח ומצמצם את המרחק הוירטואלי. 


נשמות טובות,

חברי הקרובים

ושלושת קוראי הנאמנים. (בעצם אלו אותם אנשים רק הקטגוריות שינו סלוגן)

מאחל שיהיו לכמ 3650 סיבות לחיוך גדול מכל הלב השנה. 
ועוד סיבות רבות אחרות לצחוק מלא שיניים, מבלי שיהיה לכם את השהות לסוכך על הפה. 

ככה מתוך ההפתעות של החיים. 
ועוד הרבה יותר מזה אורגזמות משובחות. 
שתאהבו המון מתוך רצון שקרוביכם יהיו מאושרים

ותאהבו בחזרה ללא אינטרס. 
אוהב אתכם (גם את חסרי התגובה ונטולי הלייק)
{} - חותם בחיבוק ארוך לטובת החיוך הראשון

ממני,

ברמה.

לפני 12 שנים. 8 בספטמבר 2012 בשעה 16:23

טוב זה לא סוד שאני קורא פה לעיתים בכוח.

והשאלות שמועלות פה בעקבות הקריאה מנקרות כמו טיפטוף מים את המוח, מנסות לפנות להן מקום בכדי שאעסוק בהן.

לפעמים אני מצליח להגיד להן ששששש, לא עכשיו, טרוד מדי, לא יכול להתעסק עם שטף השאלות הנוספות על הקיימות.

אבל במוצאי שבת, הקרקע כל כך צמאה לקלוט אותן, להתעסק בהן.

הראש מורכן מספיק בכדי שגם שלולית זעירה, בה ננעצה בלי משים לב רגל חשופה, תשפריץ את עצמה ישירות לפני.

ובאותו רגע של חולשה אני פותח לעצמי, כבדרך אגב, את בקבוק הבירה הראשון.

סימן לבאות.

כמו סיגרייה ראשונה לנגמל,

כמו מנה ראשונה לנגרר.

והשששש הזה מאבד מקיסמו, האסרטיביות דוהה ואני פתוח יותר לרוחות הצפון וגם ללבנה (איתה יש לי דואט ודיאלוג רב שנים).

או אז אני מניח את כלי העבודה שלי בצד ומבטיח להם שאוטוטו אני חוזר אליהם.

רציתי לעסוק בהם בשעות הקרובות ועכשיו אני מרגיש שאני יותר חייב ופחות רוצה.

ושואל את עצמי

אתה באמת חושב שזה זמן טוב להתעסק באותן שאלות שנשאלת פה מבחירה במקום לעסוק במחוייבות המתבקשת? הלו, הזמן קצר.

וברגע שהספק מוטל כבר אין ספק בבחירה.

אני טיפה יותר רוצה לבחון את השלולית, להיות שפוף, ליזום את התשוקות בעצמי, לחייך ללבנה ולצאת איתה במחול יד ביד.

סיפרו לי שזה מתרחש כהינד עפעף, כמה שניות וטו לא.

אחר כך זה עובר.