גם וגם

ככה זה שכוכב קטן מעז.

המבול מגיע. מטר מטאורים בשמיים שלנו שיתמלאו הלילה בכוכבים נופלים.

אז מותר לכן להשתרע על הגב, הפעם גם לפקוח עיניים (לשם שינוי) ולפשק רגליים (מתוך הרגל) ואפילו לבקש משאלה.

ומי שממש ממש תבקש חזק, אני - אי שם מלמעלה בתור כוכב נופל, אנסה להגשים בקריצה בעת הנפילה את המשאלה שבלב.

אולי אפילו אצליח לנסוק שוב אם רק אעיז ולמלא על הדרך איזו משאלה משלי.

רק שלא אשרף לפני כן באטמוספירה הקטלנית, שורצת בני אדם מדליקים.

* בהשראת התגברות על ה"לא נעים" המסורתי בפוסט של של בכוח.

נוהנו מה יהיה? זה כבר לא צחוק.

מוצא את עצמי יוצא לרחובות בעקבות ריח השריפה בפעם המי יודע כמה השבוע, השמיים אדמוניים שחורים. 

4:20 לפנות בוקר והילדות יוצאות בפיג׳מה לכביש האפל, צמודות לכף ידי כל אחת מצד. 

שוב מציתים. 

שוב שריפה. 

הפעם הריח חזק מדי מכדי להתעלם ולחזור לישון. 

הילדים ממאנים להירדם, עסוקים בלארוז את החפצים היקרים לליבם. 

מסקרה אייליינר ורימל בראש סדר העדיפות. אני שומע את החשש שלהן ומרגיע ככל שיכולתי מאפשרת.

שומע אותן מתלחשות על משמרות שמירה ללא שינה. 

לא. ילדות בגילן לא צריכות לעמוד על המשמר שמא ישרפו בבית מסורג. 

בני זונות.

חייבים לעשות לזה סוף.

אני יודע שאם הייתי שואל את בודי הוא היה אומר שצריכים לתפוס מצית או שעיר לעזעזאל דואגים לשרוף אותו על הריסות ביתו, או אפילו ממציא רעיון יצירתי טוב מזה. 

נמאס. 

הטבע שותק ומתכלה. 

וגם אנחנו. 

תנו לישון. תנו לנשום בשקט. 

חופש

ככה בא

ואני כבר שלושה ימים חושב מה לעשות איתו.

להסתלבט בבית ולעשות גיחות העירה לכל הפסטיבלים, המוזיאונים, הסרטים והמסעדות בעיר?

ככה התחלתי בעצם - כבר הספקתי להיות בפסטיבל היין שהיה מצויין. לפחות 40 טעימות שרובן מצויינות עם גבינות איכותיות, מוסיקת ג'ז וקהל מרשים (40% לפחות היו ג'ינג'יות סקסיות. עכשיו אני יודע מהו קהל היעד העיקרי ליין אדום). סרטים: המשגיחים והילד עם האופניים, 4 מסעדות מפנקות, סקס ומחשבות על סקס.

ומה עכשיו?

בעיקר אני מגיב למיילים מהעבודה. דואג שמא העולם יתמוטט אם לא אהיה בשליטה. טלפונים ולחץ שמתגלגל לפיתחו של החופש ומחלחל לעומקו. שליטה, לכי מכאן. תני לי להתמוסס לעפר ואפר ולהתמסר לחופש מהמחשבות והדאגות.

מתלבט בין חופשה באילת או אי קרוב במבצע הכל כלול. רודוס, קוס (אחלה שם שלא מאפשר להתעלם).

או אולי להמשיך במתכונת של הכל כולל כלום ולנוח לנוח.

רעיונות?

היא יושבת חשופת ישבן מול צג המחשב מקלידה בקצב שלה,אצבע אצבע, ממתינה בין לבין לתגובותיו. 

מסחררת את ראשו, מובילה אותו לפרוק את סודותיו, את הגשמת הפנטזיות שלו. 

אני שוכב בסמוך תומך בה, מתגרה מההתלהבות המתגבשת במוחה ובגופה. 

מחדיר לכוס הרטוב שלה את אגודלי כבוחן את מידת ההשפעה של השיחה על מיפלס הרטיבות. 

בודק כמה מידת הרטיבות משפיעה על תדרי השיחה. 

הוא מספר לה מה הוא רואה בלילותיו. איך אני שוכב ערום עם זין עומד, ממש כמו עכשיו. 

איך היא מתיישבת עלי בהתאמה מושלמת, בדיוק כפי שהיא תעשה עוד מספר דקות. 

הוא מתגרה מלראות. 

הוא יתגאה עוד יותר לרכון בין רגלי. יתגרה. 

לאסוף את מיציה בלשונו. מעסה את הביצים המלאות שלי.  

ניתן כמעט לחוש בנשימותיו המתגברות בין האותיות אותן הוא מקליד. 

איתן הוא חולם. 

חולם איך הוא שולף את הזין שלי רגע לפני שאני מתפוצץ בקירבה. 

יונק את תכולותינו אליו. 

לאחר מכן הוא חולק עימה את פירות תאוותנו כדי שגם היא, כמוני, כמוהו, תטעם ותשמח בשימחתי. 

מגרה? אני שואל

מגרה מגרה,היא עונה, וגומרת את שלה עלי. 

היום אנחנו סוגרים כאן באתר חמש שנים וחמישה חודשים.
חמסה חמסה.
לא מעט זמן.
זה לא ממש סיכום או מילות פרידה אבל אני מרגיש שזה זמן טוב להגג הגיגים. לפחות חמישה.

1. הרבה מדי אנשים משתמשים במושג עליות וירידות.
המושג הזה בר שימוש בעיקר כשמישהו רוצה לספר לי שהוא בירידה.
אני לא מכיר אנשים שאשאל אותם לשלומם בזמן שהם שרויים במצב רוח מרומם הם יענו לי "אתה יודע, עליות ומורדות. יום עסל יום בסל".
למה?
למה נחוץ לצרף את המילה עליות כשאתה נמצא ביום או בתקופה הכי מחורבנת שהיתה לך מזה זמן?
אופטימיות?
חבר טוב שלי אמר לי שלפעמים קשה לשמוע את התיאורים שלי בתקופות הטובות מכיוון שהוא יודע שלא הכל זהב.
ואני אומר שזה לא קשור.
גדולה לו לאדם שהוא יודע לצבוע בצבעים זוהרים את הרגעים המאושרים שביומו ולהתרפק עליהם.

2. בקשתי ממך שתכתבי מה בעצם הרעיד בך שם כשקראת את הפוסט ההוא?
היכולת הזו להעביר באופן כ"כ בהיר את התחושות שעולות בנו,
להתחבר לשיחות שלנו, לחששות, לתחושות.
זה הזכיר לך מקומות שלנו ונגע בך והרעיד.
זה כבר פחות מאיים מבעבר,
והיה שם משהו בקבלה גם של המקום הזה.
מרגש עבורך.
מן תפילה כזו שיצליח,
הלואי ויצליח.
כן. כבר לא קשה לך לדמיין אותנו באופן הזה, שוב.
אולי לרגע
אותנו מתמסרים ומתמכרים לתחושות,
היום כבר יותר קל לך להרפות כשאת שוב מרגישה שמותר לך להרפות.
והדאגות.
סביר שיהיו במינון זה או אחר. מתוך חשש תמידי שמשהו יתקלקל
אותן שאלות שצפות ועולות שלא במפתיע סביבנו.
אולי זה לא ממש,
לא מספיק.
המבוכה.
החשיפה.
הביקורתיות.
המתח.
אולי יש ציפייה לשלמות.
אז זהו שאין.
היום כבר מותר לגלות לעצמנו שמותר לנו להפיק הנאה גם במה שאפשר.
מותר לחלום מותר להגשים את החלום ואפשר גם שלא.
ומצידך את חושבת שרק לכאורה לא
ובעצם כן.
כי כמה אפשר לדבר על הדברים ולא לתת להם פתח שיקרו באמת.


3. לא חייבים לגעת בכוכבים.
כן הם שם ואני כאן והמחשבה שבכל קפיצה נוגעים בשמיים מטעה.
הפחד מהתסכול שעלול להיווצר מתעופה בגובה נמוך שלא עונה על הציפיות, מפחית מעוצמת האושר ומחבל בניסיונות אופציונליים נוספים.
לפעמים גם רק נעים, נחמד וטוב במידה זה בהחלט מספק.
ההכרה בכך שגם אם לא עפים לירח עשוי לספק ולעורר חיוך בהשלמה, פותח אופק חדש למנעמים.

4. החיים קצרים.
לא לעולם חוסן ועם זאת הפחד שולט בנו מכדי שנעיז.
לא, זה לא אומר שצריך להעיז ולנסות הכל אם כי גם זה אפשרי באם יש את הרצון.
אנחנו במרדף אינסופי סביב הזנב של עצמנו ולא פעם אנו דוחים לעתיד אמורפי את מה שהיינו רוצים לנסות כאן ועכשיו.
עכשיו הוא הרגע לשחרר טיפה מהרסן הדוחק ולגעת ולטעום ולרצות.
תבחר ותשמח בבחירתך? קלישאה מעצבנת

5. בדס"מ הוא החצר האחורית של אוהבי המשחקים בגן שעשועים. כאלה שמחוברים לצד הילדי שלהם.
עם זאת, תפיסת הכוח והעליונות המחייבת גורמת לאנשים להפעיל בלמים ולנהל שיחת גברים עם האגו של עצמם.
מסתחררים מתנודת המטוטלת פעם כילד האוחז בצעצוע חדש ומסעיר ופעם כמגודל המנסה לשלוט בילדותיותו.
וליקום יש מקום לכולם. מחזיר אהבה למי שליבו פתוח.
לאחר מכן מספר לנו היקום ש"מחר" נמות. באמת נמות. נשבע לכם. אבל אתם לא מאמינים כי כל יצר ההישרדות לא מאפשר לכם להפנים מוות אישי בקלות. לא עוזר אה?
אז בינתיים אקח את הלב המלא הזה ואניח אותו בכף ידי כדי לשמר אותו, לגונן עליו.
וזה בלתי נמנע שאמחץ אותו כמעה לכדי פעימה אחת.

אההה יצא חרא פוסט.
הולך להרוס עוד קצת מההגיגים שלי.

אוחחחח כמה יפה לראות סגנונות שליטה שונים משתרגים ביחד.
האם החורגת הרעה. יפה, קרה בעלת כוחות וכשפים שכל יעודה בחיים זה היא עצמה ויופייה.
שולטת במרות מתוך מורת סובביה מנחת זרועה. מלכה.
שלגייה הקשוחה העדינה. יפה. שנתיניה בוחרים לשאת אותה באהבה מתוך אמונה בדרכה.
מובילה ומושכת, מנתבת בפיקחות. מלכה.
עוצמתיות.
כמה אני אוהב אגדות בצבע ובתלת מימד.

מופע ג׳אז בשבלול בנמל תל אביב זה לא מספיק קינקי ליום 24/7 נכון?
חייב איזה חיזוק בלייב ובצבע.
בטח לחלקכם מופע ג׳אז בתוך שבלול זה כבר סשן כואב
יאללה אקשן. Give me more.

אם בצאתי מהמופע בלילה אראה פמדומית עם ביריות מחוך ושוט ביד
לא בהכרח רצוי להסיק שזה עבורי כהשלמה. נכון?

אנא בכח.
קול תפילה
תחינה לטחינה.
לפני כח ימים בדיוק בא כח עליון לא צפוי שגמל אותי מההרגל לעשן.
זה היה נס פילאי שנענתי לו כמעט ללא כאב או סבל.
הקושי בקושי הורגש.
לפני אנא ימים בדיוק באה בכח עליון לטלטל בי טלטלה לסשן כוחני.
סשן מפתיע שנענתי לו בחשש וברצון.
אנא תחינתי לעוד. תפילתי ענני לשרוד.
גם אנא ימים לאחור מירכזו את התפיסה הלא צפוייה שהקושי בהתמודדות הקשיח וגירה את הזין אך לא הקשה מדי על הנפש. שרדתי בדילוג.

והיום
הרגע ממש
בא לי סיגריה. פתאום זה מגיח ומצליף הצורך של כאן ועכשיו
מסתגר בשירותים כדי לא להתפתות. לעמוד בכח הימים שעברו ולהתחזק מהם.
והתרופה הנגדית
טלטלה פיזית ונפשית
אנא ענני, וענני לתעצומות הכח.
כבר אנא ימים או יותר שניגמלתי מזה ומזה.
מסתגר בשירותים ומתפלל גם לזה.

אז למי שיש סיגריה להשאיל או שליטה להכיל
אנא בכח.
אנא בואו לקואליציית הטילטול
לפחות נוציא מהגמילה את המיץ.

מתנדבים לשיר איתי אנא בכח?

בבית
שקט פה ונעים.
פסטורליות ביתית שמקנה ביטחון, מאפשרת לעייפות להתקיים בכבוד. מכילה את המתח.
מכין לעצמי כוס קפה-מוקה צונן, מתקתק, מרווה ויוצא לשבת על הסווינגרית הקטנה במרכז הטרסה שתנדנד אותי ברוגע מול ההרים הירוקים המתכסים בצבעי לילה.
טרסה ובוסתן קטן שמגלה לי כי אפשר לעשות עירובים טבעיים מין הטבע בין יין ויאנג בין חום וקור בין פירות קיץ לפירות חורף.
פסיפלורה, מנדרינה, אשכולות ענבים ירוקים, אשכוליות, רימונים, תפוז סיני, תותי עץ, תפוח עץ, שזיפים צהובים ושחורים, לימונים, שקד, אחד אלוהנו.
חולץ נעליים ואוסף את כפות רגלי ככה קרוב מתחתי בישיבה מזרחית.

מדיטציה.
מחשבות פורעות מדיטציה.
לחשוב טוב לחשוב טוב.
ככה צריך.
תביט סביב, איזה עולם, כמה מתנות.

תחשבו טוב, תחשוב על היומולדת מיום שישי, כמה צחקנו ועשינו נעים, כמה נזרקנו ונגענו ודיברנו וחשבנו על היופי, כמה היה טעים, כמה אהבה בין אנשים ויצירתיות אכפתיות, נתינה.
רוויי תחושות ותמיד נשאר טעם של עוד.
כך שכל מה שצריך זה להמשיך ולהיות למען העוד הזה, הירוק ירוק הזה ושלל הצבעים מסביבו, צהוב ואדום, כדי שנדע שיש מחסום.
בקטנה. גם אותו נפשיר כחוק ונהפוך לירוק.

ובמדיטציה המחשבות נדחקות לטובת הפליאה מהבוסתן.
רציונל וחששות נושרים כקליפות הפרי המפוזרות מתחת לטרסה ומפנים מקום לאמוציות מתגברות ללא מילים

מה רבו מעשיך,
רגישות פנימית חנוקה שזקוקה לפרוץ אחורה, לגעת בפורקן, בהתרפקות.

מה רבה עוצמת הייקום,
תחושה של טילטול עז, הוריקן, העפה לשחקים ונחיתה חזרה לביטחון של הבית.

מדיטציית איזון בין הראש לרגש.
כניעה.

לחשוב טוב טוב על הצורך הזה שפתאום מגיע ושוטף אותי IN SIDE OUT.
סבבה? סבבה.

אמרו לו שהוא לא מעודכן
שבכלל מפליא שהוא עוד כאן
אמרו לו שהוא לא מובן
שהוא לא מוכן
שהוא חוצן


וכפי שאמרתי גם לשנונים
שצריך להשתמש במוח
לפעמים זה לא עוזר
וצריך גם בכוח
כדי להבין (כן הם שונים)

שכולנו במעבדה אחת גדולה של החיים
באם תרצו, של אלוהים.
שמרקיד האחד, את האחר מעצים
נשמות דועכות, לבבות נמחצים

ולאחר כמה בדיקות אותן חצינו בעוז ונגענו ברף
גברנו על מתקני המעבדה ועל המדען המטורף
אנו תרים אחר "ה"-מתקן
הכי מעודכן
הכי לא מובן
שהכי מתמחה ברטט הזין והדגדגן
או אם תרצו
בנפש האדם הקטן,

נגלה שאותו מכשיר מתוחכם
משוכלל וחכם, אדם
הוא בעצם כבר ניתן, הוא כאן
כמה פשוט ככה לא מובן

נ.ב. שוב אני בגישוש למעבדה משלי