גם וגם

שבת - 16 יולי 2011
זמן חפירה והיא לא מבינה באותיות האלה.
פורסם לפני 13 ימים ב - 16 ביולי, 2011 בשעה 21:52 היא לא מבינה באותיות האלה.

משפטים שאמרתי להם צרובים בתודעתה.
זה בכלל לא משנה שזה היה לפני שנים. זה בכל לא משנה שהקונטקסט משתנה כל הזמן.
גם אנחנו.
אני לא מבינה באותיות האלה. ככה בפשטות היא אומרת לו.
האותיות האנגליות האלה מבלבלות אותה, אף פעם היא לא הייתה חזקה בשפות
תמיד שמתחילים לדבר באנגלית היא נאטמת, כאילו זה לא נוגע אליה, לא איתה מדברים, גם כשכן.
היא מעדיפה לדבר בעוצמות. שפה שמבינה היטב ואף נהנית להתפלפל בה.

גם רוך היא אוהבת.
חיבוקים לעיתים חשובים לה יותר מאשר רטיבות. האינטימיות, הקירבה, לשון נוגעת בלשון
אוהב את עצמי המשתנה החזק, העוצמתי, העומד על שלו.
אולי פחות רגיש לסביבה, אליה, גם לעצמי.
חיות שמעוררת את יצר החיותיות בבני האדם.
תאוות החך והשת.

שם את הדברים באופן יותר מובהק על השולחן.
לא הכל חייב להיות תוך כדי התבשלות איטית בכדי להגיע למטרה.
בוחר בצעדים של זבנג וגמרנו.
כן. כן.
זה נשמע דומי לחלוטין.
האמנם.
מחפש להשית את הרטט הזה למקום נמוך יותר, בסיסי יותר.
תני לי יד או לכי לך ביחד לגלות את הרטט.

מציג את האני החדש: אני – שלי – אותי – אוהב – רוצה – תודה. מנטרה שניקיתי ממנה את האבק המצטבר עד שנשכחה מלב ובא זמנה להתחדש.
נראה שכבר פחות זקוק לאותן דרמות. אם כבר אז אפשר לגעת בשקט או לחילופין לחוש בדרמות סוערות הרבה יותר.
מנסה להרגיל את עצמי להימנע מכל רגש אותו חייתי באובססיביות כמעט.
הזכרתי כבר תאווה.
יש מתנדבים בקהל, כאלה בלי אותיות ובלי שפות זרות.
מעברים חדים ומהירים בתוך עצמי מבלי שזה יכווץ אותי.
הלאה ממני מרה שחורה, שלום ייסורי מצפון.
הסתגלות.

אחרי כל זה אני חושב שיש יתרון בלבנות חרמנות אבל לפעמים היא מכה בך כרעם ביום בהיר.
בום, היא פתאום שם.
כמה כייף

15 תגובות 3 ����� ������ �� ��