כחצי שנה, נדמה לי שמאז יום ההולדת, שהדרתי את מחשבותי העמוקות מנושא השליטה.
חיים את חיינו בעשייה חיובית של זוגיות ללא צורך הנובע מהקרביים וללא תיסכולים שורפי תאים.
הערב שוב התעורר בי הצורך לחוש את המקום הנמוך והשואב.
אני גם מודע לחלוטין מהו הגורם להתעוררות, איך שהפסיכולוגיה האנושית הכמעט מעוותת יודעת לפעול ולקשר מין שאינו מינו רק כדי להצדיק מפעם לפעם את התיאוריות החצי מבוססות של יקירנו פרוייד.
לאחר חצי שנה של שליטה מלאה באיך להניח את התנוכים שלי על העננים ולהריח את הריח של שובל המטוסים או את ריח ארוחת הערב של אלוהים, אחרי זמן עיכול, אני בטוח שלא יפריעו לי להישאב ולהימרח במערומי אל תוך כס המלכות של השפוף, המרצה, המתמסר.
בין חברי היקרים כאן, שלא נדברנו כלל ולא על מחשכים בעיקר, אין מענה (זה עבור קופיאלה. מתה מצחוק אה? שששששש, למקום) ולכן אשלח ביעף את חיבוקי אליהם.
היתר יפתיעו בתורם.
יאללה, זינתי את השכל בשלוש דקות האחרונות יותר מדי.
נשיקות.
