היה לנו כייף מאד.
פשוט נעים ומקסים.
המארחים שסוף כל סוף פגשתי אותם היו מקסימים, יפים, מאושרים ואפילו לא נורא מאיימים.
החברים משכבר הלילות ( מודה, ספרנו יחדיו יותר לילות מימים ), מצחיקים ומחממי לב.
האווירה הנינוחה, החיוכים והצחוקים הרבים, הקולות הרמים שנתנו את הטון העיקרי, מלווים בגמירה שלה ושלה ושלה ושל הלא פומבית.
זאת שהטעימה לנו הרבה עשבי תיבול והתחברה לשחור השחור הזה משתלבת עם הדרסקוד יחד עם ההוא שלא ידע את יוסף ויוסף לטעום ממה שלא ידע, ואף אהב לראשונה.
הברלינאים העתידיים אוחחח אתם טעימים, אוהב אתכם.
והאחת ויחידה הערסיתפרחה שרק השם שלה תופס חצי מהזיכרון בפלא שלי.
גם העוגה הקולקטיבית שהמתיקה בסבב את חך מסובי החבית ומחוצה לה על ידי המאכיל הלאומי. תודה לממתיקה.
הצעצוע שתמיד מתחבר לי טוב באהבה גדולה עם הפרגונים הנעימים שלה.
האוכל הטעים והשתייה המשכרת שהחמרמורת דואגת להזכיר לי ברגעים אלו.
בדרך, העין הכחולה אף הצליחה להפגיש בין לילו והינשוף והיא ינקה ממנו בחיל ורעדה במקום לנשוף כך שאפילו חובשי המגבעת צחקו הלילה. מלכה אמיתית.
עכשיו אני הולך לספור עודף.
היה ממממממממ.
