כשהכוכבים מסודרים בסדר הנכון כל ההפתעות תגענה לפתח ביתך.
כל שעליך לעשות זה לבקש.
לבקש, להתכוון ולקרוץ לשמיים.
תאמינו לי חברים, בלי קריצה זה לא יעבוד לכם.
ואל תגידו, נו שטויות ותקרצו מבלי להתכוון באמת.
תאמינו וזה יבוא.
לי זה בא.
ואצלי יש מלא כוכבים מעל ההרים.
אז זה בא ובגדול.
דום קשוח ומפרגן שכמותי, שמפרגן בעיקר לעצמו, ביקש וקיבל.
פניה לא צפויה באדומה ובזאת הלשון מודיעה לי חגיגית:
" :)
יואו,
לו ידעתי שאתה דום קשוח, לא הייתי מעזה בחיים לקרוא לך "גמי".
אבל מכיוון שלא ידעתי, אז אני אמשיך, כל עוד אתה נחמד ומרשה. :)"
אני מרים גבה בעניין, חוכך בסנטרי המסוקס ועונה: "מרשה" כל עוד הגמי הזה סמוי מהעין.
בכל זאת תדמיתית אף אחד לא מדמיין אותי "גמי". את יודעת גמי זה לקרחים עם בטן משתפלת ומשקפיים.
אין על הכוכבים האלה, אוריון מסודרים בבית שבע ואני נמס כמו כפית שוקו בגייזר Faithful בילוסטון.
שולטת טובה מצאתי לי, מה זה טובה? מעולה.
עכשיו אני כבר יודע ש"המצאתי לי" הזה שנוי במחלוקת. מי מצא את מי? ולא משנה אם אגיד שזאת מטבע לשון ו/או צורת ביטוי אני איענש קשות.
טובה כבר אמרתי, נכון?
ישיבת מנכ"ל חשובה ואני נשלח להוריד את התחתונים ולהגיע למפגש כזה ללא תחתונים.
הייתי צריך להיות קשוב יותר בשיעורי ניעור בכיתה ד'. לא יודע איך מצטברות כל כך הרבה טיפות באיזור. נושם עמוקות, מנסה להירגע. מה לי ולזה בכלל? מתרגש כשחושב שכל העולם שם לב לזה שאני ללא תחתונים.
מתעלם מהקולות המרעישים לי במוח, חופרים ומנסה להתרכז בתשובות שלי למנכ"ל.
בגמר הישיבה הבוס שלי לוחש לי באוזן "גמי, סגור את הרוכסן".
מחורמן להפליא חוזר הביתה, טפטופים טפטופים ואני שוב נזכר בגייזר מילוסטון.
השולטת הנפלאה שלי אינה מזניחה אותי ומוכנה לקבל את פני.
נכון שיש לי אורח שאמור להגיע בדקות הקרובות, אבל מה זה חשוב? חרמן ומטפטף זאת מציאה בידי שולטות רחמניות וטובות שכאלה.
צביטה בפטמות מורידה אותי ארצה, נמוך נצמד לרגלה החלקה.
הרצפה קרירה, משווה איתי טמפרטורות.
בינה ובין הפטמות, בינה ובין הזין שלי והביצים.
אני קטן והיא גדולה כך שיש הרבה משטח להשוואת מעלות.
ומולי השולטת שלי הטובה, כולה מעלה, מכבודה ומעלה, מטפטף את הגירוי העצום הזה על אצבעותיה ללא בושה אלא מתוך התמסרות, נתינה עד להוראה המאפשרת לי לגמור.
עכשיו – אל תאמינו לאף מילה, דומים קשוחים לא עושים דברים כאלה.
היא פשוט הכריחה אותי לכתוב.
