פירומן.
אנחנו משחקים באש
אנחנו אוהבים אש
מתענגים עליה, רואים את הצורות והדמויות, מדמיינים, מפנטזים לאן תגדל ותתפשט
אנחנו גאים לדעת שהצלחנו להכניע את האש, להיות הבעלים שלה, לשלוט בה.
אבל בכדי לשחק באש צריך כללים.
כללי זהירות, כללי הדלקה, חוקים ומסגרות תחומות אותן ניתן לשנע להגדיל ולהקטין בהתאם לצרכים והרצונות.
אז אני מראה לך את האש
את מקרבת יד ורואה כמה היא חמה ונצרבת.
ונבהלת.
ואני בסבלנות מלביש אותך בחליפה חסינת אש , בלוני חמצן המאפשרים להמשיך לנשום בתוך סערת הלהבות, קסדה שמגנה על הפנים והמוח,
עם חלון חסין אש דרכו את יכולה להביט בי ולהירגע או לחילופין לאותת לי שאת במצוקה.
אני מושיט לך את היד ומוביל אותך לתוך האש המרקדת.
את מושיטה יד ורואה שהכול בטוח.
עכשיו אני מורה לך לנסות.
את נעמדת מול הלהבה הגדולה ביותר, מפשיטה את חליפת האמודאי המיוחדת ובאחת קופצת עירומה לתוך הלהבות.
אני באינסטינקט אוהב מזנק פנימה כדי להציל אותך משריפה וגופי בוער.
לא.
לא כך עושים את זה.
למה?
לא חבל?
ואני בסבלנות חורט עבורך את הכללים.
מה מותר ומה אסור לעשות
כדי שרק ירגש
כדי שלא יכאב
את בוודאי זוכרת כמה היא עלולה לצרוב ולהכאיב
מסוכן להיפגע ולהיכוות
כוויות ממיתות.
לאט עוברים יחדיו על החוקים
בעיניי הם ניראים נהירים וברורים
כבר עברנו עליהם לא פעם.
ואני מסתכל על ביטני, עם הסימנים שצרובים מפעם
ומלביש אותך בחליפה חסינת אש , בלוני חמצן המאפשרים להמשיך לנשום בתוך סערת הלהבות, קסדה שמגנה על הפנים והמוח,
עם חלון חסין אש דרכו את יכולה להביט בי ולהירגע או לחילופין לאותת לי שאת במצוקה.
נותן בידך מקל של אור איתו את יכולה לפלס דרך ואומר לה קדימה.
את מחייכת מול הלהבה המשתוללת, זורקת מעלייך את החליפה וקופצת לחולל חשופה במרכז הלהבה.
ובזמן שהאש צורבת את ליבי, מפייחת ומפחמת אותו לכדי גוש שחור את שואלת: "אתה בסדר שם?" ומוסיפה שאת למדת כשממש חם מורידים שכבות הגנה מהגוף ולא להיפך.
ואני עונה: "אני? אני רק פירומן שהאש משחקת בו"
