23:59
שקל להיכנס למיטה עם הספר המונח לצידי הכרית, בסמוך לערימת הדפים שכרך ידנית והגדיר אסופה זאת כספרו.
את הערימה הזאת בחר שלא לפרסם בשלב זה. חסרה בו שורת הסיום.
לאחר ניתוק שכפה על עצמו במהלך החודשים האחרונים, נמנע מכתיבה.
בכל האכסניות האלקטרוניות שנהג לבקר בם המעיט ברוח המשלהבת את יצר כתיבתו לכדי משב דליל בפתיל זעיר.
מזג לעצמו כוס קורווסייר משובח, יבוא אישי מהשליחות האחרונה, עם קוביית קרח בודדה כמותו והתיישב.
הצית סיגריה טרייה מקופסת הפח ופקק את אצבעותיו על סנטרו המחוספס ששימש להן משען רגעי.
רעיונות רבים התרוצצו במהלך השבוע האחרון בראשו, חלקם עוררו את חוש ההומור הכבוי.
אצבעותיו מרקדות על המקלדת: "ולפעמים ככה פתאום מחלחלת בו הנואשות....."
עוצר.
לא, הוא אינו רוצה לשדר נואשות.
אין לו על מה.
הכל שפיר.
מוחק את השורה המתסכלת.
בעצב מוחק, אות אחר אות.
מתקשה להשלים אם המלחמה החובטת בקרביו וממאנת לאפשר לו לטעום לרגע מהנואשות הרגעית.
תשלים עם הטוב, זועקת מתוכו הנשמה.
בולע לגימה מהנוזל הצורב הזהבהב ומביט במסך המולבן הקורא לו לקרוע אותו.
"סולח לו על חוסר הפרגון.
הפרגון על המאמץ להקסים
על התמונות המקסימות שהוא יצר"
לנגד עיניו ניצב מולו אביר הקרדיטיזציה בעל המצפון והמוסר שיודע אל נכון ולא מסוגל להצביע עליו ולהגיד שהוא השחף.
ובכל זאת מרגיש צביטה בשפיץ של הלב מיד נעלמה שנוגסת בקצוות אצבעותיה מפינכתו האדומה, מלבינה טיפת אודם סמיכה.
מרגיש את הדקירות ברקתו השמאלית
שחור.
בערבית, הוא נזכר, זה נשמע אפילו 'טוב יותר'.
בנסיעה על כביש האספלט השחור הוא מייחל לטיפות של צבע שיקשטו עבורו את אפרוריות היום.
שחור, אדום, לבן. כך הוא אוהב את העולם במחול עז
לגעת בפיקים האינסופיים, לחדד ולהגביה את השיאים.
מקמר את גבו לאחור וחושב איך היא תגיב מחר לכשתקרא אותו.
האם אלו הן רמיזות גלויות? או סמויות? או שהכל נותר עומד וניצב, עמוק ונהיר, שפיר.
שפיר.
זאת בדרך כלל בשורה משמחת עבור נושאי הגידולים.
לא ממש תקין אבל שפיר ששפרה מזלו.
כוססאוחתו של הבלבול הזה שלא נותן מרגוע
אם היה לי דלי של טיפקס הייתי מטביע את המסך בשלמותו.
הייתי.....
הייתי מנקה הכל ומתחיל מההתחלה
הייתי מניח את העבודה התובענית והמטביעה בצד ומאפשר לעצמי לישון לילה אחד שלם לאחר שאשלים את שורת הסיום החסרה.
פורקן.
ואולי אעז אף יותר מזה.
כך הוא חושב לעצמו.
מכיוון שאני טיפוס עם נטייה להתמכר וגם יש לי המוני מכרים ופעם גם היו לי הרבה חברים,
אני מעדיף את האדרת פניי מהפייס אחרת אאלץ לתחזק ולקרוא ולכתוב ולהגיב וללייקק ולהתחנף ולהתרגז ולשנות מצב רוח בהתאם.
