לפני 17 שנים. 30 באפריל 2007 בשעה 10:28
חמודון פרוותי לבנבן. מחוויר בקלות אך בעל חוש הומור בריא.
הכל נעים ונהדר...
ואני אומרת לעצמי כמה שנהדר הטיפוס הזה, וכמה שטוב יכול להיות איתו...
כשאני צריכה לאמר לעצמי זה סימן. כל הטוב הזה לא מדגדג לי -שם-... אותו 'שם' בלתי מוגדר. מעין הבלתי מושג של א.ס. גרין. מעין הדולפין הלבן באגדות הימאים הפורטוגלים.
איני מחפשת מאהב. אלא את אותו דולפין לבן.
מישהוא להיות לצדו באופן מוחלט משהוא.
יותר ויותר אני מבינה שאני 'סאבית' לכבדים.
נכון שאני מתחילה, בלתי מנוסה, בעלת סף כאב נמוך... כנראה של'כבדים' בכלל לא יהיה מעניין לשחק איתי. אבל אני צריכה חיבור מיידי, אגרסיבי, מלא, דורשני... לא מעניין לי כל כך 'לשחק'. ז"א- זה מאד נחמד, אבל לא מה שאני מחפשת. אם מחפשת. בכלל.
