הכאב ועטוף, הכאב ועטוף...
התנועות הנסתרות ממני, ושאני קשובה להן כל כך בגופי, משנות תדיר את השפעתן עליי. רגע אחד כל קצות העצבים שלי מרוגשים והמוח שלי מתפצפץ בצבעוניות, רגע אחרי כן הנשימה שלי רגועה ואני מרגישה כמו שוקעת באמבטיה או צפה על גלים. רגע אנחה מיוחמת ורגע חיוך שליו.
שחק בתגובותיי...
ואני רוצה לצעוק 'עוד', 'יותר', ולא יכולה. מתפתלת ורוצה לאמר 'בבקשה' (לא, אין סיכוי). ואז נשיכה מוציאה אותי משיווי משקל של רצונות, ואז קור מרוכז מניח ומנקה את דעתי, ואז שקט ומרחק דורכים אותי, ואז קצות אצבעות בקצות אצבעותיי מחממות את כל הפנוך שלי,
עד רצון לקבלה. רצון להיות מונחת לו. רק להקשיב.
קראו לי כלבה, זונה, שפחה, חפץ...
לא הגדירו אותי עדיין כ'מעין משחק קופסא כזה' 😄 מצא חן בעיניי.
-לא, זה לא אומר. הסתייגויות כבדות משקל ישנן. פנויה לחיזורים עדיין.-
(חוצמזה שהבטיחו לי שרמולדת כשאגיע ל10, לא מוותרת!)
לפני 17 שנים. 26 ביוני 2007 בשעה 12:04
