החיים זה זין.

היא היתה בבגד ים מנומר והוא היה רוסי.
אין לטעות ברוסים, אפשר לאבחן אותם גנטית ממרחק 2 קילומטרים. צהבהבות השיער, רוחב הכתפיים, הטרנינג עם הסנדלים והגרביים, משקפי השמש של ארנולד שוורצנגר ב The Terminator (הראשון, משנות ה-80), הסבתא המשתרכת מאחור בחלוק הפרחוני.
מכירים את זה שנורא רוצים להזדיין, אבל כולם מסתכלים ומה יהיה? בד"כ רוב האנשים מחפשים את שובר הגלים הכי קרוב להתחבא מאחוריו. אלה בחרו בילד עם מזרן ים מתנפח של דורה. אין ספק ששכל זה הצד החזק שלהם.
אז בהיתי בו מפמפם אותה בחיבוק, שאני בספק אם הם היו מתחבקים אם הם היו בבית. בטח הוא היה מעמיד אותה על 4 כמו כל הרוסים, כשהוא ממלמל מאחוריה "סוקה, בלאט, חוי" כל 20 שניות בדיוק.
סרגיי אומר שלא כל הרוסים מזיינים ככה. שרק אותי רוסים מזיינים ככה. אין לי ברירה אלא להאמין לו.
זה נמשך כעשר דקות של ניסיונות הסוואה מאחורי הילד עם המזרון, כשכל החוף בוהה בהם, מי בשקיקה, מי בזעזוע, מי בליווי הוראות צפייה מגבוה (המציל במגפון: "הילד עם המזרון שמה, זוז ימינה. ימינה אמרתי. עוד קצת. עוד קצת. זהו, עכשיו תישאר ככה. אמא, תשימי לב שהוא יישאר ככה") מי בטמטום חושים (טוב, זו הייתי אני. היו 700 מעלות צלזיוס. בצל).
הכי הגניב אותי איך הם יצאו מהמים, היא מסדרת את החלק התחתון של בגד הים והוא בודק אם יש כתמי שפיך על המכנסיים גם בעומק 1.70 מ', כאילו כלום. עוטים על פרצופם הבעה תמימה והולכים לאכול אבטיח עם סבתא.

בכל אופן, אמש חזרתי מדייט כושל נוסף עם מישהו שידידי ההומוסקסואל ע', ניסה להכיר לי. בנות שימו לב, לא משנה כמה נואשת את, כמה שמנה את, כמה מתוסכלת מינית את, עדיף לאין שיעור להביא ביד על פורנו חינמי (10 שניות כל סרטון. הנה משהו ששווה להתעצבן עליו) עם המברשת של השירותים, או לחילופין לתקוע מחטים קטנות ברשתית, או לעשות בייביסיטר על הילד המעצבן של השכנה, לפוצץ חצ'קונים, למרוט גבות, להקשיב לשכנים הגרוזינים ממול מזדיינים ב-2 בלילה, להקיא ולחטט באף, מאשר להיכנע לייאוש ולשומן ולפגוש גבר שהומו מנסה להכיר לכן. אני מקווה שכתבתן את זה ושתשננו את זה כל לילה לפני השינה.
הבחור היה לבנבן כחביצת וניל, חמוש במשקפי קריאה אה-לה-דב אלבוים והוא לבש ווסט סרוג. כן, כתבתי ווסט סרוג. אני חושבת שאין צורך להוסיף.
מאחר שאני מורגלת בכמעט-דייטים, בהם קובעים להיפגש בקרן רחוב, הבחור מעיף מבט מתוך האוטו ולאחר 20 שניות מותיר אחריו סימני חריקת בלמים על האספלט החם וענני עשן מהאגזוז המעולף, מחליף מספר טלפון ועובר דירה לעיר אחרת, לבי אינו נותן לי לחפף בתורי דייטים בלתי ראויים כדוגמת הברנש הלז. לכן נאלצתי לשבת איתו לכוס קפה, להקשיב לסיפוריו המרגשים על ניקוד התנ"ך לפעוטות, ולדמיין בעיני רוחי איך אני נוסעת מפה ישר לבית של ע' ומוכיחה לו שוב כמה הומו הוא ע"י בטישת אחוריו באמצעות עקב 20 ס"מ עמוק בחלחולת.

כל בוקר אני מתעוררת, פוקחת עיניים טרוטות, מאתרת גוש שעיר נוחר ומזיל ריר צהצהב על הציפיות החדשות מכיתן, עוקפת אותו בעדינות של טרקטור, וקמה לעשות פיפי.
פה מתחילה הדילמה.
יש לי 45 דקות להתארגן, אוקיי?
האופציות הן:
1. לנצל את העובדה שהגוש השעיר המרייר כבר פה ורוב הסיכויים שיש לו זיקפת בוקר, לדלג על מקלחת, לדלג על קפה, לדלג על לבוש, ולנסוע לעבודה עם שפיך על הסנטר, לאחר לישיבת בוקר בלפחות חצי שעה, אבל להיות מרוצה לפחות ל- 3 שעות.

2. להתקלח, ללבוש בגדים נקיים ולא את מה שזרקתי על הרצפה אמש קצת לפני שזרג שמנמן חצב את דרכו במעלה חלציי, לשתות קפה, לגלגל את הגוש המרייר מהמדרגות עם התחתונים על הקרחת, ולהספיק להגיע לישיבת בוקר שאני תמיד מאחרת אליה, אבל לבהות בכל רוכסן מכנסיים מזדמן כל היום ולהזות על סקס פרוע בשירותים עם סאשקה, המאבטח בכניסה.

3. להעיר את הגוש במציצת בוקר הדדית, לדלג על מקלחת, לדלג על קפה, לדלג על לבוש, להופיע באיחור לישיבת בוקר עם שפיך בשיער, עצבנית ממחסור חמור בקפאין, שעות שינה ומקלחת, ולעשות את סאשקה המאבטח בהפסקת צהריים.

אני צריכה עזרה.

אשתף אתכם במה שעבר עליי בימים האחרונים, מכיוון שזה נשמע דמיוני, אפילו בקנה המידה שלי, שהוא גמיש למדי. כבר אמרתי שאלוהים מאוד מחבב את הרקטום שלי, נכון? אז כדי שלא אשכח חס וחלילה לנשום עמוק ולדחוף החוצה בזמן שהוא מזיין אותי בתחת ללא רחם וללא חומר סיכה על בסיס מים, קיבלתי שלל תזכורות לכך לאחרונה:

1.הוצאתי ביום שישי 1200 שקל על טלוויזיה חדשה. שמחה וטובת לב הזמנתי את הידיד הרוסי המגודל והמפגר, סרגיי, לחבר אותה. לפתע שמתי לב שהוא מדליק את הטלוויזיה הישנה, שכזכור, לא היתה בה תמונה. מסתבר שמאגר התאים האפורים, שגם כך היה מצומצם ביותר, התדלדל לרמות מסוכנות, שכן כל הבעיה היתה נעוצה בכך, שממיר הכבלים היה כבוי...

2.סוף סוף הלכתי לאיש הזה שמחליף צמיגים והוא טען שמצבם של כל הצמיגים בכי רע וכי יש להחליף את כולם. זה עלה יותר מ-1000 שקלים. כשהוא סיים, לא הצלחתי להתניע את האוטו. בדיקה קצרה העלתה שהמצבר התאבד בדמי ימיו. רק בן 5. כה צעיר וזך.

3.ביום א' האחרון נכנסתי בשעה 15:00 לשירותים במשרד, המשכתי לעבוד עד 17:00, הסתובבתי ברחבי העיר בכל מיני סידורים קטנים ומעצבנים, ערכתי קניות, ישבתי לשתות משהו באיזה בית קפה, ורק בשעה 20:00, כשנפגשתי עם חברתי ר' הבנתי למרבה זעזועי שאני מסתובבת משעה 15:00 עם החלק האחורי של החצאית תקוע בתחתונים, וכי אחוריי רוויי הצלוליטיס חשופים לעין כל צ'חצ'וח וצ'חצ'וחית. זה רק מוכיח עד כמה התרגלתי לכך שילדים קטנים צוחקים עליי ברחוב, שאני כבר לא טורחת לברר למה בדיוק.

4.מאחר שנאלצתי, עקב מותו בטרם עת של המצבר, לשרך דרכי בתחבורה ציבורית כאחרונת החלכאים, עליתי לאוטובוס עירוני ובזמן שפשפשתי בתיק בחיפוש נואש אחר שטר מקומט ודביק של 20 שקל, שאני בטוחה שמישהו זרק לי אתמול בלילה על הבטן אחרי שהוא גמר, איבדתי שיווי משקל. תכולת התיק התפזרה נוגות בחלל האוטובוס וכך מצאתי עצמי כורעת על 4 על הרצפה המטונפת ומקבלת מחמישה נוסעים שונים: גלולות למניעת הריון, שלושה טמפונים, דיאפרגמה, רוקט פוקט ופלאג אנאלי. אבל זה עוד לא החלק הכי גרוע. הכסף הקטן התפזר כולו ליד רגליו של זקן בסנדלים, ואז גיליתי מה קורה לציפורניים בנות 134.

* לילה אחד בגיל 12 נרדמתי בדרך האהובה עליי - תחתוניי מופשלים לקרסוליים וידיי מפשפשות באיבריי המוצנעים, כשב-11 בערך אבא החליט להיכנס לחדר, להדליק את האור ולמצוא אותי ישנה שינה עמוקה עם האגודל עמוק במנוש.

* כשהייתי צעירה והציצים שלי עוד הצליחו להערים על כוח המשיכה בעצמם, עליתי לאוטובוס בחולצת כפתורים צמודה. ברגע שהרמתי את ידיי כדי לשמור על שיווי משקל תוך כדי נסיעה, כל הכפתורים נפרמו ושדיי נתלו כך מול פרצופם ההמום של כ-89 מטובי חיילנו.

* במשך חצי שנה הזדיינתי בקביעות עם מישהו שהיה נראה לי מההתחלה מאוד מוכר, רק כדי לגלות באירוע משפחתי כלשהו, שאני מזדיינת עם בן דוד מדרגה ראשונה.

* בשנה שעברה בעיצומו של הקיץ, ערב חם ודביק אחד מרחתי את שיערי בצבע, משחתי משחה מסירת שיער על שפמי הדוקרני ומסיכת פנים ירוקה על פרצופי, כשלגופי קשור ברישול בד הודי שקוף בלבד, בין אצבעות רגליי מבצבצים אניצי צמר גפן לקראת מריחת לק, כשלפתע תקף אותי ג'וק. מה שגרם לי לברוח לחדר המדרגות בלוק האופנתי מכל, רק כדי להיתקל חזיתית באסיפת דיירים.

* הידיד ההומו המפגר שלי שלח לבוס שלי מייל מהכתובת שלי ללא ידיעתי עם תמונה ענקית של זין זקור של קרנף וכיתוב: "אם יש לך חצי מזה תתקשר אליי".

* בקרב חבריי הרוסים, כמו גם בקרב האומה הסובייטית בכלל, אני ידועה בכינוי "סוקה", מכיוון שידיד רוסי מגודל ומפגר שלי צילם ללא ידיעתי את הכלב שלו מאונן לי על הרגל בזמן שנרדמתי על הספה שלו, ופרסם את הסרטון באתר רוסי.

אחרת איך אפשר להסביר את ההנאה הגדולה שהוא מפיק מלזיין אותי בתחת שוב ושוב?
תבינו, זה לא שיש לי משהו נגד אנאלי. להפך, בדומה למזל, שכל ויופי - אין לי. אבל מדי פעם בחורה מעוניינת בגיוון.
אז התקשרתי לטכנאי עקב מותו בטרם עת של המחשב. הנה מספר עובדות מקדימות שיש לקחת בחשבון:
1. הדגשתי שאני אשה שחיה לבד ולא מבינה כלום במחשבים [אפקט העלמה במצוקה].
2. רמזתי שאני לא לובשת הרבה ["ממש חם הערב. הכותונת השקופה נדבקת לגופי"].
3. בניתי על העובדה שאין טכנאי מחשבים בארץ שהוא לא רוסי. [לקורא המתקשה: ראה הפוסט הקודם].

אז איך, איך למען השם, הוא לא הבין שהוא אמור להביא קונדום?!

= למרוקאים יש ארוך ודק, אבל הם לא יודעים מה לעשות איתו.
= לאשכנזים יש קצר ועבה, אבל הם רוצים רק בתחת.
= לתימנים יש גדול, אבל אף אחד לא רוצה להזדיין איתם.
= לתל אביביים יש קצת מעל הממוצע, אבל הם מעדיפים גברים.
= לעיראקים ולכורדים יש גם ארוך וגם עבה, והם יודעים בדיוק מה לעשות איתו.
= חשבתם שתדפקו את הרוסים עם הברית, אבל זה לא יילך. להם עדיין יש הכי ארוך, הכי
עבה, והם הכי יודעים מה לעשות איתו.



------------------------------------------------------------------------------------------------------------
">מבוסס על ניסיון אישי בלבד.
מדובר בהכללה גסה.
הכותבת אינה גזענית. היא פשוט מעדיפה רוסים.

הייתי רוצה לומר שנפגשנו על שפת הים, בעת שאני טיילתי עם הכלב, והוא בדיוק היה באמצע הריצה. ששערי הארוך התנפנף לו ברוח והתנצנץ בחוטי זהב לאורה של השמש העומדת לשקוע, ושריריו הבהיקו מזיעה. שחיוכו היה רווי גומות חן מתחת לזיפים קשוחים בני יום ושאני הרחתי משושנים והוא לא יכול היה להתיק את עיניו מיופיי המתפרץ.
אבל תכלס נפגשנו בפיצוציה מתחת לבית, אני בטי שירט שגדולה עליי בשלוש מידות לפחות, בלי חזייה, במכנסי פיז'מה שמישהו שכח אצלי פעם, עם שיער לא חפוף אסוף בקליפס זהב, יחפה ומריחה כמו התחת של החתולה דקה אחרי ביקור בארגז החול. מיותר לציין שלא סידרתי גבות שבועיים והראייה שלי כבר מיטשטשת, כי הן פולשות לי לריסים. ועוד בסיטואציה הכי גרועה שאפשר לדמיין לפגוש בחור - כשידיי עמוסות מגנומים, אריזה משפחתית של בוטנים אמריקאיים תחובה בפי, ובין רגליי אריזת חיסכון של ופלים מצופים.
הוא מצידו אכן הזיע כמו זונה בכנסייה, כי הוא בדיוק חזר מאימון, מה שהיה קשה לנחש על פי כרס הבירה הקטנה שביצבצה לה תחת חולצתו הצמודה מדי, שהיתה רטובה מתחת לבתי השחי ובגב, אבל מה שמשך את תשומת לבי יותר מהכל היתה התפיחה הבולטת בקדמת מכנסי הטריינינג שלו.
הוא הסתכל עליי בתערובת של בוז וחלחלה, ואני הסתכלתי עליו בתערובת של גועל ותאווה.
הוא: "מאנצ'יז?"
אני: "PMS"
אני: "מתאמן?"
הוא: "כה. פה בפינה. את?"
אני: "כן, פה בפיצוציה"
הוא: "רואים"
אני: "ארררגג"
מפה לשם, שעה קלה לאחר מכן (2.5 דקות, ליתר דיוק) מצאתי את עצמי על 4 בחדר המדרגות של הבית שלי, מכנסי הפיז'מה מופשלים וזרג נמרץ עושה את דרכו נחרצות לכיוון הלבלב שלי, בזמן שגברת שניידר עושה את דרכה לזרוק את הזבל.
זה נגמר לפני שהמגנומים הפשירו, אבל החיוך לא נמחק עד עכשיו.

המשך יום אתמול היה פחות מזעזע מהצפוי.
בסוף, למרות האיחור האופנתי לעבודה בעקבות הג'וק והפנצ'ר, כולל התקרית בשירותים עם א', גיליתי שקיבלתי איזה קידומון בעבודה. אני בספק אם זה קשור לכישוריי המקצועיים דווקא, אבל על כך בהרחבה באחד הפוסטים הבאים.
שמחה וטובת לבב, נסעתי לאבא ואמא לבשר את הבשורות הטובות. מצאתי אותה כרגיל במטבח ואותו במרפסת.
מ': "את שומעת? קיבלתי קידום, מעכשיו אני מנהלת בלה בלה בלה"
אמא: "נו, יופי, בטח לא תראי מזה גרוש"
מ': "אממ..זה דווקא כולל העלאה לא רעה במשכורת"
אמא: "שאת תבזבזי תוך יומיים על נעליים"
מ': "כן, אבל זה שולי. העיקר זה הקידום"
אמא: "נו, גם כן קידום. דווקא כשאימצנו אותך חשבתי שייצא ממך משהו"
מ': "אמא, אני לא מאומצת!!! למה את כל כך רעה אליי?"
אמא: "האמת כואבת. תתרגלי"
מ': "את רצינית? אני מאומצת?" (??!!)
אמא: "אם תמשיכי ככה אני אתחיל לחשוב שאולי את בכל זאת לא. יש דמיון מסוים לצד שלו [מחווה בראשה לעבר אבא] במשפחה"

מובסת, ניסיתי את מזלי עם אבא:
מ': "אבוש, אתה שומע? קיבלתי קידום"
אבא: "המממ המממ... יופי יופי"
מ': "כן, ומחר אני הולכת להזדיין עם הבוס שוב בהפסקת צהריים בשירותים של המשרד"
אבא: "אהה אההה, מצוין מצוין"
מ': "כן, והוא יביא את כל הדירקטוריון ונעשה אורגייה בחדר הישיבות. רק 30 מהם ואני, משהו מצומצם"
אבא: "יופי חמודה"
מ': ?!@&*?

מ' [לשניהם]: "טוב, אני הולכת להתכונן לאורגייה עכשיו, ואחר כך לשתות קצת רעל, אז ביי"
אמא: "שלא תשתי לי חשיש, שמעת? אני אהרוג אותך"

לסיכום, כשהגעתי הביתה גיליתי שבטלוויזיה יש רק קול. הלכה התמונה, כמו שאומרים אצלנו בשכונה. לא נורא, חשבתי בלבי, אחרי התלאות שעברתי, קטן עליי טלוויזיה מקולקלת. אפיג את בדידותי הלילית בהתכתבות במסנג'ר.
אהה, רק שהמחשב השמיע קולות טרטור נאנקים מעמקי קרביו, לאחר כ-20 דקות של עבודה, ואז שבק חיים. מת. time of death: 00:01.
פרשתי למיטה, רק כדי לגלות שהסוללות בוויברטור נגמרו.

הבוקר החל ברדיפה נואשת אחר גו'ק אימתני שברח מתחת למיטה בינות לתלתלי אבק, שלדי עכברושים צפודים, זנבותיהם קשים כאיטרייה, מלופפים בקילוגרמים של קורי עכביש, וקונדומים משומשים, זכר ללילות סוערים יותר ורחוקים יותר ויותר.
הוא ברח ועקבותיו לא נודעו. עם המזל שלי, בטח הוא יקפוץ עליי בלילה, אחרי שארחיב את החור באוזון עם שואה גרעינית קטנה בדמות ריסוס כמות מסחרית של K-300.
זה המשיך עם פנצ'ר חינני בדרך לעבודה. 87 מעלות צלזיוס ואין גבר אחד לרפואה ברדיוס של 30 ק"מ לפחות. השלתי את נעלי העקב, הפשלתי את שמלתי מעל ראשי כאיכרה טורקייה [מזל שלבשתי תחתונים. אמנם מדובר בחוטיני זעיר שקוף עם פתח מלמטה, כי אף פעם אי אפשר לדעת מה יילד יום, אבל זה יותר טוב מכלום] ופצחתי במלאכה שלא נועדה למשוללות חוש טכני עם ציפורניים שעלו הון קטן. לאחר כשעה וחצי של דם, יזע ודמעות החלפתי גלגל, אבל במחיר 2 ציפורניים שבורות, פריעת שיער, קריעת שמלה, שבירת עקב ומריחת איפור. בדיוק בשנייה שסיימתי עצרה לידי מכונית, ממנה יצא ערבי שבנוי כמו רדיאטור, עם כפות ידיים מיובלות של פלאח וחיוך בוהק בצהיבותו והציע עזרה. "עכשיו באים?!" שאגתי עליו, והוא רק הביט בי במבט מזוגג וחייך בשיניו הצהובות. מצבי כה נואש, שכמעט שהתפתיתי לכרוע ברך לפניו ולהציע לו גירוז מהיר, אך אני מניחה שהוא כל כך נבהל מהיצור מכוסה הפיח ששאג עליו, שהוא נמוג כעוגת גבינה בצלחתה של שמנה ברולדין.
והסתיים [לעת עתה] בכך שניסיתי בכל כוחי להתגנב לשירותים הקרובים ביותר לכניסה של המשרד, רק כדי להיתקל, מדדה על עקב אחד, בשמלה קרועה, שיער פרוע, ברכיים מטונפות, ציפורניים שבורות ואיפור מרוח בא', החתיך של המשרד, שסינן לעברי בחביבות: "לוק מעניין, מ'. יותר מדי פרקים של בטי המכוערת?"
אוח! הקריזה!

כשהייאוש תוקף, ובואו נודה בזה, הוא תוקף די הרבה כשאת רווקה מעל 30 ולא התאומה הזהה של בר רפאלי, אז אין ברירה אלא לדחוס את עצמך לתוך משהו שחור, לחטוף חברה ולצאת.
לצאת זה בד"כ אומר להיכנס לחור אפל וטחוב מלא ערסים מכוערים עם חולצות צמודות מדי, ושרמוטות חצי עירומות על פלטפורמות מפחידות, ולנסות לדפוק את הראש עם איזו בירה דלילה בטעם שתן חמוסים, תוך הסתכנות בהתחרשות בלתי הפיכה לאור הדי. ג'יי המתלהב. אבל כשאין ברירה - אין להיות בררניים. אז נסעתי לחברה שלי ר', ציפצפתי לה מלמטה כאחרונת הברברים, והיא תקעה את ראשה המחומצן מהחלון, באותה הבעה מופתעת שמונחת לה תדיר על פרצופה (זו דרכי המעודנת לומר שהיא סתומה כחסימת מעי של קשיש) וצעקה: "אהה? מה קרה?". לא היתה לי ברירה, אז צעקתי לה חזרה: "נו, שימי על עצמך משהו, איזה טריינינג וקרוקס (היא בלונדינית, היא לא צריכה להתאמץ, ועדיף בכל מקרה להקטין את התחרות) ותורידי את התחת שלך לפה". חצי שעה אחר כך היא ירדה, חונקת את מרחבי האוויר שלי עם הבושם המזעזע שלה, מדדה על העקבים כמו קוף בקרקס. גלגלתי את עיניי בייאוש מעושה, עיקמתי את פרצופי בהבעת גועל קל ויצאנו לדרך.
אבל 2 דקות אחרי שיצאנו ר' הודיעה חגיגית שהיא "צכה פיפי דחוף רצח". אגרפתי את ידי הימנית, מתאמצת לא להניף אותה ישר לתוך העין השמאלית של הפוסטמה. שעה וחצי חיפשנו שירותים, ומשלא מצאנו אמרתי לה, שאם היא לא תעשה מאחורי איזה שיח אני פשוט אזרוק אותה מהאוטו ושתלך ברגל. אחרי שפתרתי בעדינות ובחוכמה את המשבר הנ"ל, המשכנו בדרכנו והגענו למועדון. הדורמן נראה כמו אדם תרבותי ומשכיל, שקורא בזמנו החופשי את כתבי ויטגנשטיין ומהרהר נוגות על מסתרי החיים, ובא לפה רק כדי לחוש איך זה להתחכך בצואות אנושיות, לכן לקח לי שעה וחצי להסביר לו שאני ור' ביחד, ושאם הוא מכניס אותי עליו להכניס גם אותה, למרות שהיא נראית כמו פרחה. אחרי שצלחנו גם את המשימה הזו, נכנסו פנימה רק כדי לגלות שכולם, כמעט ללא יוצא מן הכלל מכוערים. "כל מה שאני צריכה זה רוסי שיכור מאוד" חשבתי בלבי, תרה אחר טרף פוטנציאלי. את ר' הנחתי על איזו ספה מעופשת בפינה ויצאתי לשוח בשדות השרשרים. די מהר איתרתי רוסי שבנוי כמו מקרר, שניכר עליו ששתה איזו חבית-חבית וחצי. 3 דקות אחר כך גררתי אותו לשירותים, מהר לפני שיתפכח ויחזור להכרתו (אי אפשר לדעת אצל אלה). הג'ינס שלו היה צמוד ולקח לי שעה לפרום את כפתוריו, רק כדי לגלות תחתיו את מחמל נפשי כלוא בזוג תחתוני בוקסר צמודים, משווע לחופש ולאוויר צח. ניכר היה עליו שהוא אימתני בגודלו ותהיתי אם אוכל להכיל אותו (לקורא המתקשה: אני מנסה לרמוז שאני בעצם עדינה ושברירית, רק כדי שלא תחשבו שאני שרמוטה, אבל בתכלס לא באמת חשבתי שתהיה לי בעיה להכיל אותו). הושבתי את המקרר על האסלה, מכנסיו ותחתוניו מופשלים אל קרסוליו, ראשו מונח מעדנות על מיכל ההדחה המטונף, ריחות שתן וקיא אופפים אותנו, כרעתי על ברכיי מולו והתחלתי למצוץ לו את הזין, שנח לו רופס על ירכו השמאלית, מרגישה אותו מזדקף בתוך פי ככל שלשוני ושפתיי נסגרות עליו, מפנטזת מה אעשה לו תכף... ואז באבחה אחת מרושעת במיוחד ובלתי צפויה בעליל, החלום המתוק נגדע באיבו.
המקרר נרעד קלות וגמר, משהק אדי אלכוהול זול, עיניו עצומות.
מההפתעה וההלם, לקח לי שתי דקות להחליט מה לעשות עם השפיך שבפי (ברור שבלעתי).
השארתי את המקרר כמו שהוא - מעולף על האסלה, מכנסיו ותחתוניו מופשלים ויצאתי מהשרותים. חיפשתי את ר' ומצאתי אותה על אותה ספה, מחליפה חיידקים עם אחד שנראה כמו התאום של אייל גולן. נו, לא היתה ברירה, אז חיכיתי לה שתגמור להזדהם, בוהה נכחי בקהל המקפצים כתיישים חיגרות, מתחרשת לאיטי מהמוסיקה הצורמנית ושואלת את נפשי למות. כשלפתע בזווית עיני הרגשתי איזו תכונה מכיוון השירותים. מבליל הקולות הבנתי שמחפשים מי השאיר את המקרר עירום ומעולף על רצפת השירותים המצחינה וברח. בעיקר התווכחו מי ילביש אותו כדי לכסות על מערומיו הטורדים את השלווה, ובצדק. פחדתי שיאתרו אותי, אז הרמתי את ר' מקולר שמלתה וגררתי אותה לדלת היציאה, שניה לפני שתפסו אותנו.
באוטו בדרך הביתה, עלתה בי צרבת קלה מהשפיך של הרוסי, זיכרון מעומעם מהלילה הכושל.