החיים זה זין.

אשתף אתכם במה שעבר עליי בימים האחרונים, מכיוון שזה נשמע דמיוני, אפילו בקנה המידה שלי, שהוא גמיש למדי. כבר אמרתי שאלוהים מאוד מחבב את הרקטום שלי, נכון? אז כדי שלא אשכח חס וחלילה לנשום עמוק ולדחוף החוצה בזמן שהוא מזיין אותי בתחת ללא רחם וללא חומר סיכה על בסיס מים, קיבלתי שלל תזכורות לכך לאחרונה:

1.הוצאתי ביום שישי 1200 שקל על טלוויזיה חדשה. שמחה וטובת לב הזמנתי את הידיד הרוסי המגודל והמפגר, סרגיי, לחבר אותה. לפתע שמתי לב שהוא מדליק את הטלוויזיה הישנה, שכזכור, לא היתה בה תמונה. מסתבר שמאגר התאים האפורים, שגם כך היה מצומצם ביותר, התדלדל לרמות מסוכנות, שכן כל הבעיה היתה נעוצה בכך, שממיר הכבלים היה כבוי...

2.סוף סוף הלכתי לאיש הזה שמחליף צמיגים והוא טען שמצבם של כל הצמיגים בכי רע וכי יש להחליף את כולם. זה עלה יותר מ-1000 שקלים. כשהוא סיים, לא הצלחתי להתניע את האוטו. בדיקה קצרה העלתה שהמצבר התאבד בדמי ימיו. רק בן 5. כה צעיר וזך.

3.ביום א' האחרון נכנסתי בשעה 15:00 לשירותים במשרד, המשכתי לעבוד עד 17:00, הסתובבתי ברחבי העיר בכל מיני סידורים קטנים ומעצבנים, ערכתי קניות, ישבתי לשתות משהו באיזה בית קפה, ורק בשעה 20:00, כשנפגשתי עם חברתי ר' הבנתי למרבה זעזועי שאני מסתובבת משעה 15:00 עם החלק האחורי של החצאית תקוע בתחתונים, וכי אחוריי רוויי הצלוליטיס חשופים לעין כל צ'חצ'וח וצ'חצ'וחית. זה רק מוכיח עד כמה התרגלתי לכך שילדים קטנים צוחקים עליי ברחוב, שאני כבר לא טורחת לברר למה בדיוק.

4.מאחר שנאלצתי, עקב מותו בטרם עת של המצבר, לשרך דרכי בתחבורה ציבורית כאחרונת החלכאים, עליתי לאוטובוס עירוני ובזמן שפשפשתי בתיק בחיפוש נואש אחר שטר מקומט ודביק של 20 שקל, שאני בטוחה שמישהו זרק לי אתמול בלילה על הבטן אחרי שהוא גמר, איבדתי שיווי משקל. תכולת התיק התפזרה נוגות בחלל האוטובוס וכך מצאתי עצמי כורעת על 4 על הרצפה המטונפת ומקבלת מחמישה נוסעים שונים: גלולות למניעת הריון, שלושה טמפונים, דיאפרגמה, רוקט פוקט ופלאג אנאלי. אבל זה עוד לא החלק הכי גרוע. הכסף הקטן התפזר כולו ליד רגליו של זקן בסנדלים, ואז גיליתי מה קורה לציפורניים בנות 134.