החיים זה זין.

המשך יום אתמול היה פחות מזעזע מהצפוי.
בסוף, למרות האיחור האופנתי לעבודה בעקבות הג'וק והפנצ'ר, כולל התקרית בשירותים עם א', גיליתי שקיבלתי איזה קידומון בעבודה. אני בספק אם זה קשור לכישוריי המקצועיים דווקא, אבל על כך בהרחבה באחד הפוסטים הבאים.
שמחה וטובת לבב, נסעתי לאבא ואמא לבשר את הבשורות הטובות. מצאתי אותה כרגיל במטבח ואותו במרפסת.
מ': "את שומעת? קיבלתי קידום, מעכשיו אני מנהלת בלה בלה בלה"
אמא: "נו, יופי, בטח לא תראי מזה גרוש"
מ': "אממ..זה דווקא כולל העלאה לא רעה במשכורת"
אמא: "שאת תבזבזי תוך יומיים על נעליים"
מ': "כן, אבל זה שולי. העיקר זה הקידום"
אמא: "נו, גם כן קידום. דווקא כשאימצנו אותך חשבתי שייצא ממך משהו"
מ': "אמא, אני לא מאומצת!!! למה את כל כך רעה אליי?"
אמא: "האמת כואבת. תתרגלי"
מ': "את רצינית? אני מאומצת?" (??!!)
אמא: "אם תמשיכי ככה אני אתחיל לחשוב שאולי את בכל זאת לא. יש דמיון מסוים לצד שלו [מחווה בראשה לעבר אבא] במשפחה"

מובסת, ניסיתי את מזלי עם אבא:
מ': "אבוש, אתה שומע? קיבלתי קידום"
אבא: "המממ המממ... יופי יופי"
מ': "כן, ומחר אני הולכת להזדיין עם הבוס שוב בהפסקת צהריים בשירותים של המשרד"
אבא: "אהה אההה, מצוין מצוין"
מ': "כן, והוא יביא את כל הדירקטוריון ונעשה אורגייה בחדר הישיבות. רק 30 מהם ואני, משהו מצומצם"
אבא: "יופי חמודה"
מ': ?!@&*?

מ' [לשניהם]: "טוב, אני הולכת להתכונן לאורגייה עכשיו, ואחר כך לשתות קצת רעל, אז ביי"
אמא: "שלא תשתי לי חשיש, שמעת? אני אהרוג אותך"

לסיכום, כשהגעתי הביתה גיליתי שבטלוויזיה יש רק קול. הלכה התמונה, כמו שאומרים אצלנו בשכונה. לא נורא, חשבתי בלבי, אחרי התלאות שעברתי, קטן עליי טלוויזיה מקולקלת. אפיג את בדידותי הלילית בהתכתבות במסנג'ר.
אהה, רק שהמחשב השמיע קולות טרטור נאנקים מעמקי קרביו, לאחר כ-20 דקות של עבודה, ואז שבק חיים. מת. time of death: 00:01.
פרשתי למיטה, רק כדי לגלות שהסוללות בוויברטור נגמרו.