סופרפוזיציה

אחרי שעוברים אצלי סינון ראשוני אני מתמסרת מאוד בקלות. אני מביאה את כולי, רגש וגוף, ואני שם לגמרי. 

בדרך כלל זה בעוכריי. אני אינטנסיבית מדי, לא יודעת לשחק משחקים, ורוצה יותר מדי מהר מדי. אני טוטאלית ברגש. אני מקווה שאפגוש גבר שירצה בטוטאליות ובאינטנסיביות הזאת. שיהיה כזה גם.

בינתיים, שומרת את עצמי לעצמי. 

והאישה הזאת נפגעה על ידי גברים מאז היותה פעוטה ועד היותה אישה בוגרת ובשלה. יום אחד החליטה האישה שהדרך היחידה להפסיק להפגע היא לסגור את עצמה מולם לחלוטין. היא הפסיקה לקיים יחסי מין, הפסיקה להתנשק, הפסיקה לגעת, הפסיקה לדבר איתם כליל. היא הפסיקה להרגיש. היא נרדמה. והיא ישנה, 5 שנים ארוכות.

ואז הגיע גבר שהצית בה אש מהגחלים שחשבה שכבו. הוא גרם לה להרגיש כשחשבה שליבה התנוון, ועורר בה צמרמורות של התרגשות ורטיבות, כשחשבה שאף גבר לעולם לא יוכל לגעת בה. 

אך כשהבינה שימיהם יחד ספורים, אמרה לו ללכת. היא ידעה שאם תניח לו להצית אותה, לא יוותר ממנה דבר. הוא שמר עליה מפניו והסכים ללכת. 

ואז חזרה לישון, עוד שנה שלמה. ואז הגיע גבר אחר, שגרם לה להרגיש בטוחה ועטופה, גם כשהכל בה נעור שנית. היא ידעה שבחיקו תוכל לנוח ולו לזמן מה.

והיא ידעה גם שהיא לא רוצה לישון יותר. 

לפעמים התרופה הטובה ביותר היא אור השמש. 

לא יודעת איך זה אצל אחרות. אצלי, אני לא שם עם כל אחד. כתוב לי נשלטת בסוגריים, נכון, אבל זה לא אומר שיש לי פיצ'ר כמיהה קבוע. זה קורה רק במקום בו אני מרגישה חום ואהבה. שם אני הופכת לשלולית והכל נפתח בי. הרצון להכנע, הרצון לתת, הרצון להיות עטופה. בחיי שאני מנסה ללמוד דרכי אמצע. אבל אני פשוט לא טובה בזה. דיכוטומיה ארורה. 

לא לפגוע בחלשים ממנו. שכוח נועד לעזור לחלש, ולא לפגוע בו. ואתה, כל כך חזק, יכול לעשות מה שאתה רוצה. אתה יכול להחזיק בכוח. אתה יכול לנצל את מי שמראה לך חולשה. במקום זאת, אתה בוחר להגן. אפילו מעצמך. 

שאני מסתובבת לגמרי מטושטשת. מבולבלת. אני כל הזמן רטובה ויש לי זרמים בגוף. כשאני חושבת עליך, הנשימה שלי נהיית שטחית והלב מאיץ.

אני באמת מבוגרת מדי לכל זה. 

תעשה שארצה שהסקס איתך לא יגמר לעולם.

תעשה שאהיה בו כל שניה ושניה.

תעשה שלא אגיד כן כשאני רוצה להגיד לא, רק בשביל לקבל חיבוק. 

מארגנת את הילדים לגן. הודעת בוקר טוב ממנו, ובבת אחת כל הגוף מתמלא בזרמים. פעימות קלות ורכות שם למטה, משהו רטוב מתערבל...

ואני יודעת שלא משנה מה יקרה מעכשיו. אני מוערת. חשבתי שהחלק הזה בי כמעט מת. טעיתי. 

יותר מדי רחוק, בשביל קצת עניין. האמת שפשוט משעמם לי. ככה אני מסתבכת בדברים בעולם הזה. נמשכת לקיצון. עכשיו אני מתעניינת בהיפנוזה ארוטית. אומרים לי שזה מתכון לצרות. 

אולי אני פשוט צריכה לקחת קורס באוניברסיטה הפתוחה. 

זהו, התקלקלתי סופית. אני כבר לא מסוגלת להזדיין, רק לעשות אהבה. 

נתנו לי הרבה דימויים במהלך השנים, אבל "מתאגרפת ומאמן" זה עוד לא. והאמת, זה סופר מתאים לי וממש מחייך אותי. יש בי צד שרוצה לפרוק את כל הכעס על גבר שיכול לשאת את זה, ושהוא עדיין יהיה שם עבורי אחרי. יש בי צד שרוצה להיות הכי רעה, הכי כלבה, הכי פורקת כל עול, ושעדיין יהיה לי בית רגשי אחרי. 

אני לא באמת רוצה מאמן שעוזר לי להתאמן על שק חבטות. אני רוצה שהמאמן יהיה שק החבטות. כזה גבר חזק אני רוצה. שלא יתבלבל מהכעס, מהרוע, מהבעיטות ומהצרחות. אני רוצה גבר שירצה את זה, לחוות את כל הכוח שבי, כל הטירוף שבי, את מה שהכי אמיתי בי.

כי בואו- אני לא אדם קוהרנטי והגיוני בן 46. אני נפש מדממת מכאבים, מצולקת,  מחוררת, ויש בי חיה רעה שאני מרסנת בתוכי, כי אני יודעת: אף אדם בעולם לא יוכל להכיל את הזוועה והכיעור. יש צד בתוכי עליו לא הצלחתי לשמור. הוא לא יפה וטהור. הוא מכוער כמו התמונה של דוריאן גריי, אחרי כל המעשים שעשה.