בלוגרים נחמדים שלי. כמה מהקוראים בבלוג ותיקים? כמה חדשים? כמה קבועים? כמה סתם מרפרפים באופן בלתי מחייב? אצל כמה אני במועדפים? אה, תאוות הפופולריות.
לוחשוב. אם באמת הייתי רוצה להיות פופולרית, הבלוג הזה היה נראה אחרת לגמרי, אבל אמר הזאלופון שעדיף שאנשים יאהבו את מי שאתה, ולא את מי שאתה מתיימר להיות.
יש לי פרופיל חדש. חדש חדיש ומחודש. פתחתי את עצמי למערכות יחסים. אם אתם זוכרים, אמרתי לפני כך וכך שאני לא מחפשת. ואני לא מחפשת. אבל אם אחת נחמדה תמצא אותי, אז למה לא.
אני מרגישה אחרת. הבסיס כמובן נשאר, אבל טולטל, נוער, נוקה, חלקים שינו מיקום... בעיקר, אני חושבת, נטלתי, או שאני בדרכי ליטול, כמה החלטות אמיצות. זה התחיל מלעלות על המטוס המזורגג (כן, נזכרתי שלא סיפרתי לכם בסוף על המסע, אולי גם בסוף לא אספר). עליתי עליו, למרות שהרגליים רצו לעשות רוורס. וחזרתי עליו, למרות שהייתי בכיס אוויר מחורבן כל הדרך חזרה (זה בהחלט עדיף על להיות בחור שחור). אחר כך החלטתי להתפטר מעבודה שהקטינה אותי. ולסרב למ., שהציע את עצמו אחרי שאני הצעתי פעמיים (לא, אני שונה עכשיו, עכשיו אני מוכן לתת לזה סיכוי...) ועוד כל מיני החלטות שנטלתי, ואני נוטלת, ואני מעיזה ומתנסה בהן בכל יום, לפעמים במחשבה לפעמים במעשה.
שתהיה לי שנה טובה, מטלטלת, משמחת, מלאת גבהים מיניים, ספייסים של בדס"מ, עבודה טובה, ידידות, ויותר מכל- תחושת ערך עצמי. וגם לכם שנה טובה, חברים!