סופרפוזיציה

בסרטונים שאני אוהבת, ואתם יודעים מה? גם שום דבר טוב. אני מתגרה מסרטונים על אונס, אימה, צרחות, השפלות איומות, החפצה, ואתם יודעים מה? אני אפילו כבר לא אוהבת את הסרטונים האלו יותר. רק הגוף שלי אוהב.

אני חושבת שזה מגעיל ומטריד שאלו, אלו הדברים שמגרים אותי, במקום שהליבידו שלי יזנק מלראות אהבה וכבוד הדדיים.

גמרתי עכשיו ברמות מטורפות, אבל נותרתי עם תחושה מגעילה וריקה. כל כך ריקה.

נותר לי רק לשמוח שאני מצליחה להתאפק ולא לוקחת את התשוקות האלו לעוד סטוץ ריק וסתמי, בו מישהו אחר יתייחס אלי כמו שאני רואה בסרטון. בטח אדרוש את זה אפילו, כי אני פוחדת שאחרת לא אצליח לרצות אותו. אהיה קפואה כמו בלוק קרח.

אז הוא יתייחס אלי כמו זבל ואני אגיד תודה. ובסוף אשאר עם ריקנות וגועל עצמי.

הידד, חזרתי מלונדון היום! והחלטתי לחלוק איתכם את המסע. כן, למרות שבטח תצחקו עלי וזה, אבל מהו בלוג אם לא כנות במידת האפשר? חוץ מזה, בא לי לחלוק. אז הנה, עוד מעט מתחילים:)

אמנם בינתיים רק את הפלאפון שלי, כנקודה חמה ניידת, אבל זו הכי חמה וניידת שיצא לי לקשור בחיים. אגב, הגיג מעניין: היא חמה כי היא ניידת, או שהיא ניידת כי היא חמה? הא?!

לראשונה בחיי אני לא מחפשת זוגיות. גם לא קשר ארוך טווח שלא מוגדר כזוגיות (למשל, עם נשוי או פוליאמורי). בסופו של דבר זה הרי תמיד סוג של זוגיות. גם לא מחפשת יזיז. גם לא סקס מזדמן. זה לא אומר שלא אעשה אם יבוא לי, אבל כרגע לא בא לי.

אני לא מחפשת ממכם כלום.

וזה ממש משחרר.

יש

לי

מיגרנה.

אהההה!!!

קרה לי משהו ממש מוזררר. ירדתי 2.5-3 ק"ג בלי לעשות כלום, שום שינוי בהרגלי התזונה.

אני מניחה שזה כנראה העבודה במלצרות. אני די מבסוטה מההפתעה הלא צפויה האמת:)

כהשלמת הכנסה.

יש בעבודה שלי בחור שעובד שם איזו תקופה, ומאוד אוהב לחלק הוראות ולהתנהג כמו אחראי, למרות שהוא לא.

הקטע איתי הוא שיש לי שני מצבים: בשוטף אני שונאת שאומרים לי מה לעשות. זה מקפיץ לי את הפיוזים, מדליק לי את הבויילר וכו'. אני בעיקר שונאת את זה כשמי שאומר לי מה לעשות הוא לא מי שאמור, כי קשה לי להכיל מעלי יותר מבוס אחד, או בוסים לא ברורים. בחיי האירוטיים, אין דבר שמדליק אותי יותר משבודקים אותי ומחלקים לי פקודות. כנראה בגלל שזה כל כך רחוק מההעדפה הטבעית שלי. 

בפעמים הראשונות שעבדתי איתו נלחמתי איתו. השתדלתי לעבוד רחוק ממנו, ואם נאלצתי בכל זאת לעבוד איתו, הבהרתי לו שאני לא סובלת שנותנים לי הוראות, ושאני עושה דברים בדרך שלי. הוא אמר בסדר, אבל לא הצליח להתגבר על נטייתו הטבעית לפקד על סביבתו. הוא פשוט לא מסוגל. אז היום החלטתי שאם אי אפשר לנצח אותו, עדיף כבר להצטרף אליו. התחלתי לקרוא לו "המפקד" ולציית לו. הסברתי לו שהגעתי להבנה שאני לא מצליחה לשכנע אותו להפסיק לחלק לי פקודות, שאני מבינה שזה בא לו בטבעי, אז החלטתי ללכת על כניעה למצב. "לא, לא כניעה", הוא אמר, פשוט קבלה של העובדה שאני עובד כאן יותר זמן ויודע קצת יותר טוב". רציתי לומר לו "מה רע בכניעה?" אבל התאפקתי. אני לא חושבת שהוא מודע לכך שיש עולם שלם בו הנטיות שלו יקודמו בברכה, ואפילו יעודדו אותן. חייכנו הרבה היום, ויצאתי עם כוס רטוב באקסטרים. "כן המפקד!"
, גררררררררר........

קנה לעצמו איי-פד חדש, אז הביא לי את הישן שלו. עכשיו יש לי איי-פד, אף פעם לא היה לי!

מנסה להבין איך מתפעלים את הדבר הזה. יקח לי קצת זמן, אבל אח שלי מבטיח שאגלה עולם אחר. ועוד בדיוק לפני הנסיעה הוא מביא לי, איזה חמודדדד!

האיי-פד כמובן שמור היטב, למרות שאצלו שנים. הוא מה זה יודע לשמור על דברים.

יש לי מזוודה.

לונדון, תכיני ת'תחת!!!

אחזור עם מזוודה לנסיעה וכל מיני דברים קטנים שיעזרו לי לחסוך כסף שם. מה עדיף- מזלג חשמלי או קומקום נסיעות?

אני מודה שהקטע של המזלג החשמלי נראה לי כל כך רטרו...

קשה לי להאמין שאני אשכרה נוסעת. אני הלומת נסיעה. תגידו, מה מחזיק את המטוס הזה באוויר? בא לי שמישהו יחזיק לי אותו עד שנגיע ללונדון. נראה לי נורא כבד בתור דבר שאמור להשאר באוויר...

חוץ מזה, אמורה להתחיל עבודה חדשה כשאני חוזרת, במקביל לנוכחית.

ומה חוץ מזה? במקום מאוד מוזר בחיי. אתמול שוחחתי עם מישהו על זוגיות- עד כמה זה חשוב להיות בזוגיות כדי להיות מאושרים... הוא אמר שכל אדם צריך לנסות להשיג זוגיות או למות בניסיון. העניין הוא שאני לא בטוחה שאני רוצה להתאמץ כל כך בשביל זוגיות. בטח לא "למות בניסיון". יש דברים אחרים ששווה לי למות בניסיון להשיגם. לא זה. זוגיות- יהיה נחמד אם תהיה. אבל אם תהיה, או כשתהיה, זו חייבת להיות זוגיות טובה ונכונה מכל בחינה. כן, אני רוצה שיהיה לי טוב. כן, אני רוצה להרגיש טוב עם עצמי בזוגיות. זה כל כך נורא? לא בא לי להרגיש מושפלת, לא מושכת, מאויימת, חסרת ערך, ושלל דברים לא כיפיים אחרים שהרגשתי בזוגיות בעבר. לא בא לי להרגיש תלויה באף אחד. אני מסתדרת יופי לבד. אני לא זקוקה לאהבתו של אף גבר בשביל תחושת הערך העצמי שלי. אז למה בכל פעם שאני נכנסת לזוגיות, אני הופכת לסמרטוט?

אז אם, כדי שהזוגיות הבאה שלי תהיה אחרת, אני צריכה עוד זמן כדי לבנות את עצמי, את המקום שלי בתוך עצמי, את הכוח שלי להשאר חזקה גם בזוגיות, זה בסדר גמור. אני רוצה לבוא ממקום של כוח, ממקום של שוויון, ממקום של תחושה שאני שווה וראויה. אז לא, לא בוער לי. לפחות לא כרגע. אולי זה ישתנה בקרוב. בתקופה הזאת אני יודעת רק מה קורה כ ר גע, משתדלת להשאר מחוברת לעצמי ככל האפשר.

זה לא סותר את העובדה שאני רוצה סקס עד טירוף. ריחות באוויר מטריפים אותי ומרטיבים אותי שם למטה. ההורמונים משתוללים. ככה זה בגילי, מתקרבת לשיאי המיני... כרגע אני לא עושה עם עניין הצורך במין כלום. אני פשוט לא יודעת מה לעשות עם זה. זוגיות אין, וסקס סתמי- לא בטוחה שיעשה לי טוב. אולי משהו בלונדון, זה קצת אחרת כשאת בחו"ל.