סופרפוזיציה

שאת מגיעה אליו בסשן, שאפשר לעשות לך הכל, וזה יהיה בסדר.

הריחוף הזה, שאת יכולה לצאת אליו, כשאת מרגישה בטוחה ששומרים עליך בצד השני.

הלב שלי התגעגע לתחושות האלו. תודה.

ריחמה עלי שלא הייתי 13 שנים בחו"ל, והחליטה לתת לי סכום מסויים למטרת טיול בלבד.

זה לא מתוק מצידה?

התעקשתי על טיול עצמאי, בין השאר כי רציתי ללכת לאירועי פטיש בחו"ל. אף פעם לא הזדמן לי, וזה מסקרן אותי.

אז בשבוע הבא בסופ"ש פטיש בלונדון. מעניין איך יהיה...

בלי סקס בכלל. מוזר לי ולא מוזר לי. אחרי מה שעברתי, כנראה שזה בסדר לקחת דברים לאט.

פיתחתי גם פחד מבדס"מ. לא מהבידי. מעצמי בתוכו. כל כך חשוב לי כרגע לבנות את עצמי. אני כל כך שברירית בפנים.

אבל... כן. מתישהו הייתי רוצה שזה ישבר. רצוי כמובן בזוגיות, אבל אם לא, גם סקס לוהט מזדמן זה סבבה.

אם יש דבר שאני שונאת, זה דיבור כפול. ממשלת ישראל אומרת שלא תנהל משא ומתן תחת אש. ומנהלת.

לחתוך את האצבע עמוק כשחותכים עגבניה. עכשיו האצבע חבושה ואני לא יכולה להרטיב אותה עד שהפצע נסגר. איזה כיף?

:)

ושוב כולם בטלוויזיה סופרים ומפרטים את האופציות שלנו.

שקט, יורים.

זה כמו בחור עם תסמונת טורט. זה לא שהוא לא רוצה להפסיק לקלל, הוא פשוט לא י כ ו ל. אם הירי שלהם היה מחלה, הייתי מגדירה אותו כ "ירי פתולוגי".

ואלון שוסטר על החמאס: "הם לא מחמיצים הזדמנות להחמיץ את ההזדמנות".

לפעמים צריך לקבל החלטות. גם אם הן הופכות לך את הקרביים.

אני בתקופה בחיים שאני צריכה לקבל החלטות. איך אומרים הפוליטיקאים? החלטות קשות:)

צריך לטפל במנהרות. חייבים. וימח שמו של החמאס, בגלל הרקטות שלו סגרו לנו את השמים, חייבים לטפל ברקטות.

אבל ילדים בני עשרים מתים לנו שם. ולא נראה לזה סוף. ואני פוחדת שנסתבך בעזה, ונסתבך ונסתבך... כל צעד שאנחנו עושים לתוך המקום הארור הזה רק מסבך אותנו עוד יותר.