סופרפוזיציה

כמה קשה לקום...

כן, אני מציפה כרגע. זה בלוג. שיתמודדו.

שוחחתי עם מליון אנשים ביומיים האחרונים. עם חלק כדי לפרוק ועם חלק כדי לקבל תיקוף מחדש. יצאתי מהקשר כשאני מרגישה אפס גמור בכל מובן שהוא, ואני מנסה קצת להרים את עצמי. להזכר בכך שזו לא אמת אובייקטיבית שאני כזו (הוא לא אמר לי שאני כזו, כמובן. אבל ככה אני מרגישה). פשוט אפס מאופס. 

נראה מה יהיה. די בא לי למות. לשכוח מהכל. לא למות באמת, סתם לא להיות במודעות לכלום. כואב מדי. 

כמה הכל היה קצר, בפועל. בפורמלי. איך צללתי כל כך עמוק לקשר הזה? כנראה שממש ממש רציתי. ממש ממש נזקקתי. זה קשור גם לשש שנים, גם אליו, המון אלי ולצרכים הרגשיים שלי. בחום, אהבה, אדון, דדי. הם פשוט התפרצו במלוא עוזם, אחרי כל כך הרבה זמן לבד. 

ועכשיו? אני חשופה והכל מכאיב. 

יש לי בחילה. לא בא לי לקום ולהתמודד עם היום. 

שבא לי למות. 

מ-4 בבוקר אני במחשבות ובכאבי לב.

הפגר מסריח.

יש בתוכי פגר.

כל מערכת יחסים שמתה היא פגר. 

אניוויי... היום חשבתי על כמה שאני בעצם חלק מקבוצת שוליים. אלו מאיתנו שבאמת זקוקים לבדסמ, ששואבים ממנו הנאה עמוקה ומקבלים מענה לצורך פנימי- אנחנו מועטים. ואין שום דרך שאוכל להסביר מה אני מרגישה למישהו מבחוץ בלי להשמע מאוד מאוד. . טוב, לא נורמלית. 

הפגר הזה...זה לא רק התקוות והחלומות. זה המקום של ילדה קטנה שהרגישה שהיא במקום בטוח ופתאום... הוא בוטל. הקן הועף מהעץ. חשבת שיש לך אדון, בית. אין יותר. לכי מכאן, ילדה. את מגורשת מגן עדן. 

אם עדיף להיות עסוקה או לא. יש לי ביקור עסוק אבל בודד. 

מעדיפה לחשוב על מערכת היחסים הבאה שלי, זה מנחם. מה אני רוצה.

אני לא רוצה להיות לבד שוב שש שנים!

אולי מלא דייטים? גם וניליים? 

לא הרגשתי כלום. שש שנים. ופתאום זה נראה שזה היה עדיף בהרבה. איך חוזרים לשם בלחיצת כפתור?

אחרי פרידה הוא הכי קשה. בטח אחרי יחסים 24/7. נזרקת מחוץ לקן הנשלטת הבטוח שלך.

מדקרות כאב, אשמה, חרטה. געגועים.

זה כואב בבטן ומתפשט ללב ומשם לכל הגוף, במעגלים.

למה, לעזעזאל, לימדת אותי להרגיש שוב???

עברתי פרידה. קשה, כואבת, מטלטלת. 

אני בין שוק, הכחשה ואבל. הבוקר ניסיתי לדמיין איך היה אם הכל היה טוב. זה היה קל מדי. 

אני מבינה שזו הזדמנות חדשה, למצוא מישהו מתאים יותר. אבל כל כך רציתי שזה יצליח.

כל הזמן

על סף תהום.