מְפַעֵּם

בתמונה. הגבעות עוטפות אחת את השניה, ובאופק הן נושקות זו לזו, ביניהן זורם נחל איתן, שמש שוטפת מורדותיהן. לשולי הנחל צמחייה סבוכה, ומעל המים גשר עב מותניים. 

שלווה ממוסגרת. 

התמונה הזו מלווה אותך כזיכרון מתוק, ולתוכה ניצק סיפור מלא בטוב, ברגש ובחמלה. 

והיד שציירה את הציור מושכת אותך לתוכו, וכאילו מקריאה לך את דבר האמן, מילים קשות, כדי לפעור ענייך אל הכוונות האמיתיות של היצירה, לנער אותך ואת החיוך המיותר שלך. 

ובתוך הציור הצבעים שונים, כל משיכת מכחול יוצרת הר תלול, כל אזור שקט תהום. והנהר שחולף תחת הגשר נראה בצבעו האמיתי, זה שקיבלו מימיו כששחית בהם, והם עכורים כשמי סופה. והעכירות נשקפת לשמי התמונה, וכולה נצבעת במציאות העכורה שזרעת בה.

ולא נותר לך אלא לעמוד על הגשר, ולהביט על המים העכורים שחולפים תחתיו. ולזכור שפעם אלו היו מיי חייך. 

ניצלת