הכלבה הכוסמונאוטית בחלל

"הוראה?" הקלדתי בתקווה
חלפו שתי דקות, נרגשת, מצפה
"לא.. "ענה והמתח ירד, "הצעה בלבד"
"חבל,
מזמן לא קיבלתי הוראות...."
"יודע" מדמיינת אותו מחייך בשביעות רצון, ואומר זאת ברכות
"אולי בפעם הבאה?" מקווה ומנחמת את עצמי
"אולי....."

אז אולי אני רואה עצמי כמתנסה בעולם השליטה, חושבת שלא עברתי מספיק כדי לכנות עצמי שפחה (רק השפחה שלו), ומרגישה שבכל רגע יכולה לחזור לאחור, או פשוט להפוך דף ולהמשיך קדימה

אבל מרגישה את הלב מפרפר, כל החושים מתחדדים, הגירוי הגואה בי, הציפייה לכאב, לקושי שיערים עלי, החיוך בזוית הפה מהמחשבה לקבל ממנו הוראה... להרגיש נשלטת שלו, מצייתת כי כך בחרתי ושם אני מאושרת והאכזבה כשלא מתממשים כל אלו...

גורמים לי לפחות בפני עצמי להודות שלא נראה שאני יכולה בלי... הנה, למדתי עוד לקח אדוני, גם אם לא לגמרי התכוונת, ואתה לבטח גם עכשיו מחייך...