הכלבה הכוסמונאוטית בחלל

חולה, מעוכה, כואבת, נמשך יותר מדי זמן....
כל היום היה איתי עדין, שומר, מנסה לא להגזים, לא לגרום לכאב מיותר, הכי מתחשב שאפשר, ועדיין באופן שמצליח להינות משפחתו השפוכה...
אחרי ששיחק לי בפיטמות שעות (קשור לכך שרמזתי משהו?) הטריף אותי, כמו ששכחתי שאני יכולה בניצוחו האדיב, ועומדת להתפוצץ, משוועת לרגע שיאשר לי להתפשט ולחכות לו, מתרכזת בלהזכר איך מרגישה ברגעים שלפני האורגזמה.... מחייכת, צוחקת, מתחננת בכל גופי,
והוא הסכים, אולי גם בגלל שעוד חצי שעה היה צריך לצאת? ניסיתי להזדרז, התפשטתי וחיכיתי על ארבע, הוא נכנס ומשך לי את הפנים לזין, שאמצוץ שוב, מאושרת שמתגרה ממני ומהגירוי שלי, בטוחה שתיכף ירצה לזיין, או לגמור לי שוב בפה, ואז הרים את המכנסיים ואמר לי לשכב מהר על הגב, לזוז לשמאל ולתת לו להכנס פנימה לצידי ולשכב מימין. איכשהו הסתבכתי עם השמיכה, וזזתי באופן שעיכב אותו בכמה שניות, הרגשתי את כף ידו נוחתת על לחיי, ושוב, סטירות חדות, כואבות, הוא לא ראה את הפנים שלי, את העיניים "את תעשי מה שאומרים לך!", "אמרתי לך להזדרז, נכון?" עוד סטירה, שנאתי אותו כ"כ באותו רגע, הכאיב במקום הגירוי המתוק, שחיכיתי לו כ"כ והוא זרק אותי בבת אחת למקום אחר לגמרי, הדמעות עמדו בעיניי, כעסתי, ושנייה לפני שהן זלגו, הבנתי כמה מתגעגעת לשולט בי....