הכלבה הכוסמונאוטית בחלל

אני לא יודעת איך כן, אבל ככה לא אמורים להראות החיים.
השעבוד הזה לעבודה, המחוייבות הזו, פשוט מעייף...
זה לא שמישהו מכריח אותי, אבל אני רוצה להספיק, להוכיח, לעמוד בלוחות זמנים, לרצות...(שפחה, לא?)
אולי כי אני לא לוקחת מספיק חופש, חופש אמיתי, כזה של ים ושמים, ומצד שני, למה צריך כזה חופש? כדי לחזור למירוץ?
אל תבינו לא נכון, אני מאוד נהנית ומאוד מעניין לי בעבודה שלי, אבל זה מקום קשה, האנשים, ההתמודדויות, ההספקים... יש רגעים שפשוט נשבר לי וזהו.
הייתי רוצה להשתכר ממשהו נעים, לעבוד חצי יום, ולפתח את החיים שמעבר. אבל תפקידים אלו כמעט לא קיימים, ולרוב לא מעניינים,שלא לדבר על שכר... אז אני כלואה בלופ הזה, עד שמשהו יקרה, ואלי הוא כבר קרה, ההבנה שאני בעצם רוצה משהו אחר....