קורע לב

הזמנתי אותה לצאת איתי לטיול
פנטזיה שקיימת בי בלי גבול,
לצאת אל הטבע הפראי החופשי,
ולחוות משם ושם את האנרגיה שלך ושלי

חיפשנו יער שקט ללא מפריעים
אי שם בצפון במקומות האבודים
החנתי את הרכב מספיק בפנים
ויצאנו, עדיין לבושים, ונרגשים.

כיסית את עינייך בכיסוי עור שחור
וקשרתי היטב את ידייך לאחור,
ריח היער עלה באפינו ניחוחים
המתערב בריח ניחוח גופך המדהים.

השקט היה נפלא ומפחיד,
מסתורי ומדאיג, גם מרגיע ועדין
הסרתי את שאריות מכנסייך וחולצתך
השארתי אותך עם חזיה מבליטה
פטמות זקורות,ורטיבות בתחתונך

צילמתי אותך מטיילת ונתקלת בעצים
צחקתי, אך עלייך היה למצוא אותי בין השיחים
נפלת על שאריות עצי האורן, ובלעת כמה עלים
התחננת: איה אתה אדוני המקסים?

השמעתי קול, ואת באת לכיווני,
הריח הזה שלך מטריף אותי
מצאת אותי סוף סוף וזכית לנשיקה
משימתך היתה להפשיטני בפיך מלא התשוקה.

הייתי בתחתון בלבד, ואת התכופפת
על כל נגיסה שלא במקומה הצלפה חטפת
וכשהתחתון היה למטה, והכלי שלי זקור
היתרתי את קשרי ידייך, ועינייך שיתרגלו לאור

בעלתי את פיך, את שדייך, את בין רגלייך
זה היה סוער, חושני וטבעי שאין לתאר
רטיבותינו השקתה את האדמה לבלי היכר
וכך נרדמנו עירומים וחבוקים ביער קרן קיימת לישראל

שומרים שהתקרבו הקיצו אותנו במהרה,
הכנסתי אותך לרכב עירומה וישנה
התעוררת באמצע רמת גן, חשבת שאת עוד ביער
ביתך המתקרב החריף בך תחושת מתיקות וצער

לפני שנפרדנו, לישון בבתינו השונים
התנשקנו ברוך של אוהבים צעירים
אדוני מה הייתי שווה בלעדיך, אמרת
ניפגש , אמרתי לך, כבר מחר

עוד לילה אבוד ללא שינה
עוד לילה של ציפיה, המתנה
עד השעות הקטנות והלא קסומות
שחושפות עצבים רפויים, ואכזבות גדולות

שוב היא לא מתקשרת, לא מצייתת,
שוב היא מתמרדת
היא לא נותנת רגע מנוחה
מיועדת כנראה רק לבעלה

לא אצליף בה, לא בלשוני ולא במקלי
אין היא ראויה, היא לא ייעודה לי
אלך לישון, ללא אוננות,
לבד, מלך רדוד

אני כבר לא בשליטה
כבר לא מתחשב בשום עובדה
לא מנסה לענות על ציפיות
לא מקשיב עכשיו לבעיות

אני לא בשליטה
אני בהפרעה
מיוחם עלייך, רכון על שפתייך
מקלף את שאריות גאוותינו
ומתלקק איתך בכל מה שרק בא שם
ליד הפה של שנינו

אוכל אותך שפחה אהובה
מהראש הפנים השפתיים
האף הפה הצוואר הכתפיים
נוגס בעדינות בשדייך
בפטמות הכי טעימות של עלומיך

אוכל את בטנך יורד וטועם בין רגלייך
הופך אותך ונצמד בין שני חלקי הטוסיק הבוער
ומשאיר בו לשון מלקקת שבעתיים

שומע את גניחותייך
את רירך הנוזל על פנייך
את האוקיינוס הנוזל בין רגלייך
את שאגת פירצת המים בין ירכייך

רק ידייך הקשורות לאחור
מעידות כי שפחה נשארת למרות הכל
ואחרי שאני בועל אותך בכל פתח מפתחייך
ומשחרר את קיווצי קשרי ידייך

את נופלת על שפתיי המוכנות לך
ומתמסרת עד כלות, עד כלות
כל יופייך וזוהרך.

השולט שבתוכי פוגש אותך
פוגש ומתרגש
יש כימיה
יש כמיהה
יש רצון לעוצמה באהבה

והשולט שבתוכי פוגש את השפחה שבך
את הכניעה, את הרצון לכרוע כריעה
את הרגישות ההתמסרות
את הרצון לתלות

ואני נוגע בעוצמתך הרגישה
אני יודע שאת אישה עם עוצמה
שמאחורי הכניעה ישנה תובנה
ואני רוצה לגעת בה
לאחוז בה
להרים אותה

זוגיות בלתי תלויה ובלתי קבועה
הבנויה על אמת חזקה,
על שותפות הכי רגישה

מתי נזכה לה???

המודעה שפירסמת היתה מסקרנת
אישה בוגרת, מודעת לעצמה וכנועה
מעריצה גבר שולט וראוי לאמון.

הצעתי לך את אדנותי עלייך,
ולהפתעתי מיהרת לקבלה.

נפגשנו בביתי, הגעת זחוחה קצת
בטוחה ביופייך, במבטך הכובש, בחיוך שאיננו נשכח
מיוחדת מדי בשביל להיות כנועה.
באת מסקרנות, מתשוקה לא פטורה.

שתינו יחד כוס קפה, הגשתי לך אותו
דיברנו עלייך, עליי, קצת פרטים
החלפנו מבטים, ראיתי שאת מצפה...
שאלתי: מוכנה?

לא היית מוכנה, לא ידעת לקראת מה
אני כבר הייתי מנוסה, ידעתי מה ממך אני רוצה
כיסית את עינייך בגופייתי, וידייך לאחור ציויתי
ראיתי שאת מהססת, והצלפתי באחורייך,
ידייך לאחור נקשרו, והמבט הפך מפוחד בעינייך.

כל גאוותך נעלמה, היית כילדה קטנה
ליטפתי את פנייך, נישקתי את אפך,
נתתי לך לטעום את פטמתך.
ראיתי שאת מגורה, והעברתי יד רכה
להגדיל את ההרטבה שהלכה והתחזקה.

הפשטתי את בגדייך ממך, ויופייך רק גדל,
מושלמת חשבתי, אך מפי לא יצא דבר
חיכית למחמאה, שאומר כמה את יפה,
אבל אז קראתי לך פעם ראשונה, שתקי כלבה.

קראתי לשפחה הנוספת שחיכתה בחדרי
פקדתי עליה, לגרום לך להמריא,
היא ידעה ללטף אותך ולגרום לך לצעוק מהנאה
בעוד אני מביט בך מרחוק, מבט של תאווה,
כשהיית מוכנה, דקה לפני טירוף חושים,
כשהיית מוכנה מצידך לכל התרחישים
בעלתי אותך חמה, ומתוקה
בפה בלשון, בשדייך, בין רגלייך,
בכל מקום שרק נכנסתי קיבלת בשמחה.

לא רצית ללכת הביתה בתום הסעודה,
נשארת לישון על הספה, כשאת נרדמת לקולו הגניחה
של שפחתי הרטובה,
הערתי אותך כדי שתנקי אותה, ותנשקי בעכוזה
התמכרת למיץ התאווה, שלי ושלה,
לילה טוב שפחה , סיימת להיום
אל תישני לפני שהכל מבריק עד תום.

השמחה שבמפגש החוזר, אחרי חודשי שתיקה
גם אם זו שיחה על דא והא
זה כמו נשיקה על לחי יבשה
שכל כך ציפתה להיות רטובה

מקווה שיש גם אצלך תקוה
למזג אוויר חדש ישן של אהבה

מנסה להפתיע אותך כלבה מנוסה
לגרום לריגוש אצל מי שהכל כבר עשתה
ידעת קשירות הצלפות השפלות
אפילו יריקות וסטירות
לפני שהגעת אל היכלי
כבר עשית הכל, אמרת: לא תוכל לי.

התחייבתי שאצלי זה יהיה אחרת
שאצלי תצאי רטובה מרוגשת
שעתיים את אצלי ואני בעינייך רואה
אכזבה שעמום חוסר מעשה

השארתי אותך לבושה,
זו היתה הפתעה
את באופן מיוחד מאד יפה

רציתי לחשוף את מערומייך
לראות את עוצמות שדייך
אבל השארתי אותך לבושה
זה יעשה אותך חמה.

אכלנו יחד צהריים
על אותו שולחן, אותה מנה, שותים "לחיים"
דיברנו בגובה העיניים
נתתי לך הרגשה של חברה שווה
דיברת, התרגלת, נשארת.
ראינו סרט החלפנו חוויות
באת ככלבה הפכת אישה מבוקשת, נעימה.

ואז..
אחרי שעות של אישה שווה,
בלי ניסיון להשפילך לגעת, להראות עוצמה,
כשאת מחייכת בטוחה בעצמך
הנה ניצחת עוד גבר שבא בדרכך

פתאם זה בא,
ההפתעה עשתה לך הכל,
סטירה קלה משפילה,
זריקה על השטיח בהול,
קריעת בגדייך,
בלי להתחשב בצעקותייך,

הלכו הבגדים החדשים,
הלכה זחיחות הדעת והפנים הנעימים
נבכת ככלבה מיוחמת נורא
התחננת להפסקה קלה

אך אני הפכתי לעריץ לאדון
לא ויתרתי רציתי אותך על גחון

פחדת ממני, ראיתי בעינייך,
התאהבת בבת אחת, רצית אותי בין שדייך
עירומך היה יפה ונעים
ואת נצחוני חגגנו רגעים ארוכים

הודית מייד אתה אדון אמיתי
התחננת: היה שלי

זה היה מתיש
אני חולה ולא מתפקד
ואת במלא מערומייך מצפה לפקודה
קדימה הסתער

ואין לי יותר כח
לשלוט בניחוחך, לשלוט ביופייך
ואני מעדיף להצטנף להתמכר

אבל בפניי לא זז שריר
שעה שאני קושר
את מיתרי ליבך לרגלייך

ובועל בכח את יופייך,
בפנייך בשדייך
השארתי אותך קשורה גם אחרי שגמרתי
רק כך אני אשאר אדונך
ושולט בירכייך

רק אחרי שהתחננת
בכית ויללת
התחייבת לשכב בין רגליי
כל ימייך ולילותייך
היתרתי את כבלייך
והרשתי לעצמי לנשקך
כשאת לא מבינה את סתירותיי

וכך אני נע בין אהבה ושליטה
וכך את נעה בין מסירות אין קץ לתאווה

ראיתי אותך בבגדי העור מלקה נמרצות
את מי שהעז לבקש את תשומת ליבך
זו היתה מכה אכזרית
לא של מלכה בנשמתה
מכה שמתאימה למי שפוחדת שאיננה באמת מלכה

כמו כמה מכי"ות בטירונות בנים,
שמענישות בשביל לומר אני המפקד.

הבטתי בך, הקרנתי כלפייך מבט מזלזל
ניסית להביע במראה אחד תחושת בוז להכאות סתם.

מייד חשת בכך.
ראית שאני אדון, ניסית לדבר בגובה העיניים
אני לא התייחסתי
זזתי משם.
ידעתי שתחפשי אותי, חסרת בטחון שכמוך.

כשמצאת אותי סוף סוף,
אמרתי לך לפני שהספקת לחשוב:
תפסיקי לשחק את השולטת המלקה הבטוחה,
תהיי מה שאת, כנועה ושפוטה.

ניסית לצחוק, להתעלם, אך ידעת שאת רוצה
לפחות לבדוק את זה.

שבועיים לקח לך לפנות, פניה יהירה ושחצנית,
אמרת משהו על הצורך הנבזי שלי לשלוט בך.

ידעתי שאיתך זה יהיה קשה,
ארוך ועמוק, ומלווה בייסורים
עד שאחשוף אותך בפני עצמך.

אמרתי לך : אני מסכים, בתנאי
את באה אליי לסשן רצוף של שלושה ימים.
היית די בשוק והמומה,
שלושה ימים כפעם ראשונה?

ניסית לסרב לדחות, לומר שאת לא יכולה,
פני הקרח שלי לא הותירו בך שום ברירה.

קבענו יום ושעה, הבאת בגדים להחלפה,
אוכל לשתי ארוחות ראשונות,
ומסכה לעינייך השחורות.

ידעתי שלמרות שאני אינני אוהב זאת,
ואינני אדון אכזר ונוקשה
הדרך להגיע לנפשך, לחשיפתך, עוברת
דרך יאוש וריסוק גאוותך.

הכנסתי אותך ערומה למלונה,
יש לך שם אוכל ליממה,
עינייך גלויות, ואת רוב הזמן על 4

לא שעה או שעתיים,
לא לפרק זמן ידוע מראש
וכל פעם ששאלת עד מתי,
באה שפחה אחרת
והצליפה בעכוזך כיאות.
עד שהאדון יחליט את כאן,
בעוד שלושה ימים תצאי, ובינתייםאת כלבה.

שש שעות חלפו עד הבכי הראשון,
יבבות קטועות, לא נתת לעצמך להתפרץ.
התגברת מחית דמעה קיבלת כוס מים
והמשכת עוד כשעה.

הבכי השני בא ממקום עמוק יותר,
כבר היית כואבת, רגישה,
כבר התחננת ליחס לתשומת לב רכה.
שאלת מתי אשא פנייך, מתי אחנכך,
ובתגובה שמעת את גניחות חברתך
מוקלטות בטייפ.

קיבלת רשות לראות סרטוני סאדו,
ראית נשים מלכות, מכות עבדים
ולפתע התחלת לבכות.....

נכנסת לחדרי אחרי שמונה שעות מלונה,
יותר קרובה אל עצמך
מכל מה שאי פעם היית קרובה

פחות שחצנית
פחות גאה,
יותר פתוחה לשיחה מעמיקה.

טיפלתי בך ברכות, באהבה
עשית פעם ראשונה סקס כשפחה,
גילית את הנועם שבלסמוך על אדון,
התמסרת כיאות,
הגיע לך יחס ראוי.

שלחתי אותך להתנצל לפני המוכים על ידך,
נישקת את עכוזם,
וחטפת סטירה מאחד מהם
אבל עכשיו היית את האמת
יותר רגועה
יותר שלווה ובטוחה עם עצמך.

התקשרת באמצע הלילה
ככה סתם בלי שקבענו
את יודעת מה השעה שאלתי
כן ענית, מתנצלת כמעט שתיים בלילה
ומה דחוף כל כך שאלתי?

לא ישנת אדוני , נכון? שאלת
אכן לא ישנתי
אז לא הערתי אותך, אדוני
לא הערת שפחה
ובכל זאת מי מתקשר בשתים בלילה?

לא יכולתי,ענית.
קרה משהו?

במקום תשובה פרץ יבבות
יכולה לבוא אדוני?
תמיד, עניתי

רבע שעה אחרי זה את ישובה על הריצפה
למרגלותיי, אוחזת ברגלי , מנשקת ובוכה.
נתתי לך את הזמן
ראיתי שאת זקוקה למשהו, לא ידעתי מה חסר בעולמך
ואז זה יצא...

אני אוהבת אותך אדוני, אוהבת מאד
לא חשבתי שאוהב כך
את מי שדורש ממני ומשפיל אותי, לעיתים מצליף
ולעיתים מחבק.
לא חשבתי שאגיע עד לשם,
אינני ישנה בלילות,
אני לא מתרכזת בעבודה
חצי שעה אחרי שיצאתי מביתך אחרי סשן ארוך
ואני מתגעגעת למגעך שוב
קשה לי לחיות בלעדיך, נראה לי שהגזמתי
אולי צריכה לקחת חופשה, אולי להיכנס לפורפורציה.

את מחפשת את עיני, תולה בי מבט שואל, לא יודעת כיצד אגיב
נאחזת ברגלי תולה את מבטך מחכה שאגיב.

אני מנער אותך ממני,
מושיב אותך על הכיסא
ומתיישב מולך.
אצלי השפחות תמיד על הריצפה,
אבל את לא שפחה.

נכשלתי כאדון אם במקום להרים את חייך
סיבכתי אותם
ואם במקום להעניק לך כוחות החלשתי אותך
זו לא היתה כוונתי

קחי חופשה, ארוכה ככל שתצטרכי
כשתירצי לחזור, אם ארצה בכך
תצטרכי להתחיל מההתחלה את כל בניית שפחותך.

אדון הוא מעניק כח ומחדד חושים
איתך כנראה לא הצלחתי.

היית המומה כשפתחתי את הדלת
לפני שיצאת
אמרתי לך:בפעם הבאה תבואי כשפחה.