קורע לב

הגיע יום הפרידה
ידענו שהוא יבוא, זה היה צפוי מאד
מיצינו, לא היה חידוש

קבענו סשן אחרון לאהבה בדסמית
לא יודע למה
אבל אחרי כל מה שעברנו יחד,
אהבות ואכזבות
בכל זאת התרגשת,
וגם אני קצת.

באת עם הריח המפתה שלך,
עם הפנים הכי כנועות
עם השפתיים הכי לוחשות
אדוני אהובי
כך קראת לי

לבשת את מה שידעת שאוהב,
שמת את מחסום העיניים שקניתי לך
עמדת על 6
הרמת ראש לקבל בהכנעה
כל מה שרק אתן לך.

מגיעה לי סטירה ביקשת
אבל הפעם לא אסטור לך
היית כנועה כל כך
לא היה בכך שום צורך

ההיפך רציתי להרים אותך לפני פרידה
לתת לך קצת כח
לתת לך לצאת יותר גאה

אבל ראיתי שאת רוצה את ההיפך
את ההשפלה
הרמתי את ראשך מאחור
שאלתי ישירות

כלבונת: רוצה לצאת בגאווה או בהשפלה
חייכת את החיוך הכי מקסים שלך
אדוני: אני רוצה לצאת מוכה, מושפלת
כך אוהב אותך לנצח

ביקשת וקיבלת
לא נהנתי להכאיב לך
אבל נהנתי מגניחותייך הקצובות
מההנאה שהפגנת

נתתי לך את מה שביקשת כמתנת פרידה
ואז הפתעת אותי
רגע אחרי שסיימנו
כשכבר התלבשת לצאת

נפלת לרגליי, ממש כך,
בכי תמרורים, אמיתי לא צבוע
אל תעזוב אותי בבקשה אדוני
התחננת כפי שלא עשית זאת מעולם
היה קשה להישאר אדיש, סמכותי ואדנותי

אבל נפתחת לעולם שלא היית בו קודם
פתאם באמת באמת היית כנועה
אף פעם לא הרגשת כמה את תלויה באדון
ואף פעם לא הרגשתי כל כך אדון כמו אז

תצטרכי להתאמץ הרבה מעבר לכוחותייך אם תירצי להישאר
תצטרכי לראות כאן שפחות צעירות באות אליי ולהתחנן על מקומך
תצטרכי להראות כל הזמן שאת ראויה
אין כאן זכויות לוותיקים
יש מאבקי יום יום על ראוייות ונכונות הקרבה

ראיתי שהבנת
לא מיהרת לענות
נתתי לך לשתות כוס מים ולחבק את רגליי החשופות
כרעת על ברכך
נשקת לאצבעות רגליי
ויצאת בהכנעה

היכרתי אותה בצ'ט
קראה לעצמה שפחה
הזדהתה כבת 20
צעירה וסקרנית.

אני האדון הבוגר כמעט 40
שגילי רק דירבן אותה,
שבדרך כלל מאד נחוש ויודע מה רוצה מעצמו ומשפחתו.
התלבטתי עד כמה לגעת בנפש כה צעירה...
ומצד שני התמונה ששלחה
הרכות שלה והסקרנות העזה שביטאה
כל כך התאימה...

אחרי כמה מיילים, שהוכיחו כי היא אכן רוצה,
באה שיחת הטלפון, נשמעה ילדה מפתה
התחננה ובכתה,
ובעיקר ביצעה כל דרישה,
כל מה שביקשתי ובראש גדול.

נפגשנו בלילה
היא באה אליי, בשעה שקבעתי,
בלבוש שקבענו, צייתה לחלוטין.
כיסיתי את עיניה,
קשרתי את ידיה לאחור
והתחלתי בחקירה.
היא ענתה לשאלותיי,
והחקירה נגעה בה במקומות הכי רגישים,
היא כאבה ובכתה,ליטפתי את ראשה
אך לא ויתרתי על תשובתה.

אחרי שחשפה את סודותיה,
קל היה לה לחשוף את גופה
השארתי אותה כך עירומה
נתתי לה לצפות בי, בעיניים פקוחות
כשאני לבוש, היא שתתה מים
אני קפה
אני קראתי ספר
היא חיפשה את מבטי
כך חלפו הדקות והפכו לשעות.

היה נראה כי היא מתחילה להיות מתוחה, אולי מאוכזבת
אך רגליה הקשורות לכיסא לא איפשרו לה לקום או לזוז
גם לדבר היה קצת קשה כשחזייתה תחובה לה בפיה

קמתי וכיביתי את האור
התפשטתי
הגיע הזמן
ידעתי שהיא מחכה, כל כך כמהה למגע
כשסיפרה על עצמה הקשבתי לערגת ליבה
למגע לעוצמה
משכתי באחת את ראשה לאחור
יבבתה הקצרה השתתקה כשלשוני חדרה את פיה
מילאתי את פניה במה שיש בי
והיא גנחה מעונג

היא תנקה את הכיסא מהרטיבות שהיא העידה
שלא היתה לה כזו מעולם

תם השיעור הראשון

ראיתי שנעלבת והפעם ברצינות
הרגשת נבגדת ודחויה
לא היית עוד הזונה הגאה שלי
היית סמרטוט בעינייך
ראיתי זאת ממבטך מכפיפותך
אבל לא ויתרתי לך
עד שנמצה עד תום
את כוס התרעלה
את ההשפלה.

שאלת מתי תוכלי ללכת
והחלטתי לא לענות
הדמעה הנוצצת בעינייך
הסגירה את תוך מחשבתך.

לא תצאי מכאן כמו שבאת ילדה
עניתי סוף סוף.
מכאן תצאי עם חיוך, גאווה של זונה.

הבטתי בעינייך, לפני שנכסה אותם בגופייתי
כיבית אותי - כך אמרת
לקחת את ניצוץ התאווה - יללת
לא חייכתי, הקשבתי לך
ידעת שאני איתך,
ידעת שללכת כבר לא תירצי.

הכנסתי אותך לאמבטיה
כבולה ועירומה
מים חמימים שאת אוהבת
והריח של הסבון שקנית לך לפני החג
פתחתי את קשרייך
וסגרתי את הדלת
חשבת שיצאתי, לא ידעת שאני בחדר

בכית בשקט,
הבעיה שאני אוהבת אותו - אמרת לעצמך
אני משתגעת מגעגוע לכף ידו, כשאני עוזבת לשעה.
אני ממוכרת לריח גופו, אני יוצאת מדעתי....
השתעלתי...דעי שאני כאן

נבהלת קצת
סליחה אדוני לחשת
היתרתי את גופייתי מעל עינייך
הבטת בפני
ראית שגם אני קצת בוכה

ריגשת אותי שפחה קטנה
מה שאמרת בכנות כה גדולה לעצמך
שווה כל הון שבעולם

נכנסתי איתך לאמבטיה
זה היה סקס של אוהבים
ממוכרים
מאוחדים
את הלילה סיימת במיטתי
היית ראויה לכך
שפחתי

היא היתה שלי, ראיתי את זה ממבטה הראשון
ההערצה היתה בעיניה, העדיפה שלא לומר, רק להביט
לאכול בעיניה את כל מה שאהיה מוכן למסור.

רציתי שהיא תהנה ממסירותה, תתענג על אהבתה,
תרטיב מכל מגע שלי, תגיע לרקיע הכי שביעי.

ידעתי מה היא תאהב, החלטתי שמגיע לה הערב
להיות הכי מתענגת בעולם.
אהבתי את השקעתה, את עמידתה בכל הדרישות הלא קלות שלי,
היא כתבה, בדקה את עצמה, והגישה לפניי אותה.

מבטי היה קר, אך ראיתי שהיא הבינה שאני הלילה לצידה,
ניסיתי שלא להסגיר שאני מרוצה ממנה, רוחש לה אהבה,
אך עיניי היו עוטפות, בדיוק כפי שרצתה,
ידיי היו קשורות בה, בטבורה, בחזה.

השארתי אותה לחכות לי, כשהיא בעמידת שש,
עיניה קשורות ומכוסות, והטוסיק שלה בולט.
ראיתי אות נוטפת אהבה, מחכה לאדונה, למענגה
נגעתי בה ברכות, ליטפתי את שדיה,
ריצפת החדר גרפה את אהבתה,את רטיבות רגליה.

הנחתי לה למצוץ כל חלק שרצתה בי,
היא טעמה בטירוף חושים כל מה שלשונה ושפתיה יכלו לשאת,
טעמתי את לחייה, את שפתיה הרכות, הרטבתי את שדיה בטעם ניחוחות.

עוד לילה ללא שינה, עוד שיחות טפלות חסרות טעם
עוד אוננות חסרת משיכה, בהיה ארוכה באתרי זימה.
מישהי אמרה לי כאן שאין נשלטת מוחלטת בעולם,
אין חיה כזו, אולי רק בצ'ט, רק בפנטזיה
האם היא צודקת, האם זה כך?
האם כל מה שעברתי כאן היה ריגוש מזוייף?

האם ומתי תהיה תשובה?

אחרי הסערה הגדולה תבוא הרגיעה
ואיתה החרטה, ובקשת הסליחה.
אחרי שהתעללנו זה בזו,בהדדיות ראויה,
נחשוב שזו היתה השתוללות לא בריאה.

אבל תמיד נתגעגע לרגעים
שבהן היינו פחות חושבים
יותר סוערים, לא מוגבלים.
מנסים את מרחב החיים.

מאד רצית לטייל בחיק הטבע, לצאת להרים
לנשום את האוויר המיוחד של הגליל והגולן שלנו.
היית שפחה צייתנית וטובה, הגיעה לך תמיכה
יצאנו ליומיים טיול, ככה לסופשבוע משותף,
לברוח אל החיים האמיתיים שלנו.

קמנו ביום שישי בבוקר מוקדם,
הבאת לי לחדר את ארוחת הבוקר,
דאגת לכוס הקפה שלי,
וישבת מולי יפהפיה שכמוך, מוכנה לכל בקשה.
ישבת על הריצפה למרגלותיי, עיסית את כפות רגליי
הצמדת אותם באהבה לפיך, לשדייך.

יצאנו, הבוקר עדיין בתחילתו, עוד נעים
השמש מחממת אך לא שורפת,
נעימה לבוקר של חופשה.

הלכת לצידי, במראה מצודד,
הלכנו בואדי, רק שנינו, רק שנינו לבד.
זו לא היתה שמורת טבע, זה מסלול שבחרתי לנו,
הליכה קצת קשה
אך נהיה לבד, לגמרי לבד.

בקרחת היער ישבנו לנוח,
שתיתי מבקבוק המים, ואת שתית אחריי,
ליקקת את פי הבקבוק שאריות הרוק שלי.
התפשטת, לא דרשתי זאת, אבל הרשתי לך
רצית להתמזג עם הטבע,
להיות הכי טבעית ללא שום מחסום
ערומה כביום היוולדך, אך יפה הרבה יותר מאז.

הבטתי בך
במרכז היער שוכבת בחורה בת 28
יפהפיה ערומה לגמרי, עיניה עצומות,
שדיה זקורות, ורגליה פסוקות,
התהפכת לך על הבטן
ופנייך טמונים באדמה.

לקחתי מקל עץ ירוק שהיה שם ביער,
וההעברתי אותו על גופך.
מהראש, שערך הגולש, אל הכתפיים
אל בית שחייך, חודר ומחטט
דרך הגב אל הטוסיק שלך
ובאמצע בשלושת חוריו,

נרעדת, אבל ללא הגה, הצלפתי בך
פעם ושתיים ושלוש
הטוסיק החל מאדים, מתחבר לצבע האדמה,
השמש עדיין קרה אך הטוסיק שלך חם ומאדים.

העברתי את כף רגלי החשופה על גופך הערום,
חשתי את התרגשותך,
התהפכי כלבונת קטנה ציותי, וצייתת מיד

מצאת גם אותי ערום כך באמצע היער,
וראיתי את רגשותך ורעידתך,
בוא אלי אדוני, בוא אל שפחתך
הפלא בי את כולך, ביקשת

יד רכה העברתי על שדייך האהובים,
סטירה קטנה בפנייך כדי להופכם לאדומים
נשיקות עמוקות וחודרות לשון להשלמת הריגוש,
ורטיבותך תשקה את האדמה,ותצמיח פירות אהבה.

בסערת בעילתך, מציצותייך היו מושלמות, לי לא היה מה להשקות
לא השארת כלום לטבע לשתות.
רק דבר אחד לא היה טבעי שם,
מצלמתי המתעדת את הסקס המושלם

לא יודע למה לעיתים, כבר בשעות אור ראשונות
אני קם עם צורך חם ומיוחם לבעול אותך,
לקרוע מעלייך את מסכת התמימות של "בוקר טוב אדוני"
לשמוע אותך גונחת מכל הלב מעונג וכאב

להעמיד את פטמותייך הגדולות והזקורות במסדר חיילים,
ואת ערוותך ברטיבות מתוקה ומיוחמת,
לראות את הלשון שלך נשלפת רק כדי לנסות ולהגיע אל משהו בי,
להתקרב אל פנייך שכל כך מחוברות אליי
ןלהעניק לך נשיקת עומק חדורת לשון מחטטת.

אני מתקשר אלייך, השעה עוד בטרם התעוררת,
את חושבת שיש לך עוד 5 דקות התארגנות, אבל אני כבר מעבר לדלת
פותח במפתחי את דלתך,

אוהב אותך בריח השינה שלך
בריח חלומותייך המעונגים.
כובש אותך במיטתך,
את צוחקת ומתמסרת כולך,
לענג ופנק את אדונך.

לא ראיתי אותה מעולם
אבל דיברנו המון, שעות ארוכות מתמשכות
כמעט מדי יום.
כל פעם זה היה מסתיים בניסיון שלי לקדם את מערכת היחסים הזו,
כל פעם היא אמרה עוד לא.
אני עוד לא בשלה, אני לא שלמה, אני בתהלכי בניה ..ושאר ירקות.
לא יודע אם להעלב או לכעוס, או להיות יכול להכיל אותה ככה כמו שהיא.
היא מחכה לי בצ'ט אני יודע את זה.
נכנסתי בשם אחר, ניסיתי מכיוון אחר,
והיא סיפרה לי עליי,
סיפרה שיש לה כאן חבר אדון, אמרה שהיא משוייכת לי,
כמעט צעקתי ......זה אני
אבל אחר כך כשנכנסתי בשמי האמיתי,
אחרי מטר נשיקות וחיבוקים וירטואליים
היא שוב חזרה לתירוצים הישנים.

כמה לילות עוד אוכל להתמסר לשיחותיה,
כמה לילות וימים אחכה למילה ממנה,
היא יודעת את הפון שלי, את שמי האמיתי, את מראה פניי
אני יודע בערך היכן היא גרה ומה עושה בכל שעה,
היכן להשיג אותה אבל היא לא עונה...

אינני יודע מה זה אם לא הכלה גדולה
שאולי נובעת מקשר פנימי עמוק
,ואולי מחוסר יכולת להעמידה במקומה.

תודה לך על הפרחים
תודה על המילים,
על החום שבהם על תיאור אהבתך,
על עוצמת מסירותך.

אני יודע להעריך את ההשקעה
את המאמץ והמחשבה בכל מילה
את הכח להישאר לאורך זמן לא בטוחה
אבל לתת הכל בלי תמורה

האם יש בעולם אחת כמו שאני מבקש
כזו מושלמת האם בכלל יש
האם ההתמסרות הזו קיימת בעולם
האם היא באמת מיטיבה , זה נעלם

האם גם אני אדע לתת הכל לשפחה
להעניק לה, לחנך אותה ביד בטוחה
האם היא תצא ממני שמחה,
חזקה יותר מלאה בטחון בעצמה

האם לא תהיה שם חזרה לשגרה
שמאיימת כל כך בכל זוגיות ונילית רגילה
מה יכניס עוצמה לחיי האדון והשפחה
ויעצים אותם בלי הגבלה

האם חוסר תגובה
הוא בעצם היאוש מכל אותה משימה?
מי ידע?