שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

קורע לב

הבכי שלך השאיר בי רושם עמוק, לא ראית את זה, נשארתי אדיש. שאלתי את עצמי מה קרה לי, בכייך השאיר רושם, שרט את לבבי.
במקום לחבק גערתי בך, קראתי לך כלבלבה קטנה, והתאמצתי לצחוק.
זה הגביר את בכייך, שהטריד אותי עוד יותר, ספגת בשקט את סטירת הלחי,
את ההצלפה בטוסיק, יללת בשקט, וזה העמיק את בכייך בליבי.
דרשתי שתשתקי ושתקת
עינייך הביטו בי, מחפשות קירבה והבנה, עיניי משוטטות על גופך השמוט,
את עירומה וחשופה, אני אוהב אותך כך כנועה ומושפלת, מתחננת כך בעינייך.
אני רואה את העצב בעינייך ונקרע בתוכי, אסור לי לרחם עלייך סתם כך, את צריכה להיות ראויה. לפעמים אני משתוקק פשוט לתת לך נשיקה ונילית, כזו פשוטה, יודע שאז אאבד אותך כשפחה, אם תרגישי את רצוני בך, אהפוך להיות מהר מאד אחד מהאקסים הרבים שלך...
לפני 17 שנים. 4 ביולי 2007 בשעה 0:43

החלטתי לישון אצלה הלילה
להפוך את השפחות שלה ללילה אחד של זוגיות בסמית
לא הודעתי לה מראש,
רציתי להפתיע, ולהיות משוחרר אם לא יתאים לי.

לאחר סשן מתוק וחודרני, אמרתי לה
לכי להתארגן, תתקלחי, תסתדרי אני נשאר כאן הלילה.
פניה זרחו,
תודה אדוני, אני משתוקקת לך

כשחזרה, ריחנית, ניחוחית, חושנית לפליא
ראיתי שמשהו מציק לה,
אני מכיר את שפחתי, קראתי את זה על פניה
מה הבעיה שפחה, שאלתי?

ניסתה להתחמק, הכל בסדר אדוני,
שאלתי שוב, וכשהיא ענתה כך שוב
הראתי שאני כועס, את יודעת שאני מעניש על שקר
כן אדוני, היא התכופפה, ישבה למרגלות רגליי
תפסתי בשערה, לא בכח, אבל בנחישות
מה קורה כלבה קטנה?

לפני שהודעת לי שאתה נשאר הזמנתי חברה ללילה,
סתם להעביר את הזמן, היא תגיע בעוד חצי שעה.
כאדון מנטאלי, היכרתי את חברותיה, מי באה?
חייכתי כשהיא ענתה..... נחכה לה יחד עניתי בלחש.

הדפיקה בדלת תפסה את שפחתי במדי השפחה שלה,
שדיים גדולים וחשופים, טוסיק בחוץ, קצת אדמדם,
מגורה כולה, ודי מבוהלת.

אני היתי במכנס קצר וגופיה, פתחתי את הדלת להפתעת א'
היא ידעה שיש לשפחתי אדון,
אך מעולם לא חוותה זאת פנים אל פנים, וזו תהיה הפעם הראשונה...

הבטתי בעיניה, ראיתי שהיא מופתעת ושמחה,
אז זה אמיתי ממש אמיתי, הנהנה
את מצטרפת או צופה שאלתי בלי לומר שלום
היא ניגשה אל שפחתי, נישקה את שפתיה
ניגשה אליי, ואמרה: כן אדוני אני מצטרפת

התפשטה כולה, היתה עירומה וחשופה, שדיים מוצקים
טוסיק עגלגל, העמדתי את שתיהן זו לצד זו, וחסמתי את עיניהן.
היא התנגדה בתחילה, שתי הצלפות שכנעו אותה לגמרי.
שפחתי נשקה לה, ונענשה.

זה היה לילה סקסי מטורף ומדהים,השכבתי אותך זו על זו, הן מצצו זו לזו,
בעלתי את שתיהן בכל מקום, ושטפתי את הזיין הגדול במיציהן המעורבבים.
הן מימשו כל פנטזיה ביניהן, וכל חלומותיהם בין רגליי,
התנשקנו בשלישיה, בפה, בין הרגליים, שעות מיוחמות ואורכות.

כשהתחילו להתעייף, העמדתי טוסיק מול טוסיק,
הצלפתי בהן ללא רחמים, הן בכו ונשקו את כף ידי בהכנעה,
בבוקר התעוררנו שלושתנו ערומים ומיוזעים,חבוקים ומיוחמים
שתיתי את מיטב נשיקותיהן, וריח זיעתם,
מצצתי היטב את פטמותיהן, ומיץ ערוותן,
מיצי נמצצו ונשארתי יבש,
בית שחיי נרטב בלשונן, השארתי אותן בבית
והלכתי לעבודה ליום נוסף



לפני 17 שנים. 3 ביולי 2007 בשעה 6:57

מנסה להבין מה יש בך שאיתך אני נשאר,
שפחה חצופה ומרדנית,
מנסה את הגבולות כל יום מחדש
בודקת את יכולתי להצליף או להבליג.

כבר מזמן הייתי מחליף אותך,
יש כאן כמה שמאד מעונינות,
פונות מתחננות, מציעות הצעות מפתות,
אני מתייחס אליהן
ונשאר אדון שלך.

מציע להן להצטרף אלייך, אולי לשרת אותך,
אז אני אדון לך או עבד כנוע?
זה נגמר במי המצליף או שבאמת אני הכנוע?

לא יודע, דבר אחד ברור
אני אביא אותך אל מה שהבטחתי,
אל החינוך המסור
ואלי יחד איתך אמצא גם אותי
את גבולותיי את אישיותי

לפני 17 שנים. 3 ביולי 2007 בשעה 0:04

כשעמדת בטרמפיאדה לא היית נראית מתאימה,
אני הייתי להוט מדי מכדי לוותר על בחורה
שאלת לאן, עניתי למקום הכי גבוה שנוכל
חייכת, עכשיו התחלת להבין, התאמת לי.

נכנסת פנימה, בלי להשתהות לרגע,
בלי שהיה לי זמן להגיב, אמרת:
חרא: אני המלכה פה, שיהיה ברור
סע לאן שאגיד, ומהר, אחרת תגמור כאן רע.

לא הצלחתי להוציא מילה, באמת הופתעתי,
לאחר חמש דקות נסיעה, הצלחתי לפלוט
בדרך כלל אני האדון כאן.
התפרצת בצחוק רועם, לא זיכית אותי אפילו במבט

ושוב בהפתעה, אחזת לי בזיין ובביצים ממש ביד אחת
צרחתי, ההגה הוסט, עצור צעקת, עצרתי,
עדיין ידך האחת אוחזת במבושיי
וידך השניה פשוט בלי לומר כלום מחטיפה לי סטירה מצלצלת וחזקה לעבר פניי.

החלטתי להתעשת, לא לוותר על היותי אדון,
השתחררתי מאחיזתך באחת.
יצאתי מהרכב והוצאתי את חבל הכבילה שלי.
היית עסוקה בלצחוק לא שמת לב,
שניה של חוסרתשומת לב
וידייך קשורות לאחור בכבל ברזל.

ניסית להשתחרר, פחד בעינייך, ידעתי
או שאשלוט בך עכשיו או לעולם לא.
סטירת לחי חזקה הרגיעה אותך
השניה הכניעה אותך, לא בכית.

רגלייך כבר נכנעו בקלות ונקשרו לכיסא.
אנחנו ממשיכים לנסוע.
הורדתי וילון במושב לידך
ושלחתי ידיי לחזך תוך כדי נסיעה

סגרתי את עינייך בגופייתי המזיעה,
והבאתי אותך כבויה לביתי.
הכנסתי אותך לכלוב הכלבות שלי ושחררתי את כבלייך

תתפשטי כלבה, רוצה להשוות אותך לשאר הגורות בממלכתי
היית המומה
אני לא היחידה??
התפשטת לקול צחוקן של הכלבלבות בחדר
אחת התקרבה אלייך, ליקקה את שדייך החשופות,
היא היתה בטוחה בעצמה לא העזת להתנגד.

השניה ניגשה אלייך בדקה אם יש רטיבות בין ירכייך,
ומשגילתה אוקיינוס שלם,
חייכה אליי, קיבלה רשות
וניגשה לשתות את מיצייך.

כיביתי את האור בכלוב
מחר יהיה הרבה זמן לטפל בך

ביקשת לשתות וקיבלת סיר
הבנות יאכילו אותך הלילה
אני אלך לישון עם נירה
כלבה אמיתית

תורך יגיע מחר,
כשצעקותייך ידמו
כשתאוותך תושלם



לפני 17 שנים. 2 ביולי 2007 בשעה 22:56

יום הולדתה חל היום
היום היא בת ארבעים,
היא לא יודעת אם לשמוח בכך
על הצלחתה על הישגיה הנאים,
על יופיה שלא דועך או על מבנה גופה המושך עינים

או להצטער על השנים החולפות לבלי שוב,
על הגיל המתבגר, על הגבר שלא מצאה
למרות היותה נשואה,
על הוריה שלא הבינוה מעולם, ועל ילדיה
שהחיבור איתם לא מושלם.

היא הרימה טלפון, אלי, לאדון
ביקשה יחס מיוחד להיום
ביקשה לחגוג איתי את הולדתה ה-40
אולי אצליח יחד איתה מסיבה להרים

ידעתי כמוה שאין לי תשובה לכל שאלותיה,
שהיא בעצם רק רוצה חיבוק חזק,
שאהיה בין זרועותיה,
לא זקוקה לסקס מטריף, זקוקה ללחישה
למילה אמיתית וכנה,לאהבה

הייתי שם, בהתחלה בשבילה,
אחר כך נזכרתי שגם אני בן 40 שנה
ששנינו בחיבוק חם ומיוחד
נוכל להעניק ולקחת, יחד

היינו שעות חבוקים, קצת שותים, קצת נושקים
החלטנו לא להביט בשעון,
לקחנו סיכונים, נרדמנו אוהבים
קמנו לעוד 40 שנים

לפני 17 שנים. 1 ביולי 2007 בשעה 23:38

הגעתי אליה רעב, בהחלט רעב
היתה הפסקה כפויה של שבוע, זה הספיק, לשנינו.

כנראה שהיא חיכתה לזה, אבל לא ציפתה להפתעה שהכנתי.

אנחנו יוצאים, הודעתי לה
לאן? היא הפליטה ומייד התחרטה
כשנגיע תדעי, עניתי.

תתלבשי פסקתי, את צריכה להיות סקסית הערב.
אשתדל..היא ענתה.

היא אכן כזו, פנים יפות וברורות, עיניים מחפשות
ושפתיים חושניות ועדינות.
היא לבשה את הבגדים המבליטים את חזה הגדול,
ומכנסיים המבליטים את הטוסיק הכי מתוק בעיר.

התגעגתי אליך אדוני, היא אמרה בדרך,
היית חסרה לי עניתי לה
היא חייכה, עכשיו ראיתי כי היא פוחדת הרבה פחות.

בדירה של חבריי כבר היו הרבה בנים ובנות
חלקם כבר שתו משהו הערב
רציתי להתגאות בה, הפעם הראשונה בה היא פוגשת את חבריי.

היא שיחקה את התפקיד בשלמות, צחקה עם האחד,
חייכה לשני, קיבלה רשות ואפילו התקרבה לחברי הטוב.

אני הייתי בקשר עין איתה כל הזמן, היא ביקשה רשות על כל צעד,
ילדה טובה.
אני ישבתי ושתיתי כמה כוסות, הראש החל לרקוד.

חברה ישנה שלי התיישבה עליי, קצת נשיקות קצת מזמוזים
ראיתי שששפחתי מודאגת, די נהנתי מכך.

האור התחיל להתעמעם, זוגות החלו להתפשט,
גניחות נשמעו באוויר, נשיקות, צווחות קצרות.
זו שעליי כבר מזמן בלי חלק עליון, שדיה מוחדרים לפי.
שפחתי מביטה מרחוק בעינייים כבויות.

אחרי החזה התחילו הטיפולים בין הרגליים, זו שמעליי כבר היתה רטובה,
חשתי בכל נשיותה, ברצונה להתאחד עם גופי.
היא הורידה את גופייתי, והחלה ללקק את פטמותיי הקטנות והחדות,
ראיתי ששפחתי כבר מתפוצצת,
רגע לפני כן סימנתי לך לבוא

האור התעמעם עוד יותר, ריחות אהבה, וריחות זיעה התערבבו להם
באת אלי, כשפחה כנועה, כמי שהפסידה את המערכה.
תתפשטי , פקדתי עלייך, בינתיים רק חלק עליון, שדייך הגדולים ופטמותייך הזקורות
בלטו , חברתי ניגשה אלייך, ניגשה אל פנייך הלוהטות, ולחשה לך:
הוא כל הזמן רק איתך, אני מכירה אותו, הוא שלך, קחי אותו...

שעתיים גנחתי בתוכך, מצצת בלהט, לא הרפת,
פתחת את כל פתחייך בשבילי, מעולם לא רכבתי עלייך כך,
לא עזרו הצלפותיי והסטירות שחטפת ממני ומחברתי
היית רק בשבילי,
היית כולך שלי,
יצאתי שבע...


לפני 17 שנים. 1 ביולי 2007 בשעה 7:31

בטלפון היית נשמעת מכנעת מאד
נבוכה, מצייתת ומוכנה לכל דבר.
היית נשמעת קטנה כזו, קומקטית
נכנסת בכף ידי
ומוכנה ומשתוקקת להצטנף בה
עד תום.

החלטתי כי ראוי לפגוש בך.
שמעתי את שמחתך המאופקת,
זיהיתי בקולך את התמסרות
שכל כך רציתי , את הטוטאליות והמוחלטות
כולך שלי, אמרת והתכוונת.

קבענו לעשר בלילה במסעדה צדדית
ישבת וחיכית כמו שקבענו,
כוס הקפה שלי חיכתה לי עד עשר ורבע,
נכנסתי וישבתי מולך.

ואז
הסמקת כולך, אודם הפנים שלך היה מוחלט
וכשהבטתי בך גם פניי האדימו

איך לא זיהית את קולך, איך לא חשנו בכך קודם
היית הראשונה לדבר: לא ידעתי שאתה בקטע גימגמת

האקסית הכי קשוחה שלי מגמגמת
לא בטוחה
מחפשת אדון

עכשיו חזרת אליי,
עכשיו מחדש את שלי, אבל ממקום אחר
נעים יותר מבחינתי

לפני 17 שנים. 29 ביוני 2007 בשעה 1:12

ביקשת לנסוע איתי,
זו היתה נסיעת עבודה, לא היה בכך טעם
אבל רציתי לתת לך פעם את ההרגשה שהתחשבתי בדעתך

אמרתי לך להביא לדרך ספר קריאה ושתיה קלה
הבאת כמו שאמרתי
לא ידעתי עד כמה זה היה חשוב לך

שלוש שעות נסיעה
שלוש שעות שהסתכלת בי
שלוש שעות של מבטים עמוקים לא נלאים.

לא ראית את הנוף, לא הבטת בדרך
לא ביקשת כלום, לא הפרעת בשיחות העבודה
פשוט היבטת בי במבט חוקר ומעריץ.
ללא לאות שלוש שעות רצופות.

הייתי עסוק,
ידעתי שאהיה עסוק
לא היה לי זמן לאכול איתך, או להתייחס אלייך
אבל חשתי עמוקות את מבטך,
חשתי בחום ובאנרגיות היוצאות ממנו.

הגענו חזרה
בניגוד לכל כללי אדון ושפחה
ליויתי אותך הביתה
הכנסתי אותך פנימה
לחדרך

ונתתי לך נשיקה עמוקה
הרגשתי שזה מגיע לך באמת
ראיתי שהסמקת
נתתי לך עוד אחת בשפתייך

פתאם אחרי שתיקה ארוכה
זה יצא לך:
עמוק כנה ואמיתי
אני אוהבת אותך אדוני

לפני 17 שנים. 28 ביוני 2007 בשעה 0:36

נסחפתי אחרייך, את מלכה שולטת חזקה ונשית מאד
לא הצלחתי שלא להיסחף,
רצית אותי תחת רגלייך, בעיקר מנטאלית
ואני שלא מתאים לי ככה להישלט
נסחפתי אלייך.

אל מילותייך הנוגעות בי,
אל הטחות האשמה שהטחת בי,
אל המראה שלך, המתעתע
נראית שברירית כל כך, וריגשית כל כך
אבל עוצמתית מאין כמוך, ואסרטיבית ללא תקנה

לא יכולתי לעצור, כשקראת לי לבוא אלייך,
לא עצרתי כשביקשת שאסיע אותך לקניות
לא מאסתי בך כשהשפלת אותי בבית ובחנות

אפילו כשרחצתי את גופך, בעודי לבוש לגמרי
כשאת לא מרשה לי להנות ממגעך,
לא יודע מה קרה לי, פשוט נסחפתי.

אבל אז בא השינוי, מצאת בי שותף לחוויות ילדות קשות שלך,
סיפרת לי את האמת עלייך, נחשפת בפניי,
מצאת בי משענת אמת, לא אכזבתי אותך.
תמיד היה לי זמן
תמיד הייתי שם בשבילך

ופתאם הרגשת קטנה, רצית שאחבק, רצית נשיקה
רצית להתכרבל בתוכי, להרגיש קטנה.
פתאם לא רצית להחליט, לא היית מוכנה שאסיע אותך
רצית להביא אותי לאושר ועונג.
אמרת שאת אסירת תודה.

אחר כך התחלת לקרוא לי אדוני, רצית שאחליט עבורך
הבנת שמגיע לך עונשד, את ההצלפה קיבלת בשמחה.
אמרת שמעולם לא הרגשת כל כך טוב,
מעולם לא היית כה שלמה.

ראיתי את הכנות בין עינייך,
הענקתי לך את אדנותי
את בעלותי עלייך

לפני 17 שנים. 27 ביוני 2007 בשעה 21:15

השיחות שהיו לנו בצ'ט, היו רבות ומגוונות,
היתה לי הרגשה שעד שניפגש כבר לא יהיה לי דבר לחדש לך,
ואת כבר תהיי בדיוק כל מה שדיברנו עליו.
ובכל זאת דחית את הפגישה,
הפנטזיה היתה לך טובה יותר, העדפת להישאר אנונימית,
למרות שכבר ידעתי מי את והיכן את גרה, ומה את מסוגלת,
ומה לובשת ואיך נראית, ומה העדפותייך כשפחה.

למה שלא נדבר בפון? למה שלא נממש את כניעותך ואת אדנותי?
למה לא נוציא אל הפועל את כל מה שחווינו באוננות משותפת?
פחדת, חששת, התחננת שאחכה עוד קצת.

ואני הפגנתי, עשיתי כאילו עזבתי אותך, והמשכתי בסתר לקרוא את תחנונייך,
בסוף עניתי לך, ודרשתי שיחת פלאפון, ולא היתה לך ברירה ודיברנו..
היה מביך, קצת מוזר, אבל מתוק ומיוחד.

לא ויתרתי לך, היית שפחה גם בפון, ודרשתי ממך את כל גינוני הכבוד,
תקראי אדוני תבקשי רשות, אני אדון וככה תתייחסי אליי.
אבל לא נפגשנו....
לא היית בשלה, לא יכולת לעמוד בזה, התחננת שאתן לך זמן,
עברנו לשיחות פון קבועות, עמדת בכל המשימות,
היית שפחה חרוצה... אבל עלומה, לא נפגשת.

הייתי צריך להחליט,
לעשות מעשה,
להביא אותך לבשלות.
כבר ידעתי איך את נראית, וידעתי היכן את גרה,
דפקתי בדלת ביתך בשעת אחר הצהריים,
דיברנו רגע לפני כן בפון, אמרתי לך מה ללבוש,
ופקדתי עלייך להישאר כך שעה שלמה.

לא חשדת בכלום, פשוט פתחת את הדלת,
לא שאלתי שאלות, ופשוט נכנסתי,
ואמרתי מי אני.

נפלת עליי ובכית, בכי של תינוקת
כל המחסומים נפלו,
עכשיו היית שלי...

לפני 17 שנים. 27 ביוני 2007 בשעה 5:13

סימני הויכוח מאתמול עדיין ניכרים היו בך כשראיתי אותך הבוקר,
יופי פנייך היה כהה קצת, והניסיון שלך לשכנע אותי לוותר, לא פסק גם הבוקר.
אבל בתוכך היית גאה באדון שלך, הגבר אותו את מעריצה כל כך,
הגבר שאיתו היית רוצה לבלות כל רגע, גם אם קשורה ומוצלפת.

לא ויתרתי, ואת ידעת שזו האמת וכך ראוי לעשות. התווכחת כי
את תמיד בודקת את גבול הציות. לא כעסתי עלייך שפחונת,הבטתי בעינייך
התלויות בי בהתרסה ואמרתי : לא. קר ומנוכר.

את לא הולכת, לא יוצאת למקום שאני לא מרשה, ושיקול הדעת הוא שלי, והוא לטובתך.
ניסית להסביר שזה רק ליומיים, ושתתקשרי בכל רגע שאדרוש,
אבל היום הוא היום החופשי שלי, ואני צריך את השפחה שלי כאן, נקודה.

התווכחת, בכית, יללת, לא עזר לך כלום. החלטתי לא להעניש אותך על עצם הויכוח,
עד שאמרת את המשפט: אדון נורמלי היה נותן לי לצאת. לא איפשרת לי שלא להגיב.
הפשטתי אותך, כיסיתי את עינייך, סובבתי אותך בין החדרים, ועזבתי אותך בחושך לבד.
היית צריכה לסדר כמה דברים, נראה אותך לבד בלעדיי אמרתי ונעלמתי ממך.

היית שם כל כך קטנה, כל כך עזובה, וכל כך חשופה לפגיעה. התחלת להבין עד כמה אני חשוב לך, כמה את באמת זקוקה ותלויה באדון שלך. נפלת על חפצי הבית שלך המוכר, שברת את העציץ, ושחית במימיו, נפלת על הספה איבדת כיוון, התחננת שאבוא לסייע לך.

באתי, וקשרתי את ידייך לאחור, עכשיו היית חצי אדם, אחרי דקות ארוכות של נפילות, התיישבת ובכית, מיואשת. ביקשתי ממך לנתח מה משמעות האדון בעינייך, עכשיו זה היה נשמע אחרת לגמרי.

השכנה נכנסה, היא שחררה אותך ולתדהמתה מייד כששוחררת מכבלייך רצת אליי
חיבקת את רגליי ובכית, ביקשת שלא אעזבך, השכנה הלכה
נשארת לישון לייד רגליי, ליטפתי את ראשך בבוקר, יחד נלך לבלות יום חדש ומקסים יחד.