שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

קורע לב

הבכי שלך השאיר בי רושם עמוק, לא ראית את זה, נשארתי אדיש. שאלתי את עצמי מה קרה לי, בכייך השאיר רושם, שרט את לבבי.
במקום לחבק גערתי בך, קראתי לך כלבלבה קטנה, והתאמצתי לצחוק.
זה הגביר את בכייך, שהטריד אותי עוד יותר, ספגת בשקט את סטירת הלחי,
את ההצלפה בטוסיק, יללת בשקט, וזה העמיק את בכייך בליבי.
דרשתי שתשתקי ושתקת
עינייך הביטו בי, מחפשות קירבה והבנה, עיניי משוטטות על גופך השמוט,
את עירומה וחשופה, אני אוהב אותך כך כנועה ומושפלת, מתחננת כך בעינייך.
אני רואה את העצב בעינייך ונקרע בתוכי, אסור לי לרחם עלייך סתם כך, את צריכה להיות ראויה. לפעמים אני משתוקק פשוט לתת לך נשיקה ונילית, כזו פשוטה, יודע שאז אאבד אותך כשפחה, אם תרגישי את רצוני בך, אהפוך להיות מהר מאד אחד מהאקסים הרבים שלך...
לפני 17 שנים. 2 באוקטובר 2007 בשעה 1:39

ראיתי אותך בבגדי העור מלקה נמרצות
את מי שהעז לבקש את תשומת ליבך
זו היתה מכה אכזרית
לא של מלכה בנשמתה
מכה שמתאימה למי שפוחדת שאיננה באמת מלכה

כמו כמה מכי"ות בטירונות בנים,
שמענישות בשביל לומר אני המפקד.

הבטתי בך, הקרנתי כלפייך מבט מזלזל
ניסית להביע במראה אחד תחושת בוז להכאות סתם.

מייד חשת בכך.
ראית שאני אדון, ניסית לדבר בגובה העיניים
אני לא התייחסתי
זזתי משם.
ידעתי שתחפשי אותי, חסרת בטחון שכמוך.

כשמצאת אותי סוף סוף,
אמרתי לך לפני שהספקת לחשוב:
תפסיקי לשחק את השולטת המלקה הבטוחה,
תהיי מה שאת, כנועה ושפוטה.

ניסית לצחוק, להתעלם, אך ידעת שאת רוצה
לפחות לבדוק את זה.

שבועיים לקח לך לפנות, פניה יהירה ושחצנית,
אמרת משהו על הצורך הנבזי שלי לשלוט בך.

ידעתי שאיתך זה יהיה קשה,
ארוך ועמוק, ומלווה בייסורים
עד שאחשוף אותך בפני עצמך.

אמרתי לך : אני מסכים, בתנאי
את באה אליי לסשן רצוף של שלושה ימים.
היית די בשוק והמומה,
שלושה ימים כפעם ראשונה?

ניסית לסרב לדחות, לומר שאת לא יכולה,
פני הקרח שלי לא הותירו בך שום ברירה.

קבענו יום ושעה, הבאת בגדים להחלפה,
אוכל לשתי ארוחות ראשונות,
ומסכה לעינייך השחורות.

ידעתי שלמרות שאני אינני אוהב זאת,
ואינני אדון אכזר ונוקשה
הדרך להגיע לנפשך, לחשיפתך, עוברת
דרך יאוש וריסוק גאוותך.

הכנסתי אותך ערומה למלונה,
יש לך שם אוכל ליממה,
עינייך גלויות, ואת רוב הזמן על 4

לא שעה או שעתיים,
לא לפרק זמן ידוע מראש
וכל פעם ששאלת עד מתי,
באה שפחה אחרת
והצליפה בעכוזך כיאות.
עד שהאדון יחליט את כאן,
בעוד שלושה ימים תצאי, ובינתייםאת כלבה.

שש שעות חלפו עד הבכי הראשון,
יבבות קטועות, לא נתת לעצמך להתפרץ.
התגברת מחית דמעה קיבלת כוס מים
והמשכת עוד כשעה.

הבכי השני בא ממקום עמוק יותר,
כבר היית כואבת, רגישה,
כבר התחננת ליחס לתשומת לב רכה.
שאלת מתי אשא פנייך, מתי אחנכך,
ובתגובה שמעת את גניחות חברתך
מוקלטות בטייפ.

קיבלת רשות לראות סרטוני סאדו,
ראית נשים מלכות, מכות עבדים
ולפתע התחלת לבכות.....

נכנסת לחדרי אחרי שמונה שעות מלונה,
יותר קרובה אל עצמך
מכל מה שאי פעם היית קרובה

פחות שחצנית
פחות גאה,
יותר פתוחה לשיחה מעמיקה.

טיפלתי בך ברכות, באהבה
עשית פעם ראשונה סקס כשפחה,
גילית את הנועם שבלסמוך על אדון,
התמסרת כיאות,
הגיע לך יחס ראוי.

שלחתי אותך להתנצל לפני המוכים על ידך,
נישקת את עכוזם,
וחטפת סטירה מאחד מהם
אבל עכשיו היית את האמת
יותר רגועה
יותר שלווה ובטוחה עם עצמך.








להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י