אחר צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

The Wells of Silence

המסע שלי בתוך בארות השקט,
לפני שעתיים. 31 במאי 2020, 14:46

האמת שהמושג "שולט" עבר סוג של הזניה במהלך התקופה האחרונה, 

הוא התבלה בעיקר על ידי אנשים שמאוד רוצים להיות כאלו אבל בפועל מתנהגים באופן הכי רחוק משם. 

התלונות שאני שומע כאן על כאלו ש"אוחזים" בתואר הזה נעות בין פתאטיות לבין כאלו שממש שורפות את האוזניים. 

הניסיון להפוך את השהות באתר לסוג של אתר הכרויות עם "טורבו" על האספקט המיני כי "בואי" אנחנו באתר מיני ואתר של זיונים וזה מה שמצופה מנשלטת או אישה לעשות. 

תוסיפו לזה חוסר ניסיון של אדם בתחום הזה וקיבלתם הרבה מאוד אנשים שמתרכזים באזור מאוד ספציפי של השוט, מסתפקים במגע מיני קצר ואז נעלמים כאילו בלעה אותם האדמה, ובעיקר ערמות של הבטחות בנוגע לנצח ובסופו של דבר אין כיסוי לאף אחת מהן, כי כאמור המציאות מרוחקת מהסיפור והיא באה לידי ביטוי מהר מאוד. 

לטעמי הגדרת ה"שולט" גדולה יותר מהאוחז בה, ויש להרוויח אותה. 

מבחינתי מי שרואה בכלוב כאתר של "זיונים, וסקס" או רואה בבדסם כחוויה מינית גרידא הם אנשים בהסתכלות מאוד צרה על כל המהות של מה שהולך כאן.

כשאני גומר אני לא "מכבה" את השולט, כי זה חלק עצום ממי שאני, השולט שנמצא בתוכי הוא לא רק שם בשביל לדחוק את הזין שלו לתוך חורים יבשים או רטובים, 

אלא כזה שאם יעירו אותו ב4 בבוקר כי מישהו שהוא מחבב נתקע באיזה שהוא מקום, ואין מישהו אחר שיעזור לו אז הוא יתניע את הרכב ויצא לדרך, 

כי זה מה ששולט צריך להיות.

כזה שאם הנשלטת שלו צריכה אותו בכל מנעד שהוא, 

אם בתמיכה מנטאלית או חיבוק או סתם עצה, אז זה מה שיהיה. 

עבורי בגלל שהבדסם מושתת על חיבור והיסודות של הבדסם מושתתים על אמון אז אתה לא יכול רק לשמור את זה למגע המיני בלבד, 

כי זה הופך להיות תפל. תאמינו לי, אחרי הזיון ה50 ללא טעם אתה כבר מפסיק להתרגש מזה, ואז? זה כל מה שיש לבדסם להציע? כניסה ויציאה? פעולה בוכנתית בסיסית ועלובה?

(ולא משנה כמה מהנה היא? ) 

אז אני מנסה לראות ערך בכל דבר שאני עושה, ואם אני עושה משהו אני עושה אותו מכל הלב, כל הזמן. כי כזה אני. 

זה שילוב של כל היכולות שלך, 

אדם דומיננטי אמיתי יודע שהוא חייב ללמוד, אסור לו להפסיק ללמוד כי אז הוא לא יוכל להשתמש בכלים שיש לו. 

להקשיב, ולא רק לדיבור אלא לכל זיז שלה, 

נכון, גם לי היו פעמים שלא הקשבתי לגוף למרות שהפה אמר כן והיה צריך להקשיב יותר לעומק. 

אבל אני משתדל ללמוד מכל חוויה שאני עובר, כדי שהפעם הבאה אהיה טוב יותר ממה שאני היום. 

לעולם לא אוותר על ה"שולט" שבי. 
ונכון, יכול להיות שההגדרה הזאת לעולם אבודה, כי עשו ממנה מה שעשו ממנה. 
אבל אני לא יכול להיות משהו אחר, לא יכול לשחק במשחק אחר בסיטואציות אחרות. 
אני זה אני לטוב ולרע. 
כנראה שהסביבה שלי תצטרך להגביר את "המשחק" שלה כדי לעמוד בקצב.

 

לפני 19 שעות. 30 במאי 2020, 21:35

אני לא אדם של סנטימנטים, לא אדם של רגשות. 

התחושה עוברת מאון לאוף בשניה אחת, 

אני חושב שזה מנגנון שפתחתי לעצמי אחרי שדיי הרבה אנשים שאהבתי פשוט הפסיקו לחיות בתקופה מאוד קצרה. 

אין לך ברירה אחרת כדי להמשיך לחיות, כלומר בסוג מסויים של שפיות. 

הרבה יותר קל לחיות ללא רגש מאשר להיות נסער מכל דבר קטן. 

אז לחצתי חזק חזק חזק עד שזה נהדף כל כך עמוק פנימה שזה כבר לא באמת תחת שליטה. 

אני יכול להרגיש עד השמיים ברגע אחד ובשניה אחר כך להסתכל ישירות דרך אנשים, כאילו הם לא קיימים. 

זאת שיטה נוראית אבל מוצלחת, עבורי,

לא כל כך עבור אנשים שמסביבי.

קשה להתמודד עם שינוי כזה דרסטי בתחושות ואז הרגש שאתה חווה לעיתים יכול להתפרש כשקרי, 

כי הרי איך אפשר להפסיק לאהוב בתוך דקה? 

ניתוק מוחלט לחלוטין וזהו. 

הרי בטוח הכל היה שקר, שום דבר לא היה אמת ורק אמרתי כדי להשיג משהו, 

אז לא. 

כשאני מרגיש, אני מרגיש עד המחנק, וכשאני מחליט שדי אז זה מסתיים באותו הרגע. 

אני לא מתרגש מדברים שהיו מזעזעים אתכם, 

זה לא מזיז לי לעשות דברים שלוקחים את הכובע שלך מלבן לשחור בתוך רגע אחד, 

רק בגלל שזה מה שצריך לעשות, 

על הדיון בין מה נכון ומה שגוי זה דיון אחר. 

אבל ההתמודדות שלי עם עצמי היא לא קלה, 

יש הרבה מאוד כאב, שנאה ואהבה אדירה במבטים האלו במראה, 

רק אחד אין, חרטה. 

וזה רק בגלל שאני עושה את מה שצריך כדי להיות אני לטוב או לרע.

 

לפני 23 שעות. 30 במאי 2020, 18:17

לא, זה לא משחק.

מה שיש באזורים שלי ושלך זה לא משחק.

אנחנו תמיד צוחקים כשאנחנו ביחד, אפילו שצריך להיות מאוד מאוד רציני, אנחנו צוחקים. 

תמיד אמרתי לך שאי אפשר לקחת את החיים ברצינות כי ממילא לא תצא מהם בחיים, 

אני אוהב את זה שאת מקשקשת בזנב הלבן הזה שלך כשאת לידי,

אני רואה שאת מתרגשת כשאנחנו מתיישבים לאכול ביחד, אני על הכיסא ואת על הרצפה,

זה מרגיש כאילו כך זה נועד להיות, אני מלטף לך את הראש הצבעוני והמקסים הזה שלך ומנקה שאריות של רוטב מזווית הפה שלך.

את עוצרת לאכול ומניחה את הראש שלך על הרגל שלי, זה קצת טבעי וכל כך נכון.

הקירות הלבנים האלו סביבנו ראו אותי ואותך בכל צורה שאפשר לראות שולט ואת הכלבה שלו,

ואני כל כך אוהב להיות ציורי במילים שלי, מעדיף להיות ציורי בהן ופחות ציורי במעשים.

הישיבה על הצד מספרת את הסיפור של הסימנים שעל הישבן שלך,

ואני רק מחכה שהם יעלמו כדי שאוכל לסמן אותך שוב ושוב ושוב.

בתאבון...

לפני יום. 30 במאי 2020, 13:10

אין מה לעשות, כשמבקשים ממך וופל בלגי לארוחת בוקר,

אתה לא עושה פרצופים ופשוט מכין. 

אגב, אני בטוח שזה חסר סיכוי, אבל אם יש כאן מישהי שהבינה את הבדיחה בכותרת, 

ראי עצמך מוזמנת לשלוח הודעה. 

 

 

 

לפני יום. 29 במאי 2020, 23:39

זה להיות ראוי באמת לאופן בו הם רואים אותי. 

 

לפני יומיים. 28 במאי 2020, 22:06

מסיים את הערב של היום הארוך והמעולה הזה עם הסיגר האחרון שיש לי מתקופה אחרת.

הקופסא ההיא שנרכשה בסכום דמיוני של משכורת של חודש נגמרה, 

לא משנה כמה ניסיתי למשוך אותה היא הגיעה אל סופה. 

עכשיו נשאר רק לאפס מחשבות ולחזור לעצמי, כי זה מה שאני יודע לעשות הכי טוב, 

לקום מעפר. 

להתנער, 

להמשיך הלאה. 

הסיגרים נגמרו, החברה נסגרה, 

הקוד נמכר והיפנים שעשו סיבוב כבר מזמן חזרו לארץ השמש העולה. 

רק אני עומד ברחוב ירושלמי קריר עם חולצה ארוכה ויודע שבסוף אני אנצח. 

לא בגלל שאני יכול אלא בגלל שאין באמת ברירה אחרת. 

אז אני מעשן אותו בהנאה אמיתית.

על מה שעשיתי, על מי שאני, על מה שהשגתי ומה שהפסדתי. ועל זה שהבנתי שלהיות מנכ"ל זה אולי מסתכם בלרשום שורת רווח מול הפסד, 

ואני, אולי אף פעם לא רציתי להיות מנכ"ל. 

אולי תמיד חלמתי להיות מנהיג, אולי גם הייתי כזה. 

והבשר הכל כך איכותי היום לימד אותי שיעור באהבה, 

כן כן, 

וגם שיעור בצניעות. 

כי הבשר לא באמת מעניין, זאת החברה שאיתה אתה טורף אותו. 

וטיפ קטן מאדם שקפץ אל המים ובזמן מסויים גם הצליח, אבל גם נכשל בנקודת הזמן הספציפית ההיא. 

אף פעם אל תתנו לאנשים להגיד לכם מה אתם יכולים או לא יכולים לעשות. 

תקפצו, כי יש לכם רק סיבוב אחד על הכדור הזה. 

 

 

 

 

לפני יומיים. 28 במאי 2020, 18:39

יש מעט מאוד דברים בעולם שמתקרבים להרגשה הזאת.

Excuse me while I kiss the sky. 

 

 

 

לפני 3 ימים. 28 במאי 2020, 15:45

אני מתחבר לחג הזה בשום אופן שהוא. 

אני מעדיף לקצר תהליכים וללכת על המקור. 

בתאבון וחג שמח! 

לחיי התקף לב אנטריקוטי משובח! 

לפני 4 ימים. 27 במאי 2020, 11:36

קמתי הבוקר חדור מטרה. 

לא משנה מה יהיה היום, יקרו שני דברים. 

אחד, נתרום דם, משהו שלא עשיתי כבר מעל לחצי שנה וזה המון זמן לפי הספר שלי, בכל זאת סוג הדם הכי נדיר שיש. 

שתיים, ארכוש קוגל לשבת מהיצרן החרדי. 

הגעתי לבנק הדם בשעה 9:00 והמתנתי על מנת שאוכל לתרום את הדם היקר מפז שלי.

49 פעמים תרמתי דם עד היום כולל הפעם הזאת,

האמת יש משהו מרגש בעובדה הזאת. 

כמה זה חשוב לתרום דם ולתת לאחרים קצת מהעצמי הכל כך נדיר הזה כדי שניתן יהיה להציל את חייהם של אנשים אחרים. 

לבסוף גם הגעתי למקום בו הם מייצרים את הקוגל והפכנו חברים. קניתי מה שרציתי והמשכתי ליום שלי. 

לכו תתרמו דם, זה גם בריא וגם מרים את הנשמה גבוה גבוה, אם לא זה לפחות לכו לאכול קוגל ירושלמי, 

אחד מהם בטוח יעשה משהו חיובי

 

 

 

לפני 4 ימים. 26 במאי 2020, 19:23

החלטנו להיפגש לצהריים שממילא היו מסוג של בוקר מוקדם עבורי. 

בואי נלך למקום קריר ועם כמה שפחות אנשים, וממילא המסעדות עדיין לא פתוחות, 

אתה רוצה לבוא אליי? שאלת. 

כן יכול להיות מגניב, עניתי והמשכתי בהצעה להזמין מוקפץ. 

תל אביב בשעת צהריים בסוף חודש מאי, 

מחפש חניה כמה שיותר קרובה אליך ופתאום מדרכה אדומה ולבנה מחייכת אלי ( תג נכה, נתתי עין, אוזן וברך למדינה, מותר לי להחנות איפה שבא לי.) 

ממש קרוב לפתח הבניין, 

חניתי. 

ביקשתי ממך להפעיל את המזגן ולכוון אותו ל16 מעלות, 

אני רוצה שיהיה קר כלכך. 

ואת, את ללא בגדים כלל. 

אני דופק בדלת והדלת נפתחת, 

את קצת מבויישת, מנסה להסתתר מאחוריה ששום שכן לא יראה בטעות. 

תראי לי אותך אני אומר לך בדלת פתוחה ואת מתרצה, 

חושפת רגל ואז את הפנים ויד ושד ואז כולך חשופה. 

יפייפיה שאת, התגעגעתי שתדעי לך, 

תני לי לראות אותך. 

ואני מתפלש בה, מתעמק בכל קימור וכל קמט על הגוף השמנמן הזה שלה, 

 היא כבר לא ילדה, הקמטים ניכרים על גופה הלבנבן אבל מה אגיד לכם, סקסית כמו שד, 

אני בוחן ומסתכל והיא מעט נבוכה, 

שואלת אותי בחצי חיוך, 

"מה?" 

אתה נכנס? 

ואני ממשיך להסתכל, 

"אני רק חושב מאיפה להתחיל" אמרתי לה. 

מההתחלה היא צוחקת וגם אני בעודי נכנס פנימה, מרים אותה על כתף אחת וחוטף אותה פנימה לאחר צהריים של פורענות רק ביני לבינה. 

כמה כיף להיות מרוקן כך ושקט כך. 

תודה לאל על ספונטניות