שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

The Wells Of Silence

לפני 3 ימים. 12 במאי 2021, 1:30

כך אמרה לי הקטנה היום בבוקר. 

קראתי לך ולא באת. ובארבע מילים קרעה לי את הלב מהחזה. 

קראתי לך אתמול ולא באת, ואיכזבתי ולא עמדתי במה שהבטחתי,

כי עשיתי מה שחשבתי שיהיה הכי יעיל כדי לשמור עליה ועל אח שלה ועל כולם. 

אבל לא באתי כשהיא קראה לי אתמול בלילה ולא באתי גם היום ולא אבוא גם מחר. 

כי אני עושה את מה שאני חושב שיהיה הכי יעיל כדי לשמור עליה ועל אח שלה ועל כולם. 

לא קל להיות אבא. 

 

לפני 4 ימים. 10 במאי 2021, 21:43

הלוואי ולא הייתי יודע את מה שאני יודע, הלוואי והייתי מנותק. 

הלוואי והייתי משוחרר ממידע, משוחרר מדאגה. 

הלוואי ולא הייתי עושה מה שאני עושה, הלוואי ולא הייתי שומע את מה שאני שומע ורואה את מה שאני רואה. 

ושאלוהים יעזור לכולנו. 

 

לפני 5 ימים. 9 במאי 2021, 19:56

מסיבת יום הולדת בגן של הקטנה. 

אמהות מגיעות, כולן עייפות. מותשות מהחיים או ממשהו אחר. אולי אי הגשמה עצמית אולי תסכול מיני, אולי כולם ביחד. 

אני לא מכיר אף אחת מהן בשם, לא נמצא בקבוצות הווטאספ, לא משתתף בוועד, מודה שזה לא מעניין אותי ממש.  

אחרי כולן הצטרפה אחת, קטנטונת, מתולתלת. עם שמלת קייץ פרחונית ועקבים שלא ממש עוזרים לה כי ובכן היא קטנה. 

היא מתהלכת בקושי, רואים שיש משהו שמפריע לה ללכת כראוי. 

רואים שמשהו לא יושב טוב. 

הישבן מובלט אחורה בהפגנתיות. אני מכיר את התנועות האלו, יודע בדיוק איך הן קורות ומה מוביל אליהן. 

אני לא יכול לומר מילה לאיש. לא יכול לשתף דבר עם אף אחד. 

אני יודע, היא מביטה עליי מביט עליה והיא מגניבה מבטים מידי פעם. אני מתרכז בילדים הנהנים ומנסה להעביר את המחשבה הזאת מראשי והיא ניגשת ומתחילה לשאול אותי שאלות מטופשות על האוכל ועל "ההשקעה" ביום ההולדת. היא מניחה יד "חברית על הכתף" ואני עונה בקרירות. "תודה רבה" ו"באהבה גדולה" סטנדרטי כזה. 

רק תלכי אני חושב לעצמי, תלכי כי אני יודע למה את הולכת בצורה משונה, אני יודע מה נמצא שם. אני יודע מה הולך לקרות יותר מאוחר היום. 

היא מתרחקת ומנסה להתיישב על הדשא. 

היא רוכנת על הברכיים כאשר העקבים צמודים לישבנה.  איזו תנוחה מוזרה לשבת על דשא עם גן מלא ילדים אני חושב לעצמי ואז נזכר במה נמצא שם ואני נזכר שאני יודע מה הולך לקרות מאוחר יותר היום. 

יש ימים שאני ממש שונא להיות בשליטה כל הזמן, אפילו אם זה רק על עצמי. 

לפני 6 ימים. 8 במאי 2021, 22:01

לפני 6 ימים. 8 במאי 2021, 14:39

אבל לא היו הוביטים עם טבעת, רק מראות וחול. 

 

 

לפני שבוע. 7 במאי 2021, 8:52

אז מה נעשה היום? לאן נגיע? 

לא בטוח לאן אבל בטוח שזה יהיה יום מיוחד. 

תודה לאל על רגעים כאלו. 

לפני שבוע. 6 במאי 2021, 18:54

מה שצריך זה דיסוננס בחיים. 

מים רותחים במקלחת ורוח קרה מהחלון, בירה קפואה ויום קפוא במיוחד.  

אבטיח מתוק מתוק וגבינה מלוחה מלוחה.  דווקא אלו ההפכים הם שגורמים למהות להתעצם. המתוק של האבטיח יהיה מתוק יותר עם קצת מלח לצידו,הקפאון של הבירה יהיה קפוא יותר ככל שהיום חם יותר והמים הרותחים יהיו רותחים הרבה יותר עם רוח כזאת שמקררת. 

אז איך זה שדווקא השנאה והאהבה הן אותו הרגש רק בכיוונים שונים ועוצמות שונות על הספקטרום? אמרה לי אתמול מישהי שההפך מאהבה זה לא שנאה אלא אדישות. 

אם לא הייתה אהבה לא יכלה להתקיים שנאה אלא רק אדישות, אם לא היית אוהב אז לא היה לך אכפת, היית אדיש. 

אולי היא צודקת, אולי אני עדיין אוהב, אני בטוח לא שונא. אני לא שונא אף אחד באמת. 

אולי היא שונאת ואולי היא אפילו אוהבת ככה בשקט בשקט לעצמה בלילה בלי שאף אחד שומע או רואה. 

 מה שכן אני יודע שיהיה לה הרבה יותר קל כשאמות, עושה רושם שזה מוטיב מוביל אצל מספר הולך וגובר של אנשים.  

מצד שני בי אין שנאה לאיש, בטח שלא אליה. רק רצון שיהיה לה טוב, שיהיה לכולם טוב. בטח שלה. 

 

לפני שבוע. 6 במאי 2021, 15:08

אני מודה, אני לא חובב אוכל באופן מובהק, לא ממש אוהב מתוק ולא ממש אוהב מאפים אבל יש לי חולשה אחת שמגיעה במספר צורות. 

אצלי זה יושב באזור הקדמוני במוח, זה מגיע מאותו מקום של הצורך הזה בלכבוש ולהשתלט על הכל. 

זה יושב אצלי במקום הזה שצריך דם בין השיניים כשהוא קורע בשר מהעצם. 

זה מגיע מאותו המקום, זה מחיה את הנפש בצורה מאוד דומה. 

אם הייתי יכול הייתי חי מזה ורק מזה בלבד, כל דבר אחר זאת סתם הפוגה בין לבין. 

והנה גם לי מגיע קצת להנות ולנעוץ שיניים חשופות עמוק בבשר ולקרוע אותו מהעצם. 

 

לפני שבוע. 5 במאי 2021, 20:55

נסעתי איתי לפגישה  עם עצמי בין הים והחול, בין החופש לעול. 

תודה לאל על חסדים קטנים.

 

לפני שבוע. 5 במאי 2021, 16:16

אז לקחתי את הדרך הארוכה הביתה היום, דרך הבקעה. 

אין מה לומר, הייתי צריך קצת אבל ממש טיפ טיפה מדבר כדי לנשום קצת. 

כן, גם עם 44 מעלות ועצירה קטנה לאסוף קצת אננס כדי לתרץ את העיקוף. 

המדבר גורם לי לחיות או לכל הפחות לנשום עמוק יותר. 

אני אוהב ימים מוצלחים שכאלו, ימי בשורה. 

ובדרך אני מוצא פינות חמד כאלו שאפשר להשתמש בהן כראוי. 

כשאני תר סביב היקום אני מביט על הנוף אבל רואה מקומות כאלו של התמזגות ובעיקר מקומות בהן אני יכול להכאיב בלי שאף אחד ישמע, בלי שאף אחד ידע. 

רק אני ואת. 

וזה מעלה לי חיוך זדוני. 

וזה כל הדיסוננס בין העיניים הטובות לחיוך הזדוני ;). 

 

לחיי הסיבוב.