לפני 17 שנים. 8 ביוני 2007 בשעה 5:30
אהבתי את הזקנה הקטנה, אולי בגלל זה תמיד הקפדתי לשלם את דמי המעבר ללא תלונה וחייכתי אליה ממרום קומתי, היא הייתה ממש קטנה. רזונת עם בגדים מהוהים ורחבים שהתנופפו סביבה כשמיהרה אליי עם העודף מחייכת בתשובה. פניה כמעט ללא קמטים, שזופים בגוון נעים של ברונזה, אולי מי מאבותיה היה אפאצ'י, הרי היינו די קרובים לאדמות הקדושות להם. שני הבריונים שישבו ליד המעבר אף פעם לא זיכו אותי במבט, הם הביטו בזקנה וישבו שם ללא תנועה, פשפשתי בזיכרוני ולא הייתה אף לא פעם אחת שראיתי אותם מדברים או זזים.
גם הזקנה לא הכבירה מילים, 'תודה' כשקיבלה את המעות 'בבקשה' כשהחזירה עודף ונתנה לי את האישור. היא הייתה שם משהגעתי למעבר לראשונה אף כי אך בשנים האחרונות החלתי לראות אותה כמי שאינה רק חלק מהמעבר. אני לא יודע מה בדיוק היה בה שגרם לי להרגיש נינוח וקירבה אליה כאילו חלקנו יחד משהו.
זה לא היה יום יוצא דופן או מיוחד אבל במקום לתת לי את אישור הכניסה, ללא עודף כי באותו יום שילמתי את הסכום במדויק, ולהודות לי, היא נטלה את זרועי בידה ואמרה לי 'בוא'. הייתי מעט מופתע מהשינוי בשגרה אך עקבתי אחריה ללא היסוס, בטחתי בה. היא פנתה בצעדים קטנים ומהירים לכיוון הקסרקטין ושני השומרים זינקו ממקומם, שלפו אקדחים מוכנים לירי. ליבי החל להלום כפי שלא הלם מימיי, פי התייבש, נשימתי נעתקה וכמעט התעלפתי שם לידה. 'זה בסדר' היא אמרה להם בטון שקט והניפה את ידה בתנועה מורכבת שכנראה הייתה מעין קוד כי שניהם סגרו את המעבר וחזרו למקומותיהם ללא מבט נוסף אליה או אליי.
לא הייתי מנחש שהקסרקטין העלוב הזה, לפחות כך הוא נראה לי תמיד, יהיה כל כך מפואר מבפנים. תאורה רכה ומשב אוויר צונן ממזגנים רבי עוצמה, וילונות לבנים ארוכים רככו את בוהק השמש והפכו אותו לא רק נסבל אלא להילה סביב הדמות הקטנה שהוליכה אותי בצעד בטוח לאורך החדר ולמסדרון ארוך. ליטוף האוויר הקריר היה פשוט נפלא, לא הרגשתי אוויר ממוזג מאז הגעתי למקום, לפני שנים כה רבות והייתי רחוק מאוד מהקידום הנדרש על מנת לקבל חדר ממוזג. זה היה פינוק אמיתי ואני נהניתי מכל שנייה שם.
לאחר כמה דקות הגענו לחדר לא קטן, היא האטה מעט ופנתה אליי. החדר היה בהיר עד כדי שקיפות, שני חלונות צרים וארוכים בצד אחד עם אותם ווילונות לבנים שראיתי כבר בכניסה, הווילונות כיסו גם את הקיר, לא רק את החלונות. באמצע החדר הייתה מיטת דרגש בגובה מטר לערך ובפינה כורסת עור גדולה. בקיר מול החלונות הייתה ספריה מלאת ספרים שצבעו את החדר בשלל גוונים, קישוט ומותרות אסורים גם יחד 'חיים לא רעים' חשבתי לעצמי 'מי היה חושב שיש להם תנאים כה נוחים, או שמא אלו המגורים שלה בלבד, אולי היא בדרגה הרבה יותר גבוהה מסתם שוערת, זה מה שמסביר את המאבטחים'. לבד מהדלת בה נכנסנו הייתה עוד דלת אחת והזקנה נעלמה בה מיד משהושיבה אותי בכורסא.
הייתי די המום, ישבתי בכורסא והבטתי סביב, אין ספק שהחדר היה מרשים, עיצוב תכליתי וממוקד, לא ידעתי בדיוק מה התכלית אבל זה לא היה נראה לי חדר מגורים רגיל. הייתה הרגשה כאילו המעצב רצה לצייר תמונה של רגשות מסוימים על ידי הניגוד בין כתמי הצבע העזים של הספרים והסטריליות של יתרת החדר ומעט הרהיטים. לא היה לי ספק בעוצמה הרבה שנבעה מהעיצוב, הרגשתי אותה בתוכי, פועמת בי בהתרגשות בלתי מוסברת. לרגע חשבתי מה יאמר מנהל המשמרת על כך שלא הופעתי, זה יעקב את הנעת מנועי המשנה, עד שיביאו מחליף, אבל לא היה איכפת לי, מין אדישות פשטה באבריי, האוויר הצלול כמו טשטש אותי והאט את מחשבותיי.
הדלת נפתחה והיא עמדה בפתח עירומה לחלוטין, אף לא מטפחת לכסות את גופה. המחשבה שהיא עומדת מולי עירומה הייתה פחות מטרידה מהמראה שלה שפשוט שיתק אותי. עורה היה צח כשלג, לבן בניגוד כה גדול לפני הברונזה שלה ולשערה האפור. לא היה קמט אחד לגופה, שדיה קטנים כשדי ילדה עם פטמות קטנות, אדומות וזקורות כמו קצות אצבעות קטנות שהצביעו אליי. היא השעינה זרוע אחת על המשקוף בתנוחה מפתה, ידה השנייה למותניה, האגן בזווית קלה, פניה קפואות, עיניה נעוצות בי ללא הבעה. רגליים דקות וחטובות, אף הן לבנות ללא מתום. שפתיי ערוותה מעט סמוקות, נקודת הצבע היחידה בגוף הלבן שלה, מראה כל כך מגרה שרק אז התחוור לי שאני עם זקפה אדירה.
נעמדתי במבוכה וראיתי ריצוד מתגנב לעיניה ונולד כחיוך קטן לשפתיים מלאות. ללא מילה היא באה למרכז החדר ועלתה על הדרגש, נשכבה לאורכו על גבה, ידיה צמודות לגופה, רגליה ישרות והיא מביטה בתקרה. הגוף הקטן הלבן עם תותי הפטמות ושפתיה הסמוקות היה מראה פשוט מרהיב. היא קפאה במקומה וכך גם אני, ללא צליל רק מביט בה, לא יודע למה היא מצפה או מה עליי לעשות, נשימותיי חטופות ליבי הולם בחוזקה. לפתע ראיתי שהיא זזה, בתנועות קטנות נחשיות היא מחליקה את גופה קדימה, לאט לאט, כמעט ולא הייתי מבחין בכך עד שראיתי את ראשה מגיע לקצה המיטה והיא עוד ממשיכה וראשה נשמט כלפי הרצפה והיא כבר לא מביטה למעלה היא מביטה קדימה ואלי. מביטה בי בעיניים יציבות ואז היא פתחה את פיה, שפתיה עיגול מושלם וידעתי בדיוק מה עליי לעשות.
הורדתי את האוברול בתנועה מהירה, ובאתי אליה עם זקפה אדירה, מביט בעיניה ורואה הסכמה או פקודה, לא ידעתי בדיוק מה אלא שידעתי שהיא רוצה אותי בפיה כך כשאני עומד למרשות המיטה. נעמדתי קרוב לפניה והיא לקחה אותי לפיה, הסנטר שלה למעלה, גרונה קשת הפוכה עד שכבר לא יכולה הייתה להכיל את הקשיות שלי, היא עיקלה את גרונה ואני נכנסתי עוד מעט פנימה אליה. הושטתי כפות ידיים חמות והנחתי אותן על שדיה הקטנים מרגיש את הפטמות צורבות את בשרי, ליטפתי אותן והמשכתי להחליק את ידיי לאורך גופה, מרכין את גופי וננעץ עוד יותר עמוק בגרונה. ידיי חפנו את מותניה הצרות, ומשם לאורך ירכיה ובחזרה אל אותן שפתיים סמוקות. החדרתי אצבע בין השפתיים שלה, מרגיש את הרטיבות שלה, לא היה לי ספק שהיא מגורה כמוני ואולי אף יותר, היא הייתה כל כך רטובה.
חשתי את הסנטר שלה נוגע בבטני, הייתי כולי בתוכה, כמעט ורואה את עצמי ממלא את גרונה, היא הייתה כל כך חמה ורטובה כאילו כולה פתוחה מהנקודה בה הייתי נעוץ בה עד לערוותה ואני מכניס בה אצבע אחת והיא כל כך צרה והדוקה. הרגשתי אותה פועמת סביב האצבע שלי, ויצאתי ממנה מעט, ידיה נורו למותניי מושכות אותי מאמצות אותי אליה עד ששוב הייתי כולי בתוכה, בפיה בגרונה והאגן שלה נע בתנועות קטנות ומטריפות והיא פועמת רטובה סביב האצבע שלי..
(1000 מילים בדיוק)
