היא הייתה כל כך עסוקה עם המאהב "איתו בילתה כל דקה פנויה.." שלא יכולה הייתה לפגוש אותו אפילו לא לשיחה קצרה. עכשיו, משעזב אותה המאהב (או היא אותו) היא פשוט מתה להיפגש לכוס קפה לא מחייבת, לחלוק תובנות מעלילות של נואפים ובוגדות, נואפות ובוגדים בבני זוגם.
"הפעם אני לא מעוניין בשיחה" חשב, אבל הידיעה שבכל זמן פנוי בבוקר הוא יכול לקפוץ לזיון של כמה שעות יכול להיות ממש טוב עבורו "אולי כדאי להמר ולנסות ליצור יחסים שיהיו מתאימים יותר לפנטזיה שלי".
הוא ענה לה שגם הוא רוצה לפגוש אותה, להכיר, לדבר להחליף חוויות אבל הוא רוצה שהפגישה תתנהל בצורה מיוחדת. כנראה שסקרנותה התעוררה שכן במענה שלה היא כתבה שהיא נכונה להרפתקה וכמה סמיילים מחויכים עידנו מעט את ההסכמה שלה. הוא חייך למראה הסמיילים וכתב לה.. "לפני הפגישה אני רוצה מציצה בחניה". הוא תהה אם תיבהל ותיסוג או אולי, אולי הפעם יהיה לו עניין עם מי שתאתגר אותו בכך שתסכים. הוא לא בדק את המייל, חושש להתאכזב ורק למחרת היום הציץ וראה שהיא ענתה, מיד, למייל ששלח. כל מה שהיה כתוב במייל שלה היה "מתי והיכן?" ליבו החסיר פעימה, 'אולי היא האחת' חשב וכתב לה את המיקום והזמן.
באותו היום היה שליו באורח מוזר, שלם עם עצמו ובוטח במסע שכבר החל עם המייל. הוא תהה בנוגע למראה שלה, האם תדליק אותו או שמא תותיר אותו אדיש, האם ידליק הוא אותה, אבל למעשה הרגיש כי השאלות הללו אינן חשובות, כבר היה משהו בינם, הוא הרגיש שהקשר כבר נוצר.
בשעה היעודה הוא הגיע לחניון, היא כבר חיכתה כפי שנצטוותה, חונה בפינת החניון, יושבת במושב הנוסע במכונית שלה, רגליה בחוץ והדלת פתוחה. הוא התקרב אליה והביט בה ארוכות, בלי למצמץ, מבט שצמרר אותה. היא הזדקפה בכיסא, מבלי משים מבליטה את שדיה, השמלה בקושי מכסה את ברכיה, רגליה מלאות ורכות למראה, נעלי העקב הדגישו את קימור השוקיים בקו מרתק. פניה מעט חיוורות, עיניה כחולות גדולות, פקוחות לרווחה מביטות בו לשנייה ומושפלות. אצבעותיה ריצדו במבוכה על השמלה כשולחות לו את מסר החששות שלה.
קרב אליה לאט, הוא רכן ונשק על שפתיה, נשיקה ארוכה, מתוקה ורכה, ידו עטפה את צווארה, אצבעותיו מחליקות בין שערותיה ולאט לאט הידק אותה אליו, הנשיקה הופכת קשה, טיפת מליחות והיא חסרת נשימה. הוא מתיישר, היא לא רואה את פניו אבל יודעת מה לעשות, ידיה פותחות את הכפתור, 'המכנסיים אינם הדוקים' היא חושבת 'כל כך רזה וקשה'. ללא תחתונים איברו ניצב בפניה, אינו קשה במלואו. היא לוקחת אותו בפיה והוא מיד מתקשה כקשת, נלחץ לגרונה, מקשיח בפיה כמו יתד של פלדה עדויה קטיפה. היא יונקת אותו, מרטיבה, כולה מרוכזת בטעם ובמגע, ידה האחת זוחלת בין רגליה נוגעת במעיין הניגר. הוא יוצא מפיה בקול יניקה, מתכופף אליה ואומר "הזיזי את היד". סמוקה מתשוקה מהולה בבושה היא חוזרת מחזיקה אותו בפיה, ידיה אוחזות בישבנו. היא מניעה מעט את ראשה, מחליקה בלשונה על הקצה הרגיש ושוב יונקת אותו לתוכה, מנסה להכיל אותו, מסובבת את ראשה טועמת אותו, נושמת אותו אל קירבה כולה שיכורה מהארומה, נבלעת באדי התאווה שנוצרה סביב נקודת המגע שלו איתה. הוא ננעץ בה ללא התחשבות, משתמש בה כאילו הייתה רק חפץ שייעודו לענג אותו והיא מרגישה ככלי שלו, למענו כולה, ממוקדת בעונג שעוטף אותו ואותה.
שוב משך עצמו ממנה, התכופף והחדיר את ידו בין ירכיה, מרוצה מעירומה תחת השמלה. האצבע שנגעה בה הטריפה עליה את דעתה, היא החלה לגמור והוא לפת את ערוותה בכוח ואמר "עוד לא". חפונה בכף ידו החמה היא נרעדה ללא שליטה, כולה על סף אביונה אדירה והיא לא מעיזה, לא יודעת מה קורה איתה, כולה מרחפת בחלל בלתי מוכר רק ידו על ערוותה נדמת למציאות היחידה, לקשר שלה בין העולם וההזיה. הוא הסיר את ידו, הזדקף ומיד היא לקחה אותו בפיה כולה רועדת, משתוקקת לטעום אותו, רוצה שכבר יגמור בפיה, חפצה לקבל את האישור, את ההסכמה, תֶּאֶוַה לטעום אותו גומר, להרגיש שהיא מעניקה לו את מה שרצה. הוא רטן והצמיד את ראשה אליו, מתעלמת מהרגשת החנק היא התמקדה באיברו שחי בפיה, פלט מטחי חום במורד גרונה. היא הרגישה מרחפת, סיפוק ממלא אותה, היא עשתה את מה שרצה ומצד שני כל עצב בגופה מגורה עד קצה היכולת, זועק לפורקן, כולה רגישה כפי שמעודה לא הייתה.
הוא רכן אליה, יוצא מגרונה ומיד היה חסר לה כאילו לא טעמה הרגע את מי שהיה לה זר, רק לפני שעה קלה. הוא הביט בעיניה, מבטו אומד אותה, מרעיד את ליבה, היא לא מסוגלת יותר להכיל את התרגשות, את התשוקה הממלאת אותה ובשנייה שהיא חשבה שהיא מתעלפת, עיניו הוצרו והוא אמר לה "עכשיו" היא לא ידעה אם יתיר לה לגעת בעצמה, כיווצה מעט את שרירי עכוזה, מרגישה את בד השמלה המכווץ בין ירכיה נוגע בנקודה בה הוא לפת אותה והמחשבה.. היא התפוצצה. אביונה שריסקה אותה לאלפי רסיסים של אישה מרחפים כמו הילה של שלווה סביבה.
כשישבו הרגישה את השמלה ספוגה כולה. טעמו בין שפתיה, היא לא מנגבת, רק מרגישה קיום ממשי, בין שתי הנקודות האלו, שלו ושלה. הוא כמעט ואינו מדבר, רק מביט, מבטו מעט מחויך והיא מרגישה שהריקנות התמלאה והבושה נעלמה.. באותה שנייה.
הוא חיבק ואימץ אותה אליו והיא נמסה, הרגישה שסוף סוף הגיעה הבייתה.