הצייד

באחד הימים האחרונים נכנסתי לבדיקת עיניים שגרתית, תוך כדי הבדיקה התלוצצתי עם הרופאה, בוחן בעניין את השורשים האפורים של רעמה אדומה כלהבה. נזכרתי בבדיקת עיניים אחרת, שהייתה מזמן, כשהייתי בחור צעיר ונכנסתי לבדיקת עיניים, מרגיש שאני מבזבז את זמני, קצר רוח למהר ולסיים. האופטומטריסטית ישבה מולי, קרוב אליי, רכנה קדימה החריץ בין שדיה מעמיק ככל ששדיה נלחצים בין ידיה המתפעלות את המכשיר, כל כך קרוב אליי.

לא ראיתי כלום לבד משדיה ורעמת שיער אדומה לוהטת מעליי. לא הרגשתי כלום לבד מצעיף חרמנות שאפף אותי בבת אחת, כילה את מחשבתי, כמו עננה של חומר נרקוטי כבד. רועד כולי אך מבלי שאוכל לעצור את עצמי שלחתי יד אל בין ברכיה ומשלא הגיבה, החדרתי את ידי אט אט בין ירכיה עד שהרגשתי את התחתונים שלה, פיסת בד כה עדינה. חשתי את נשימתה נעתקת בהפתעה והיא הזיזה את אגנה, כנותנת לי אישור להמשיך ולגרות. הרגשתי את שפתיה שם למטה פועמות נפוחות נפתחות אלי בשבילי.

תנעלי את הדלת, אמרתי לה, מיד, הוספתי בקול חרישי. היא הרימה את עיניה מהמכשיר בהתרסה, הביטה בי ואני נועץ בה שתי עיניים בוערות, לא מניד עפעף, לא אומר מילה. כמהופנטת היא קמה והלכה לאיטה לדלת, נועלת אותה ונשענת עליה בכתפיה, מביטה בי במבט מבולבל. חלוק הרופאים מעט פתוח, כיסים מלאים במכשירים שונים, משקלם מושך את כנפות החלוק. "הורידי את החזייה" אמרתי לה, "רק את החזייה" הדגשתי.

יד נשמטה מהוססת בין רגליה, נשפתי קלות בתרעומת וידה נורתה אל פתח החלוק, היא פתחה את החולצה, כוריאוגרפיה מקסימה של תנועות שחשפו את שדיה הרכים ופטמות זקורות, עדיין נשענת על הקיר. נעמדתי ופניתי אליה מחכה, מסמן בעיניי את אשר אני חפץ. היא באה, כרעה על ברכיה ולאט, כמהופנטת פתחה לי את הג'ינס חושפת אותי לאוויר הקריר והלהט של פיה. הנחתי כף יד על ראשה, עוקב אחרי התנועות כלומד ממנה מה נדרש להנות אותי. מרגיש אותה עוטפת אותי, יד אחת אוחזת את ירכי והשנייה מחבקת אותי, מצמידה עצמה אליי בכוח חייתי.

משכתי אותה לרגליה ואל השולחן, פותח את החלוק מגלה תחתוני תחרה שחורה, שהסטתי הצידה טובל בה אצבע, אלוהים היא הייתה רטובה. תפסתי את הישבן המלא שלה ונכנסתי בה עד שלא יכולתי עוד, נשימה נחטפת ושרירי נרתיק פועמים סביבי והרגשתי שהיא כמעט וגומרת. העלתי יד למעלה חפנתי את שערה בכוח "עוד לא, שלא תעיזי לגמור בלי רשות" אמרתי לה ממשיך לנוע בה בתנועות איטיות וארוכות.

עם הזמן, היא הפכה לשפחה שלי, אבל זה כבר סיפור אחר.