שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

הצייד

גם השפחה החרופה ביותר, חייבת למצוא את העוז להחליט את אדונה..
לפני 17 שנים. 1 ביוני 2007 בשעה 4:43

הבאתי לה סטירה, הפרצוף המכורכם, כל כך לא מתאים לשדיים הגאים שהתריסו נגדי מתחת לבגדים, "כמה יפה היא מתחננת" הבאתי לה עוד סטירה. "בהמה" אמרתי לה וחשבתי "איך זה יכול להיות שזה מה שמדליק אותה, שיט, התחתונים שלה כבר רטובים לגמרי וכל מה שהייתי צריך לעשות זה לחבוט בה".

האמת שדי נהניתי, משהו השתחרר בי וכבר לא הייתי להוט כל כך לתחוב לתוכה את הזקפה המדהימה שהתנודדה לה בשיפולי בטני. הבאתי לה עוד סטירה ועכשיו היא נראתה ממש יפה מתחת למעטה הדמעות ששטפו את פניה. "שתקי יא זנזונת" אמרתי לה בקול חרישי ומאיים. היא נרעדה וקפאה על מקומה, לא יודעת מה לעשות ומצד שני כולה מטולטלת מעוצמת התחושות החדשות לה.

זה התחיל כמו שתמיד מתחילים הדברים, בבר. ראיתי אותה נכנסת ועוברת לידי, נגעתי בזרועה "שבי כאן" אמרתי לה. ללא חיוך, ללא שום ניסיון לרכך את האמירה, מביט חזק, ישר בעיניה ואז מוריד לאט לאט את המבט במורד גופה. "לא רע" אמרתי בשלווה. גם הלבוש השמרני משהו, לא הצליח לכסות על גוף נאה, שדיים בינוניים עם כפתורים שהזדקרו אל מול המבט שלי. רגליים ארוכות ובטן קצת עגלגלה.. נחמד. אהבתי את נעלי העקב האדומות שריככו במעט את שמרנות לבושה.

לא יודע מדוע לא התייחסתי אליה. היא הזמינה משקה ואני הנחתי כף יד על ירכה, והמשכתי לבהות בנוף האנושי, באוסף הדבילים שעבר שם, חיים חיים קטנים, כמו מקקים. לאחר זמן מה אמרתי לה "בואי" והלכנו אליי לדירה. היא עוקבת אחרי כמו כלבלב קטן שלא משנה מה אתה עושה, הוא כבר מקובע עליך. הרגיזה אותי הפסיביות שלה, התלות ברצוני, הרגיזה וריגשה באופן די מוזר.

היא שתקה ופנתה אליי, המבט הזה שוב בעיניה, הרגיזה אותי ומצד שני ראיתי בה את הציפייה, התחלתי לומר לה משהו ובאמצע המילה סטרתי לה שוב, ראשה עף הצידה והיא כשלה לרגע, מביטה בי בהפתעה. "תורידי את הבגדים" אמרתי לה והסתובבתי באדישות. מצידי היא הייתה יכולה ללכת אבל ידעתי שהיא תוריד את הבגדים ותישאר כל עוד אחפוץ, כל עוד אמצא בה שימוש. לא היה איכפת לי, באופן מוזר הייתי חרמן ואדיש.

התיישבתי בכורסא מביט בה שעה ארוכה ללא מילה, עומדת כך על בירכיה, דמעות זולגות וסימני יד בוערים בלחיה. צווארה סמוק "היא ממש דלוקה " חשבתי לי " מחורמנת כמו שמזמן לא הייתה לי". באצבע סימנתי לה לבוא אליי. היא באה על בירכיה, מביטה למטה לרצפה. כיוונתי אותה לזין שלי, היא נטלה אותי בפיה ושלחה יד קדימה לאחוז בו. העפתי לה את היד במכה, ללא מילה. היא החלה למצוץ, "לא רע בהמה" אמרתי. אחזתי בראשה ובמכה ננעצתי בה עד כמה שיכולתי, למרות קולות החנק שהיא השמיעה, מפלס את דרכי אל גרונה.

אוחז בראשה הראתי לה מה אני רוצה, תנועות עמוקות, מהירות, חזקות ואז לעצור ולמצוץ ולינוק אותי עמוק לתוך גרונה, היא למדה מהר ועשתה. אהבתי את מראה שדיה המתנודדים כך מעוצמת התנועות, פיטמותיה זקורות. הושטתי יד וצבטתי את הפטמה בכל כוחי, היא נאנקה ושלחה יד בין רגליה. "עוד לא" אמרתי, ואז לא בא לי לחכות, לא בא לי לעשות לה דבר, סתם כך גמרתי, מציף אותה, היא מנסה להרים ראש ואני מכחכח בגורני והיא בולעת אותי מיד עד כמה שהצליחה, יונקת את הזירמה לתוכה.

דחפתי אותה מעליי, ולפני שהתרככתי, תקעתי אותה שם על הרצפה, השרמוטה הייתה מוצפת, כשראיתי שהיא עומדת לגמור יצאתי, הרכנתי ראש, קרוב לראשה, מביט בתחינה שבעיניה, כולה מתפתלת תחתיי, וסטרתי לה שתיים מהירות, ידה נורתה בין רגליה והיא גמרה.

"עופי מכאן" אמרתי לה "תחזרי בעוד שלוש שעות" והיא הלכה.. וחזרה.

Tiny lady​(לא בעסק) - מה קרה לאפטר קר?
סורי. התחיל טוב. לא אהבתי איך שזה נגמר.
לפני 17 שנים
The Hunter​(שולט) - גם אני לא, אבל כך נכתב הסיפור..
לפני 17 שנים
Tiny lady​(לא בעסק) - הכח לשנות הוא בידך.
לפני 17 שנים
The Hunter​(שולט) - לא, הסיפור עומד בפני עצמו.
לפני 17 שנים
Josephin​(לא בעסק) - יפה , גם לי חסר בסוף ,המילה , החיבוק, נגיעה , משהו קצת אנושי
לפני 17 שנים
מלנה - ואני אומרת, בנות, הדמיון הוא החופש המוחלט. מותר לסיים כך סיפור. בפעם הבאה הוא יכבר ידאג לפצות אותה באפטר קר אנושי ורך....
לפני 17 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י