עכשיו גם אני הלכתי

VP

נו שוין.

שלוש חברות.

נציג מכל חברה.

מריץ בדיחה על הצלפות, אם לא נעמוד ביעדי הספרינט.

תוך שלוש דק מחליפים כינוים בכלוב.

:)

ושאף אחד לא יגיד לי שראשי התיבות של BDSM זה לא Business Development, Sales and Marketing

בערך כמו שהתחת שלי חולה על ה-AERON C החדש.

https://m.ynet.co.il/articles/rkzxftivt

סה"כ "הגיוני".

בתחתונים וחזיה.

גל, גל "שלנו?"

קטנתי מכל החסדים
ומכל האמת
אשר עשית את עבדך

יש הטוענים שהמקור למשפט ׳האוכל דג ביום ד״ג ניצול מד״ג׳, נמצא בדברי רבי יעקב רקח זצ״ל באחד מספריו. לא אלאה אתכם בפרטים אבל הגימטריה של דג (7) ושל יום השבת (היום השביעי) ושל ד״ג (דין גהנום) גם שבע.

האמת, זה רק הסבר אחד מני רבים, למנהג לאכול דגים בערב שבת/ שבת, כמדומני יש הסבר מעולה מעולם הקבלה, משהו שקשור לעונג שבת (לא התאפקתי) ואפילו כהכנה לעתיד לבוא לסעודת שור הבר והלוויתן. 

לוויתן או לא, דג עשוי היטב, מנצח מבחינתי סטייק מדמם, בנוקאאוט. בין אם מדובר על דניס בגריל, חריימה לוקוס, סביצה׳ה אינטיאס או ברבוניות מטוגנות, לכל אחד יש את הקסם שלו, הטעם שנשאר בפה והשאריות על הצלחת.

אין משהו מהנה יותר מלראות מישהי אוכלת דג. ולא, אני לא מדבר על פילה, אני מדבר על דג, סגור, שמגיע לצלחת. אכילת דג משולה בעיני לסקס, פתיחת הדג למשחק המקדים והשאריות שבצלחת... 

ואם לא סיימת את הדג, אל תדאגי נשמתי,

גם זין מציל מדין גיהנום בערב שבת.

#גימטריה בסיסית.  

אני חולה בשר. תמיד הייתי. 

נראה לי שלמדתי בעל פה את התמונה עם המספרים, שתלויה בסופר מעל הראש של הקצב, עוד לפני שידעתי חשבון בסיסי. 

אבל, למי שמכיר אותי באמת, בתוך תוכי, פקסטריאן אנוכי.

וזה מעניין, כי את המילה למדתי רק אמש. שם בין זכרון נושן על דלי שרימפס ג'מבו בהפלגה לחופי שבדיה, לבין חופן ברבוניות מטוגנות, חצי לימון מלא מיץ וצלחת סלטה משוויה, לניגוב, על חופי הים התיכון.

אבל בואו, אם כבר על חופי הים התיכון, אז מרסיי.

בויבז מהביל לצד פרוסות באגט שנצרבו עם חמאה ושום, מספר סוגי דגים, חתיכות מבושלות בתוך מיצי תאוותם של ירקות שורש, תבלינים ויד שמנצחת על הכל.

הייתי סותם את הפה, סולח על זה שמדובר רק על ברבוניות ומוותר על ריח הגשם והטיפות שפוגשות את הים. מי שלא טעם מרק דגים אמיתי, לא באמת יבין על מה אני מדבר...

מנת הבויבז אמש במשחקי השף, עשתה לי חשק...

מכיר את התחליפים בארץ,

גם את הטובים שבהם.

נראה לי שאת פרץ הנוסטלגיה הזה אפתור רק בכרטיס טיסה.

ארוחת צהריים. שואל את הילדודס מה הם רוצים לאכול. 

לרוב, הם לא בוחרים לעשות לי חיים קלים ולעתים, קשה להם להינעל על גרסה אחת, כזאת שתמנע ממני להעמיד שני סירים או מחבתות, או שקיות סו-ויד רחמנא לצלן, כתלות במוד ומידת ההרפתקנות.

יום העצמאות. זה היה קל יותר. לצד הבשרים, הנחתי לראשונה גם סטייק כרוב, שיפודי עגבניות תמר ובצלצלים ופטריות.

ולמרות שאחת מדרישות הפרלמנט הייתה צ'יפס, בחרתי לקחת את הסיכון שנציג ועד הילדים יפנה אחרכך למועצה לשלום הילד (אמא שלו) ויגיש תלונה, בשלושה העתקים על פגיעה ברצון הפרט.

ואם אהיה לרגע רציני, אני תמיד שואל. אולי בגלל, שאותי מעולם לא שאלו. היה לי ויכוח עם מישהי, פעם. היא אמרה לי שמעולם לא שאלה... ופשוט הציבה עובדה. אני טענתי שלכל גישת חינוך יש את היתרונות שלה ואני אעדיף לשאול. תמיד.

למה?

תקשורת. זה לא באמת פוסט על חינוך ילדים. יותר על אילוף כלבות סוררות או ליטוף חתלתולות. כל אחד ומה שעושה לו את זה. אישית, מעדיף ספינקס. מתישהו, כשאבוא בימים, אקח לעצמי ספינקס שחור, אשר ישב למרגלות הכורסא, ויראיין יחד איתי משרתות כנועות. אז, כבר לא באמת נתעניין במערכת ההעדפות שלהן, זה לא שאי פעם (רמז, בימינו אנו), יכולתי להיכנס לתוך מנורה ולהגיד: "יש לך שלוש משאלות... השתמשי בהן בתבונה".

סביר להניח, שרובן היו בוחרות: שולט קשוח, מנוסה ואחד שרק המחשבה עליו תגרום להן לדה קומפרסיה במערכת שימון המנוע. 

הג'יני היה נעלם והן היו ממשיכות לדבר אל הלאמפה.

אז למה אני שואל?

פתיחות ותקשורת. כמו בכלכלה, משא ומתן וכל מקצוע שעובד עם אנשים, מערכת ההעדפות הגלויה שלך לרוב חושפת אקולוגיה רחבה יותר, נסיון חיים, צרכים, העדפות נסתרות ועוד כמה דברים שאת מסתירה מכולם, לפעמים אף ממך. עם קצת נסיון, אתה אפילו לא צריך לשאול, כשהיא מספרת לך אט אט, את כל מה שאתה רוצה לדעת ועבר עליה מהיום שבו היא זוכרת את עצמה.

מעטים ה(א)נשים, שיודעים מה הם רוצים. לרוב זה נובע מחוסר רצון לעמוד מול המראה, להסתכל בלבן של העין ולדבר עם עצמך. איך תדעי מה את רוצה? אם מילאת את עצמך בכל כך הרבה חומות, שבשנה הבאה בירושלים הבנויה, נשמע כמו הזמנה לביקור בתוכך.

אלו שיודעים מה הם צריכים נדירים עוד יותר. לרוב, זה שונה בהרבה יותר ממקצת, מהרצון.

ופה, אפילו מעט לפני, נכנס הבדס"מ לתמונה.

אני שואל. מקשיב. מתעניין. 

לפעמים, אני ג'יני. אם יכול, רוצה וחושב שזה מתאים, לרוב לא אשחק איתך ותקבלי את מה שביקשת. את ה"לא", בדיוק כמוך, אני שומר לנקודות קיצון, אין בי שום צורך להראות לך מי הבוס, כיש גבר ויש אישה וכל אחד מהם מבצע את תפקידו הביולוגי, זה טבעי.

אך לעתים קרובות, כל קשר ביני לבין ג'יני, מקרי בהחלט.

ברגעים אלה, הדבר היחיד שיכול להזיז אותי ממקומי הוא רכבת דוהרת. הדום שבי החליט. הפור הנפל.

אני רואה הכל. באמת. 

וברגע ההוא, כשבמקום קשיחות,

קיבלת רוך, במקום פנטזיות קיצוניות,

קיבלת אדם ולא דמות בדיונית שיוצאת ממנורה,

היה הרגע שמשהו בך השתנה...

טיבם של ג'ינים להיות פה רק לשלוש משאלות,

ואז הם מתפוגגים כמו בלון הליום,

דום, זה אחרת. 

אנו פשוט לא נכנסים למנורה מראש.