עכשיו גם אני הלכתי

"אני יפה", היא עונה לי, כתשובה לאחת השאלות, בשיחה ספורדית על הדינמיקות הרגישות שבין המינים. דומני כי שאלתיה, מה מיוחד בה מכל הבנות וזו התשובה שקיבלתי. חייכתי, בלב, ועניתי לה מבלי להניד עפעף, שכולן יפות, אבל רק אחת זוכה.

מעולם לא הבנתי יופי. זה משפט אווילי להגיד, מפיו של גבר שעטף את עצמו בנשים יפות כל חייו. זה אפילו משפט סרקסטי למדי, מפיו של אחד שיותר מעשור מחייו עיצב והפיק... זה לא משנה באמת מה, התחום קטן מדי ולא בא לי להיחשף עד כדי כך. אבל אם חשקה נפשכם בדיוק חותך, מעולם לא הבנתי יופי, כשזה כל מה שהיה שם, יופי גלמוד.

בשינוי קל, באחד הכרומוזומים, לפני כארבעים שנים, גיב אור טייק, סביר להניח שהייתי ממשיך את מסורת אבותיי מסיילם ומגיע לעולם בתור מכשפה. איכשהו, לקרוא לעצמך מכשף, משול בעיני ללקרוא לעצמך אלוהים, מחוץ למחלקה סגורה בבית חולים פסיכיאטרי.

אבל זה כך, לעתים מספיקות לי שניות בודדות של מבט לתוך עיניו של אדם, כדי להבין מה כואב לו, מאיפה הוא מונע, מה הוא חושב ובעיקר, לאן אני יכול להגיע איתה.

טעיתי פעמיים. בכל חיי. ובשתיהן, לא הקשבתי לתחושת הבטן. מניח שטעיתי הרבה יותר, אבל טעויות דגימה, אינן טעויות בעיני. אני מדבר על כאלה שבהן השקעת את הונך במניה שלא החזירה תשואה לאורך זמן והתנהגה כמו אג"ח זבל.

וגם כאן, זה לא באמת שונה. המקום היחיד שנוכל להגיע אליו הוא לסקס. טוב ככל שיהיה, אעדיף להיעלם אחריו, כי אז היא תפתח את הפה... ואני, אאלץ להקשיב.

"אבל אני יפה", היא ממשיכה, תוך כדי שהיא מסתכלת עלי במבט מופתע, מחליקה את החזיה שלה לצד ומבליטה את חמוקיה. 

מסתכל עליה, מנסה להבין למה לא בא לי אפילו להוריד אותה על הברכיים ולהשתמש בה לסיפוק תאוותי.

מסתכל עליה שוב... היא באמת יפה. פטיט, 1.65 על עקבים, חזה עגול כמעט מושלם, פנים לבנות עם שיער שחור חלק, שפתיים מלאות ללא שום צורך בחומצות וחודו של מזרק, בובה קטנה.

נו טוב, היא יפה הרי, מוריד אותה לברכיה, מצמיד פניה לאזור שמתחיל להתעורר ומבין שיש מקרים שבהם עדיף שתשאר יפה ותסתום. כי שיחה, כזאת שתעמיד לי באמת משהו, כבר לא תהיה פה.

"את יפה", אני אומר לה בזמן שהיא מלקקת אותי ומשמיעה נהימה נעימה. 

אז אם את לא וורבלית, מזל שאת אוראלית.

מעטים הם המאכלים שאיני מבין. מוח הוא אחד מהם. בעצם אני לא חובב חלקי פנים במיוחד, פחות מתחבר לבשר ראש וטחול מזכיר לי יותר מדי מרתפים חשוכים ותפירת קישקע דה לה מטבח הצרפתי הכפרי, בגרסתו הפולנית. וזה בסדר. נשבע לכם שיצא לי לטעום אותו בגרסאות שונות, מהדור השני והשלישי לבשלניות המלך. אני ומוח, פשוט לא מסתדרים, כשהוא מבושל...

יש אנשים עם פוט פטיש, יש אנשים שאוהבים אנאלי, כל אחד וסטיותיו. אצלי הפטיש, הוא מוח טרי, סגור, באריזתו המקורית, עדיף ללא עיני עגל ומיושן כהלכה. אם תרצו לפנקני, מעדיף אחד משויש, שעבר דברים בחייו, ספוג בטעם, במרקם חמאתי, שילך מעולה עם רוטב פלפלת. חתיכה טובה, כזאת שתספיק לשעה של שיחה, לצד יין בצבע ארגמן מזוג בכוס עם רגל קריסטל דקיקה.

ושם. בנקודה הזאת, שמתחילה השיחה, מתחיל הפטיש שלי.

אנסח זאת כך. יש דברים שנראים טוב יותר כשהם עטופים. ביצת קינדר למשל. אחרי שאתה מקלף את העטיפה ומרסק את הביצה (או אם אין לך ADHD, פותח אותה בזהירות באמצע), נדיר שאינך מתאכזב מההפתעה. הציפיה, במרבית המקרים, עולה על הפרס. דה סיים לגבי כוס וציצי. ולא, באמת, בדקתי, אני חושק בנשים מהרגע שאני זוכר את עצמי פלוס מינוס כמה שנים. אבל, מה לעשות, יש לי פטיש למוח.

וזו אחת הסיבות שאני בבדס"מ. אני חודר קודם כל למוח. קוטם את החלק התחתון, מקלף את קליפת הבצל וחותך לקוביות. מעט שמן זית, פלפל גרוס ומלח. זה השלב הרומנטי, עד שהבצל הופך לשקוף, אתה מחכה, מנענע קלות את המחבת וממתין.

"קודם כל, תרגעי", אומרים שכתוב בעמוד הראשון בספר בישול מרוקאי. מחייך. יש שלושה דברים שמרגיעים אותי בחיים. ריח של אבק שריפה, ריח של ים וריח של בצל מטוגן. 

אני רגוע.

פברואר 2018...

יש משהו פואטי באוויר הרים צלול כיין, כשהוא חודר לעצמות למרגלות ירושלים. עם זאת, לא קר לי, כי החום שנוצר במערכת הסגורה הזאת, פועל בניגוד לכל חוקי התרמודינמיקה. יש משהו טבעי וחם בלשכב על הגב, ראשך על חקי, כאילו ונברא לשקע הכתף שלי.

ברגעים האלה שבהם הכל נודם, והדבר היחיד שמפלח את השקט הוא הנשימות השקטות שלך, אני נשבע שאני יכול לקלוט עוד דופק, בנוסף לשלי. איננו צריכים לדבר, השקט לעתים אמיתי יותר מהמילים. זה אחד מאותם הרגעים. היד שלי עוטפת אותך במגע חרישי, הגוף הקטן שלך צמוד לשלי, רגל לירך, יד על בית החזה, הפנים שלך שקועות לתוכי והעיניים שלך עצומות. 

אף פעם לא ראיתי בלהוריד מישהי לברכיים כמשהו אינטימי. אין דבר יותר זול מעוד זיון, שבסופו אינך זוכר איך קוראים לה או מה צבע העיניים שלה. את נקודת החן הקטנה מעל החזה או את מבנה השפתיים שלה, אלה הורודות...

ברגעים האלה מתחת לפוך, כשאת עטופה בי, והלבבות שלנו יוצרים מנגינה משלהם, אלו הרגעים שבהם את הכי טבעית, בלי מסכות, בלי הגנות וחומות, זה הרגעים שבהם שנינו מבינים שאת פה כדי להישאר, לצמוח, להנות ממני ולתת לי להנות ממך... ילדונת...

מפה מתחילה האינטימיות האמיתית...

רק אחרכך אקח את האישה שבך.

אורגזמה של חזיר נמשכת 30 דקות. שזה 1800 שניות. בשלב הזה, למשל, אני בטוח שלא משנה מה אכתוב, היחידים שבאמת ממשיכים איתנו, הם חסרי הדגדגן שבינינו. המין החזק תקוע עכשיו בניסיון להבין למה לעאזאל מישהו דחף להן במרוץ החיים את ״ברוך שעשני כרצונו״, ולא ״למה לא עשני חזיר?״.

ופה בדיוק, אני מדמיין את יאיר לפיד, חוזר לתפקידו הקודם בתכנית האירוח, יד אחת על השולחן, השניה מחזיקה את הסנטר, ושואל בקול שנשמע בהתחלה נונשלנטי, בחצי חיוך, אך עם זאת מלוטש ומתוכנן מרמת התו, כולל הפאוזה בסופו, ״מה הוא בדס״מ בעיניך?״

כשהתחלתי, לפני הרבה מאוד שנים, מניח שהייתי פולט תשובה מהירה, שכוללת בפנים את ראשי התיבות, המילה מין, קינק ותיאור שטוח, עם עיניים נוצצות של איזו סיטואציה מעניינת, הכוללת חוסר אונים, בחורה, חבלים, רטיבות וסדיסט. אתם יכולים לשנות את הפנטזיה כאוות נפשכם, מזכיר לכם שהייתי ״ילד״, עם דמיון מפותח, רשימת ״בא לי״ די גדולה והמון יצירתיות.

התשובה, השתנתה במהלך השנים, כשבכל פעם גיליתי פן חדש, דבר חדש, פעם היו אלו חבלים, פעם שליטה מנטאלית, מדיקאל וכל חיה אחרת, שלא גומרת 30 דקות. זאת אומרת, טרם קראתי למישהי חזרזירה, אבל היו כמה כלבות, כלבלבות, חתלתולות ושאר ירקות. בכוס, תרגעו.

אבל זה לא בדס״מ, בעיני. רחוק מכך. האם אפשר בכלל להגדיר מה זה בדס״מ? כשראשי התיבות הם כל כך ארוכים ומשלבים דיסציפלינות שלכאורה חופפות, אך שונות במהותן?

יש מישהו שהוא גם Bondage&Discipline, גם Dominance&Submission וגם Sadism&Masochism? רובנו, מתחברים לחלק מצומצם של הסקאלה, מוצאים בו משהו שחסר לנו בחיי היומיום, פורחים כשאנו ממלאים בנו את הצורך הזה, נושמים לרווחה כשהשדים שלנו הולכים לישון...

אם אנסח היום, במשפט אחד מה הוא BDSM בשבילי... זה קוקאין. סם מזוקק, אבקה לבנה, ששאיפה אחת ממנה, גורמת ללב שלך להחסיר פעימה, רק בכדי להיכנס לריצת אמוק אחרכך. זו זריקת דופמין משולבת סרוטונין, חיוך פנימי שמתפשט מאוזן לאוזן, חושים מושחזים, תחושת היי, אושר, עוצמה, צבעים חדשים בסקאלה, הרחבת תודעה, סערה עוצמתית, חדשה ושונה, בכל פעם.

אבל BDSM הוא הרבה יותר מזה, הוא גם השקט שאחרי הסערה, ובינינו, השקט הזה, הרבה יותר מעניין מהסערה עצמה. השקט הזה, שבו מישהי מפקידה את עצמה בידיך, סומכת עליך, מורידה את כל המסכות והקליפות, נשארת ערומה מולך, לא רק בגוף, אלא גם בנפש, הוא הדבר הכי קרוב ל״אלוהות״, שתרגיש אי פעם.

אלוהות... ידידי, אינה אומרת שאתה אלוהים. העולמות בקבלה מתחלקים לאצילות, בריאה, יצירה ורק בסוף ״עשיה״, העולם שלנו. העולם שלנו כה מרוחק מהבורא, שהאור שנכנס אליו, כה מצומצם שכל קשר בינינו לאלוקות הוא מקרי בהחלט. על פי הקבלה, עולמנו מלא בתחושת עצמיות, רובו רע ומיעוטו טוב.

אתה מבין את זה ילד?

אתה נמצא בעולם מלא קליפות וסטרא אחרא. מישהי, מפקידה בידך את הזכות, ליצור ״יש מאין״, למלא אותה באור, במקום האפל ביותר בעולם. ואתה מתעסק בתפל ולא בעיקר.

מהו העיקר מבחינתי? תפיסת הזמן. אם נעזוב לרגע את ההיררכיה, פער המעמדות והכוח שיש בידי ה״שולט״ (מעדיף להשתמש במילה דום), ההבדל בינינו הוא תפיסת הזמן. בתור דום, הדבר האחרון שאתה יכול להרשות לעצמך הוא לחיות את הרגע, מבלי להסתכל מעבר לכתף. בתור דום, אתה חי בעתיד, לומד מהעבר ומנווט את ההווה. אתה יודע לאן אתה רוצה להביא אותה, היעד משורטט במוחך, ואתה מרשה לעצמך להאמין כי אתה חלק מעולם מתקדם יותר (״עולם היצירה״) בכל רגע, סולל את הדרך שלה (שלכם) לשם, בסבלנות ו״עדינות״.

אחריות גדולה, ללא ספק. אבל With great power, comes great responsibility, ועכביש הרבה יותר חכם ממני, כבר אמר זאת לפני.

זה רק נראה פשוט. להניף שוט, להוריד אותה על הברכיים, ללחוץ על נקודה בצוואר, שתוך שניות תעביר אותה לעולם שכולו טוב... לקחת ממנה את כל מה שהיא מוכנה לתת וקצת מעבר... בתיאוריה, הכל פשוט. גם אורגזמה של חזיר, שנמשכת 30 דקות.

אבל זה כל הכיף. הגילוים החדשים האלה, הדרך המשותפת, ש״תמיד״ רצופה כוונות טובות... בתור דום מתחיל, נורא קל לשכוח שלכל שבת יש גם מוצאי שבת, להיות שיכור מהכוח, סג״מ צעיר שמסתכל על כולן מלמעלה, לשבור ולפרק ולשכוח להרכיב.

BDSM טוב מבחינתי זו אורגזמה של חזיר.
זה סם מזוקק, שקל מאוד ״להתמכר״ אליו, לתחושות שזה עושה לך בגוף, להרגשת הכל יכול, כל יודע, כל מבין, זה הכי קרוב לאלוקות שיש.

ואז אתה מגלה, שיש גם BDSM מצוין. כשאתה מבין שזה רק סם, אתה לא אלוהים, אלא אדם בשר ודם, ואתה לא באמת יכול ליצור יש מאין. שכרון הכוח הוא רק תחושה רגעית של היי, מבורכת כפי שתהיה, היא עדיין רגעית. מה שלא רגעי, ילד, הוא שבסוף הסשן, היא הולכת הביתה, מרגישה את הדרופ, חווה את החיים, מסיקה לקחים ומסקנות. וזה חוזר חלילה, בקשר, בזוגיות. לפעמים היא גם פורשת כנפיים ועפה... עם חלק ממך בראשה לכל החיים.

כח משחית, כח אבסולוטי משחית באופן אבסולוטי, וקל מאוד לקנא בחזיר, ולשכוח שזו גם אחת החיות המלוכלכות בטבע, כי אם תאבד את הראש, היא עלולה לעכל את כולך, כולל הנעליים, הכל כולל הכל.

אז אל תאבד את הראש ילד, אל תהיה חזיר. אל תשכח, שלפני שאתה שולט, אתה קודם כל גבר... ובן אדם. אל תהיה חזיר, האורגזמה לא שווה את זה.

תסלחנה לי מראש כל הצמחוניות, טבעוניות, פירותיות, מפגינות נגד התעללות בבעלי חיים ופיטום אווזים, בולסות קינואה ומש ויצרניות גבינות מחלב שקדים. אם את נמנת מאחת (או יותר) מהקטגוריות שמניתי, זו לא את, זה אני, עדיף שלא תמשיכי איתנו, כי יש דברים אכזריים יותר בעולם הזה מפואה גרה עם ריבת פירות יער.

ביסק לובסטר למשל. ההבנה הזאת באה לך, כמה שנים לאחר שאתה מבין, שהשניצלים בצורה של דינוזאור אמנם לא עשוים מדינוזאור, אבל אחת, ציפורה, שילמה על זה בחייה. אז בשלב הזה, כשאתה רואה שסרטנים ולובסטרים יש לבשל כשהם עודנם בחיים (כי אחרת המרקם מזכיר גרבר), אתה מבין שאת הדבר השמיימי הזה, עם השמן הצף (שמן לובסטר), בשר הסרטנים הרך, השמנת המתוקה... עושים בדרך המזעזעת ביותר שקיימת. בערך ברמה של כריתת ראשים של דעא״ש (חובה לעשות זאת כשהאדם עדיין חי, אחרת אין לזה את אותו האפקט - הדם לא משפריץ) או מילת נשים (גם כך היא לא גומרת).

ואם נעזוב לרגע את תחושת הבחילה, לובסטר זו חיה מפגרת לגמרי. במהלך 40-50 שנותיה היא משילה את שריונה עשרות רבות של פעמים, ובכל פעם מגדלת לה שריון חדש. למה היא עושה זאת? ומה ניתן ללמוד ממנה?

אדם חכם אמר פעם שאם קשה לנו, סימן שאנו בעליה. אמנם הוא לא היה חכם מספיק כדי לקחת חומרים לא חוקיים ולזכות בטור דה פראנס, הוא כן עלה על משהו מאוד חשוב. היכולת לצאת מאזור הנוחות.

היכולת הזאת, מורגשת מאוד דווקא אצל הלובסטר, שחווה חוסר נוחות במקומות שרבים מאיתנו משכנעים את עצמנו שנוח לנו, טוב לנו, זה מה שמגיע לנו ולמה לוותר על השריון הנוח, המוכר והמסריח אם בזמן הזה, עד שנגדל שריון חדש נהיה פגיעים, חסרי הגנה ונסבול.

אם הלובסטר היה בוחר להישאר באזור הנוחות, לא היה ביסק לובסטר והוא היה מת עשרות שנים קודם, בשנה הראשונה לחייו, כשהשריון שלא השיל בזמן היה מוחץ אותו. אבל בינינו, הוא היה מת עוד לפני כן.

המוות הפיזי, מגיע בסוף, אחרי עשרות שנים, בין אם אתה לובסטר ובין אם אתה בן אדם. מה שחשוב בסופו של דבר הוא איך הגעת לשם ועל כמה דברים אתה מצטער שלא הגשמת בדרך.

האם נהנת מהדרך? האם העזת? האם יש דברים שפחדת לנסות שוב? כדי לא להיפגע? האם ויתרת על חלום חייך? אשת חייך? המקום שתמיד רצית לראות? שינוי הקריירה?

בשלב מסוים בחיים, הדבר האחרון שאתה מפחד ממנו הוא המוות הפיזי. המוות הנפשי, מפחיד הרבה יותר. כי כשנפש מתה, החור שנפער בפנים יוצר וואקום, שמלווה אותך כל החיים, זה כאב קבוע שלא מרפה, שתמיד מזמזם שם באוזן, כקול שני ״עצרי, זה יכאב... למה לך? מה רע?״

ובינינו, הרבה יותר טעים לסיים בתוך ביסק לובסטר, שזה המרק היחיד שטעים לי יותר מהחמוץ חריף של צ׳ינה קורט, אבל זה לפוסט אחר.

וזה פשוט.

התדע כל אם עבריה שהפקידה את גורל בנותיה אצל שולטים הראוים לכך.

חוק מספר אחת, לכל מי שעברה תחתי...

אין תמונות עם פנים או קעקועים.

לא, זה לא יצא ממני, אבל את יכולה לאבד את הטלפון שלך, או אני את שלי, או השב״כ באמצע איכון. אני אפילו מעניש על המחשבה.

והאמת, אני יודע איך את נראת, כן זה מאוד מדליק לקבל תמונות, אבל בסופו של דבר, כל תמונה כזאת, עלולה למצוא את עצמה במקומות שלא הייתה אמורה להיות. 

אז מה עושים? מצטלמים בלי סימנים מזהים.

חוק מספר שתיים, כשנפרדים, הדבר הראשון שאני עושה הוא למחוק את ההיסטוריה יחד עם התמונות.

אם את כבר לא שלי - התמונות ששלחת לי אז, כבר לא נועדו בשבילי.

נהגו כך. ולא תבכו אחר כך.

אני מסתכל על הפרש, על לוח השחמט ועל הפרצוף של הילד. הוא עדיין לא בגיל בו מבין שהצעד הבא שלו, רשום לו באותיות קידוש לבנה על המצח, הוא מתלהב, מתרגש וכמעט מרים את כלי המשחק בכדי להכריז ״שח״. אני כמובן, ״לא רואה זאת״, ובעוד כמה צעדים אתעלם גם מהרגלי שקרוב מאוד ל״הכתרה״.

עברו שנים רבות מאז פיניתי זמן לשחק שחמט, ובתקופה האחרונה, אני מפנה יותר זמן ומלמד את הדור הבא, את המשחק המדהים הזה.

התחלתי בגיל 4, ושיחקתי כמעט עד הבר מצווה, לפעמים מדי יום. זה היה הרבה יותר קשה דאז, בימים ללא אינטרנט, כשהיית צריך לדדות לשכן, חבר מהלימודים או מישהו בכמה שנים טובות מעליך, כדי לשחק איתו. האופציה השניה הייתה לפזר את הכלים בלוח, לפי שרטוט מספר ולפתור מהלכים.

שחמט לימד אותי סבלנות, שחמט לימד אותי לקום שוב ושוב ושוב ולנסות עד שאתה מצליח ובעיקר, לימד אותי לחשוב.

רוב האנשים רואים שני תרחישים, ניצחון והפסד. או שזה יצליח או לא. חלקם מצליחים לראות תרחישי משנה, כל אחד לפי נטיית ליבו. מי שפסימי, רואה בעיקר את התרחישים השליליים ומי שאופטימי, כבר מדמיין מה הוא עושה עם הפרס הראשון בלוטו, דקה אחרי שמילא את הטופס.

יש אנשים שמסוגלים לראות שני צעדים קדימה. במבט ראשון לא מדובר על משהו מסובך... אם יש לך x אופציות (נניח x הוא 2), ואחר כך יש y אופציות (נניח y הוא 3), המכפלה היא כמות התרחישים, כאשר יש חשיבות לסדר (ולתוצאה). 6 תרחישים זה לא נורא, אלו 6 עולמות שונים שאתה צריך לדמיין את הדרך אליהם.

אבל המשחק האמיתי מתחיל כשאתה מצליח לדמיין עוד צעד קדימה, אחד יותר ממנה ושם המכפלה כבר הופכת למספר דו ספרתי. מאותו רגע, אם אתה מצליח לשמור את העוגן למציאות ויש לך זכרון טוב מהממוצע, נוצר ההבדל, הדלתא, בין שחקן מעולה לשחקן בינוני, לאחד שמרסק את הכלים ומעדיף לשחק במשחק אחר, כשמשהו לא מצליח לו.

תוך שלושה צעדים, הוא כבר הכתיר מלכה נוספת, וכמה צעדים אחר כך, הוא כבר חייך, מאוזן לאוזן, כשניצח את אבא, בפעם השניה היום.

המחשבות שלי נדדו, לרגע בו הבנתי, ששליטה מנטלית היא לא הכלי המעניין ביותר בבדס״מ. כולם מדברים על שליטה מנטלית בתור יכולת מדהימה ששייכת למאסטרים משכמם ומעלה, בעלי נסיון רב וכו׳. האמת? במקרים רבים, מי שבאמת נזקק לה הוא זכרים אשר אינם מסוגלים להסתכל בעיניים לאישה חזקה, לא יודעים לקבל ״לא״, מתעקשים על ״אדוני״ בשיחות הראשונות ומתגאים בפני כל המי ומי, כמה ״ממושמעת״ ה״כלבונת״ שלהם. שליטה מנטלית כזאת משולה בעיני לירי בפגז לתוך בניין מאוכלס, בכדי לנטרל אדם, שרק יצא להתאוורר על הגג. 

שליטה מנטלית היא תהליך מאוד פשוט, בעקרו. היא מלווה כמעט תמיד בעונשים על התנהגות שלילית, פרסים על התנהגותחיובית, מלא יחס סביב השעון בהתחלה, הימנעות מיחס אחר כך ו״התמכרות״ של הנשלטת לשולט, תוך זמן קצר.

כן, כריזמה בוודאי עוזרת, כך גם הבנה בסיסית בפסיכולוגיה, NLP ואסכולות נוספות... אבל האמינו לי, אני מכיר מספיק״שולטים״ שאם תסתכלו על חייהם, הדבר היחיד שהם ״שולטים״ בו באמת, לרוב ״בין עבודות״ עם הרבה זמן פנוי, זו נשלטת ש״מכורה להם לתחת״...

מקיאוולי, אמר פעם, שיש שתי דרכים לשלוט באנשים, דרך אהבה ודרך פחד, ודרך פחד עדיף, אם אינך מצליח לשלב. כבודו במקומו מונח, אבל מה שרואים מפה, לא רואים משם ומאות שנים לאחר שמסר את נשמתו לבורא, על שמו נקרא מושג ה״מקיאווליזם״, שמשלב בין מניפולטיביות וערמומיות.

שליטה מנטלית, כשמבוצעת נכון (וזה הרבה יותר נדיר ממה שאתם חושבים) דומה להשתלה של חלק ממך במוח שלה. אתה נכנס לה למחשבה, בכל החלטה שהיא לוקחת, ובכל פעם שהיא צריכה או חושבת על משהו, אתה שם.

אני מסתכל על לוח השחמט, ומבין שהדרך השניה, מאתגרת יותר, מעניינת יותר ומהנה יותר. נכון, צריך להקשיב המון, ללמוד עוד יותר, לנבור בעבר שלה, לראות ביחד את החלומות שלה, אבל אז, בשלב מסוים, אתה יוצר במוח שלך העתק כמעט מושלם של המוח שלה. כשאתה מבין מאיפה היא מונעת, איך היא חושבת, מה היא מרגישה ומה רודף אותה... מתחיל משחק השחמט האמיתי.

כעת, מה שנשאר הוא לראות צעד או שניים, קדימה, והדלתא הזאת, בינה לבינך, היא שהופכת אותך מעוד ״מאסטר״ ל״גרנד מאסטר״.

אם בא לך להתעלל באישה, הדרך הקלה ביותר היא להוציא את הזין, בבת אחת, בלי הודעה מוקדמת. גבר, לא יצליח בחיים להבין את הבדידות הנשית. הרי מה אנו יודעים? אנו מבלים ברחם הנשי מקסימום 40 שבועות, ניזונים מהחיבור הזה וביום בהיר אחד, באים לעולם, בכדי להמשיך הלאה. הבדידות זרה לנו, אנו עסוקים בלבנות קריירה, עסוקים בלכבוש יעד אחר יעד והזכרון הזה של להיות עטוף ברחם, ממלא אותנו בשקט, אנרגיה, השלמה. גם נשים, עסוקות ביום יום, אבל יחד עם הבדידות מגיעה גם ריקנות. הריקנות הזאת, מתמלאת בכל פעם מחדש, כשגבר נכנס לתוכה... כי אז היא מרגישה מלאה... אבל הקטרזיס, הוא הרגע המדויק הזה, כשגבר נע בתוכה, לאחר שהוא חודר אליה ומשחרר את זרעו, מסמן אותה מבפנים. עצם התחושה של להיות מלאה על ידו, זה משהו שהמוח הגברי, לעולם לא יצליח להבין.

נשים לנצח יתמרמרו על העומס בעבודה, על הבעל שמקבל צורה של ספה, הג׳אגלינג הלא נגמר בין הגנים לחוגים, הבישולים והאמא שלו, שצריכה להודות לה על הילד המגודל שאימצה. המרמור הזה מובן והוא לרוב חופן בתוכו ניוון, שמתחיל בהחלפת מתכונים, קפה ועוגיות בצד ונגמר במשבר גיל הארבעים ועקצוצים בפות, כשהגרושה הטריה מספרת עלעלם החמודות שפגשה בטינדר והביא אותה לאורגזמה. אורגזמה!

אז הן תבכנה ותתלוננה ותצחקנה ותדמיינה, אבל למעשה רק הן יודעות. רק הן מבינות כי הבכי הוא על דבר אחד בלבד. הן מתאבלות על דבר אחד בלבד, בכל רגע וזה עצוב. זה עצוב כי המוח הגברי הקטן (זה שלמעלה) לא מבין בכלל מה זו מיניות.

מה כבר גבר מבין? גבר חושב שהוא מבין מה זו מיניות כי שק האשכים שלו מתמלא בזרע טרי והבולבולון מדגדג לו? ואז הוא מרגיש חרמן כמו ויקינג שמסוגל לזיין כל דבר שזז (או לא זז)...

אם הוא רק היה יודע, כמה היא באמת רוצה שהוא יכנס אליה באותו רגע... הוא היה מקבל תודה בשש שפות שונות.

לפעמים, הבורות הזאת, היא ברכה. כי אנחנו מודעים. בלי להתבייש, בלי לחשוב על אלף דברים מסביב, בלי להשתמש בפילטרים. אנו מודעים לכל מה שקורה לנו בגוף. לצרכים הפרימיטיביים ביותר שלנו. אנחנו לא מנסים להסתיר, שום דבר, ניסיתם פעם להסתיר זקפה של זין מתחת למכנס טרנינג בחדר כושר? זה בלתי אפשרי.

נשים, מצד שני, אלופות בלהסתיר. הן עם שקרן. הן משקרות בעיקר לעצמן. משקרות אחת לשניה. משקרות לסביבה. משקרות לנו. הן מדחיקות, רובן. ואז תוהות. למה הן לא גומרות? איפה הגברים מפעם? הן שוכחות, שפעם גם היו נשים... ולא חיות טורפות ומושחזות לשון.

הן משקרות ומפחדות. מבזבזות את חייהן על ספקולציות, ויברטורים וסטיספייר אחד. הן חולמות בלילה על מיסטר גריי, מאשימות אותנו בתסמונת המדונה ורק מעטות מוכנות להודות, שבפנים, עמוק בפנים, ״אני רוצה להיות זונה״.

האמת העירומה היא שהן זקוקות לנו. כל הזמן. זקוקות למחמאות, ליחס, לכאב, לליטוף לכל דבר שימלא אותן חזרה. אבלשום דבר לא באמת ממלא באמת. אישה לעולם תחיה עם חור. עם החסך הזה... הצורך הקיומי של להיות מלאה. ולפעמים, הדרך הטובה ביותר היא פשוט לתת.

הן יוצקות לתוכן, תוכן שמשרת אותן, שככל שהם נותנות יותר, הן מתמלאות יותר. זה אולי תחליף זול לזין, אבל זה עובד.

הן רוצות שירצו לחדור אליהן יותר ממה שהן רוצות להיחדר. וגבר, מה הוא מבין? האם הוא יכול להבין כמה אישה באמת רוצה להיחדר? אם הוא רק היה מבין, היה מקבל את העובדה, ששום רצון שלו לא יכול להתעלות על  הצורך שלה. בגלל זה פנטזיית אונס, פופולרית כל כך.

נשים רוצות לדעת שרוצים לחדור אליהן יותר ממה שהן רוצות להיחדר. זה הדבר הכי מחרמן שהן יכולות לקבל.

רק הידיעה הזאת תטריף אותן.

תרבויות שלמות הקדישו עצמן לסירוס האישה. כי הן הבינו אז את מה שהגבר המטרוסקסואל, טרם למד. מי באמת מקבל יותר במיטה? הן נולדו בתור נשים הגונות? בתור נשות החברה הגבוהה? כולן נימפות, אחת אחת, אלא אם כן החינוך מבית, הסביבה והפריג׳ידיות שפיתחו במשך השנים, הצליחה להסתיר זאת.

ולפעמים, הדרך הפשוטה ביותר, היא לקרוא לעצמך נשלטת.

כי אז, ברגע אחד, כשהוא שולט עליה, נכנס לתוכה, אחרי שהוא ״מתעלל״ בה, כשהיא סוף סוף מרגישה מלאה, היא לאצריכה לשקר לעצמה שהיא מלאה. היא מלאה. עוד כמה דקות היא תחזור לשקר לו שהיא נשלטת... והוא שולט... שהוא אלוהים, או הסגן או הדבר הקרוב ביותר לשם עלי אדמות, אבל האמת העירומה, היא,

שהדבר הקשה ביותר הוא שהיא צריכה להיות מתוחכמת מספיק בשביל לגרום לך לחשוב שזה היה רעיון שלך.

מה נשים רוצות? אבל מה באמת הן רוצות?

אורגזמה.

מילה אחת, שמסכמת בז׳ אותיות, את כל המהות הנשית.

אבל אורגזמה אחת טובה, אמיתית, של פעם.

לא אחת רוטטת, סגולה, שאפשר להשיג ב-9 דולר,

מעלי אקספרס.

הן רוצות אורגזמה.

כזאת שמטלטלת לך את הנשמה ואת מרגישה אותה מגיעה מהרגע בו הביט לליבך מהקצה השני של הבר.

הן לא רוצות שיחות חולין וכבוד מעושה.

הבן של השכן מומחה בזה,

ועדיין, הוא היחיד באזור שלא זכה לראות את החוטיני חוט השחור שלה מקרוב.

מה לעשות?

נימוסין זה דבר לא מרטיב בעליל.

לפחות לא כשהם מתחילים ומסתיימים רק בזה - בנימוס.

לא.

--------------------------------

נשים, חביבי, רוצות את מה שמעמיד לך את הזין.

את הפנטזיות הכי מלוכלכות שלך.

להחליף מצעים פעמיים באמצע, כי הכל רטוב.

את תאוות הבשרים הלא מרוסנת שלך.

שתיקח אותה על השיש, שתבעל אותה,

שתשאיר סימני אצבעות על הירכיים שלה ועל הישבן.

הן רוצות את כל מה שמתפרע בתוכך,

את כל מה שאתה משתדל לרסן

מאחורי כוסית וויסקי או בירה.

הן רוצות את הניאנדרטל,

ששכח להתגלח,

את כל המשקל שלך, עליה,

מרסן אותה, בלי יכולת לזוז,

שלרגע יוציא לה את הנשמה,

את האצבעות שלך חופרות בה ועושות בה שפטים.

היא רוצה לטפטף, ושתחמיא לה,

בזמן שהיא משתפשפת לך על הזין,

ככה. בול.

כשאתה מביט בה, כמו פעם.

כמו בתקופה, שבה להפשיט אישה במבט, לא היה הופך אותך אוטומטית לסוטה מין ואותה לא׳, או ל׳, או ת׳ בתחנתהמשטרה.

תסתכל עליה ככה. רק ככה.

תגרום לה להרטיב מהמבט.

עזוב, עזוב אותך מכל הג׳לים של הסופר פארם.

ברטולין, זה כל מה שצריך.

תסתכל עליהן.

אתה לא רואה עד כמה הן רעבות?

עד כמה כמה הן בודדות?

עם תוספות השיער,

הלק המושלם,

הפרנץ׳ ברגליים,

האיפור המדויק,

והבגדים...

אלו שהן בזבזו את מיטב כספן לקנות רק כדי שאולי,

ערב אחד...

מישהו שם...

יביט בהן ככה.

ככה.

---------------------------

ככה, כאילו הוא עומד לטרוף אותן חיות.

ואז לגרום להן להתחנן לעוד.

לקחת מהן את כל מה שהן מוכנות לתת ועוד.

שיבוא כבר האחד,

שיזכיר להן מה זאת רטיבות,

ומה זה רטט שמגיע לך עד הרחם.

כזה שגורם לך להשתנק.

לא לנשום לרגע.

ואז לבלוע אוויר (ולא רק),

בבת אחת.

שיבוא כבר זה שיגרום להן לשכוח,

רק כדי שתוכלנה להיזכר במי הן באמת.

-----------------

בעולם מקביל, כנראה שהייתי עם קריירה אחרת, עם BA MA, פסי-כו-לוג, סטאז׳ ״קצרצר״ ושלט פליז על דלת הכניסה...

 
היות והאתיקה הרפואית, של העולם המקביל, אינה תקפה בעולמנו, אני יכול להביא לכם במלואה את השיחה, מבלי להפר את הסודיות הרפואית של המטופלת.

״דוקטור, מה לא בסדר איתי?״, היא שואלת אותי, ואני נזכר שלא יאה להסתכל על חמוקיה המסולקנים, ומעלה את המבט כהרף עין אל תוך עיני התכלת שלה. לא באמת, זאת אומרת תכלת, כן, אבל עדשות צבעוניות, מהסוג ששולטים ״אמיתיים״, שמים במסיבות, כדי להוסיף לפוזה. ״דוקטור, אני סך הכל רוצה גבר״, היא מוסיפה, ״מה לא בסדר איתי?״, ומספרת לי שהיא עושה הכל כמו שצריך, אפילו יש לה כרטיסים בכל אתר ואפילו טינדר.

״יש לי כרטיס באלפא, כאילו זה רק לאקדמאים, אז אמרתי בטח יהיו שם אחלה גברים. פתחתי כרטיס, אימתו את הפרטים, אפילו ביקשו שאספר להם איפה סיימתי את התואר, ומה למדתי, איזה דפוקים באמא, שאלו אותי במה התואר. אמרתי כללי. כאילו מה? שאלו מה זאת אומרת כללי. נו, כללי, BA כללי, למדתי קצת מכל דבר, ויי איזה מפגרים, לא ידעו שיש דבר כזה. אבל אז, כתבתי שאני מחפשת קשר רציני, לפרק ב׳, הצטלמתי עם הנסיכים, כפרה עליהם, חיים שלי, ומי שולח לי הודעות? התאום של אלכס מהיפה והחנון. באמא? ברחתי, הגיע לי לדייט עם סנדלים! סנדלים! אתה מבין? כאילו כאלה של רוסים, בלי להעליב דוקטור, אתה נראה לי פרידמן... אין לי משהו נגד רוסים, כן, אבל כאילו סנדלים????״

מסיט את המבט שוב כלפי מעלה. מבין שהיא דיברה על סנדלים, לא ממש הקשבתי לשאר, דמיינתי איך היא נראת בבגד ים, בבריכה ללא שוליים, בתאילנד, ״אז לא אלפא, מה עם אתרים אחרים?״, מוציא בפרץ, מתלהב מעצמי, שהיא אפילו לא שמה לב, שכמעט נרדמתי.

״אז זהו, שפתחתי כרטיס ב-OkCupid, אבל הם מה זה חפרנים. שיגעו אותי בשאלות, וכאילו אני שלוש יחידות אנגלית, לא מפגרת ועדיין... מעשנת, לא מעשנת, רוצה ילדים, לא רוצה ילדים, כמה זה חשוב לך, כמה זה חשוב לך שחשוב לבחור שחשוב לו שיפנה אליך, אנאערף! מה סך הכל ביקשתי? גבר? העלתי תמונות, עניתי על שאלון, ומי פונה אלי?״

מבין שהיא שאלה משהו, עושה פרצוף מופתע ושואל ״מי?״

״אח של אלכס! אותו אחד מאלפא, כאילו זה אותו אתר לחלוטין, רק שבשביל הפוזה, באו עם האנגלית שלהם, יעני מתקווקים עלי! אמרתי לו נשמה של ברבור, זה שאני לט עונה לך בווטסאפ, לא עונה לך בטלפון, נראה לך באמת שאענה לך פה????״

מסתכל על השעון, נשארו עוד עשרים דק, מנסה לשמור על ארשת פנים רצינית, ״ניסית עוד אתרים?״

״ברור, נרשמתי לשוגר דדי וריצ׳דייט. שזה כאילו, אני לא רוצה שתחשוב עלי דברים דוקטור, אבל בתשלום״.

״דמי מנוי?״

מצחקקת, ״לא דוקטור, שוגר דדי, שוגר מלשון סוכר, דדי מלשון דדי באנגלית, יעני זה גברים עשירים, שתומכים באישה. תקשיב, חוויה, כתבתי שאני לא מחפשת משהו רציני, ואני מרגישה מחוזרת. שמתי תמונה שלי בבגד ים ושמלה קצרה, חתכתי את הפנים, וכל היום אני מקבלת הודעות, הצעות, חיזורים, אפילו נפגשתי כמה פעמים. ויי דוקטור, אתה לא מבין, אשכרה 1,500 שקלים למפגש! פחחחח! ומה עשיתי? היינו שעתיים בצימר, אחלה סקס, מציצה, גמר לי על הציצי, גמרתי פעמיים, ויי, אתה לא מבין, אש!״

מנסה להיזכר בבדיחה של האבא והבן, עם הזונות והתאוריה, אבל מנסה שלא לחייך, ושואל ״אז מה הבעיה?״

״זה חד פעמי. הוא לא באמת עשיר, והוא לא באמת מעוניין בי, מרוב היצע, וזונות, הוא כל פעם נפגש עם מישהי אחרת, אוף מה כבר רציתי, להנות, סקס טוב, שיפנקו אותי... בלי שארגיש זונה... כאילו הבנת דוקטור... בא לי משהו מעניין...״

נזכר שהזכירה עוד אתר, ״ומה עם הריצ׳דייט?״

״אויש דוקטור. זה באמת אתר של עשירים. וזו בדיוק הבעיה, כל אחד מזיין לי את השכל עם קונגו, כדי להיפגש, ואז אתה מגלה שבגלל שהוא ממש עשיר, הוא גם ממש קמצן, מראה לי את השעון שלו, שעולה כמה עשרות אלפי שקלים, מתלהב מהרכב שלו ובסוף יש לו במבה״.

״במבה?״

״זין במבה, נו דוקטור, מה לא הבנת, הוא עשיר, הוא נראה סבבה, למה לדעתך הוא צריך אתר אינטרנט כדי להכיר נשים? משהו דפוק בו, ב מ ב ה.

דוקטור, אז מה עושים?״

״ניסית את הכלוב?״

״כלוב? מה זה?״

״שמעי, זה נורא פשוט, את נכנסת, פותחת כרטיס, את אפילו לא צריכה למלא פרטים כמו ב-OkCupid. שום שאלונים, מספיק שתכתבי נקבה, ויש לך מאה הודעות. כמו באלפא, יש לך מלא אינטלגנטיים, כל אחד יזיין לך את השכל, החל מפילוסופיה וכלה ברובוטיקה יישומית. אם תרצי לשלוט, יש לך מלא אופציות, נהג פרטי, עבד קניות, מה שעושה לך את זה, והסקס, ישאלו אותך על ההתחלה מה את אוהבת, מה הגבולות שלך... ממה את גומרת... את אנאלית?״

״אנאלית?״

״אנאלית?״

נגמר לנו הזמן. נסי את הכלוב, ספרי לי בשבוע הבא.