עלילות טארה במדינת הגמדים

התעייפתי, בכל זאת, אני אחרי ערב ארוך של שתייה וריקודים,
התיישבתי על הכסא, כשרגלי פשוטות קדימה, חרטום סנדלי מול פניו של האידיוט.
"תלקק" פקדתי עליו, הוא הרים את ראשו מהשטיח והתחיל ללקק את סנדלי בתאוותנות.
"תמצוץ לי את העקב, כאילו זה זין, אפס" דחפתי את העקב הדק למעמקי פיו, הוא כמעט ונחנק אבל התעשת מהר והחל למצוץ את העקב, שואב אותו עמוק לתוך פיו ותוך כדי כך מגיר כמויות נכבדות של ריר על השטיח. הבטתי בו – הוא שוכב כפות, גופו מכווץ ומעוות עקב ריתוק הידיים לרגלים, הזין שלו אדום ומתוח, ומגיר גם הוא טיפות של נוזל שקוף.
"אתה נהנה יותר מידי ומלכלך את השטיח" גערתי בו, תקעתי את עקב הסנדל בפטמה שלו ונעצתי אותה עמוק בבשרו, הוא צווח בכאב.
"שקט! אתה רוצה להעיר את כולם?", "אולי אתה רוצה שאקרא לחדר עוד כמה בנות מהמשרד כדי שיראו אותך?"
הוא יבב כמו כלבלב מיוחם, לא הצלחתי להבין אם התשובה שלו חיובית או שלילית, האמת, זה גם לא כל כך עניין אותי.
"תוריד לי את הסנדלים"
הוא דחף את עצמו על השטיח, והחל להיאבק עם אבזם הסנדל בפיו, מנסה ללכוד את רצועת העור המתוח על קרסולי בין שיניו. הרמתי את הרגל השנייה ונעצתי את עקבי בגבו.
"אם תרטיב את הרגל שלי ברוק המגעיל שלך תשלם על כך ביוקר", ולשם הדגמת רצינות כוונותיי שיקעתי את העקב הדק עמוק בגבו השעיר.
לאחר דקות ארוכות של התנשפויות וחריקות, הוא הצליח להסיר מרגלי את הסנדל, העברתי אל פיו את הסנדל השני, כשסיים, הרמתי את הסנדלים מול פניו.
"עכשיו נטפל בטפטופים המגעילים שלך"
דחפתי סנדל אחד מול פניו, באמצעות רצועת הקרסול הארוכה קשרתי אותו מסביב, כך שהסנדל התיישב מול פיו ואפו, קשור בהידוק לראשו, מועך את אוזניו.
תפסתי את הזין שלו ביד והחלקתי אותו לתוך הסנדל השני, הקצה של הזיו בצבץ מבעד לפתח שבחזית הסנדל, כמו חלזון המציץ מתוך הקונכייה שלו. קשרתי את הרצועה מסביב לביצים שלו והידקתי חזק. קמתי, יחפה והלכתי לחדר האמבטיה, "ביי" הפלטתי לעברו.
התפנקתי לי במקלחת וביליתי שם דקות ארוכות. כשחזרתי, אני רואה אותו רובץ על השטיח, פניו רתומות בסנדל ימין שלי, הזין והביצים שלו נעולות בתוך הסנדל השני.
"איזה גבר, אתה נראה כמו סוטה מדופלם", "אני הולכת לצלם אותך ולהעלות את התמונה לאתר האינטרנט של החברה"
הוא התפתל בחוסר אונים ומלמל כל מיני לחשים בלתי ברורים,ניסה לקום על רגליו, אך בגלל הקשירה ההדוקה של ידיו ורגליו, ללא הצלחה.
שלפתי את המצלמה הדיגיטלית מהתיק שלי, עמדתי מולו וצילמתי. הפלאש הבהיק מול עיניו המפוחדות.
"נפלא"
נשכבתי על המיטה ובדקתי את הצילומים, הם באמת יצאו מדהימים, כשעיניו המציצות משני צידי הסנדל המועך את אפו, אדומות ומסונוורות מהאור. הפחד שהם הביעו...

המשך בקרוב?
אולי...

בדרך לחדר, במעלית ובזמן שהלכנו במסדרון הוא נראה חיוור ונרגש, פחדתי שהוא יתעלף לפני שאוכל להשתעשע בו קצת.
החדר היה הפוך לגמרי, שותפתי השאירה אחריה בלגן שלם, כנראה התלבשה במהירות לפני שעזבה. על השטיח ליד המיטה שלה היו זרוקים תחתוני החוטיני והחזייה שהחליפה. פתחתי את החלון הגדול והתיישבתי על הכסא במרפסת, הוא נשאר לעמוד ליד הדלת כשראשו מורכן, נדמה לי שיכולתי לשמוע את דפיקות ליבו המואצות.
"תעיף את הכביסה לשירותים" אמרתי לו והצבעתי לכיוון הבגדים התחתונים שעל השטיח.
הוא התקרב בצעדים הססנים והתכופף להרים את התחתונים.
"מה אתה עושה בדיוק?" שאלתי
"את אמרת לי לקחת את הכביסה לשירותים" הוא ענה בקול מהוסס
"תרד על ארבע אידיוט"
הוא ירד על ברכיו וידיו במהירות.
"עכשיו תשתמש בפה המלוכלך שלך, תעשה איתו סוף סוף משהו חיובי"
הוא ניסה להרים את התחתונים תחילה בשיניו, בניסיון הראשון הם נפלו לו, הוא ניסה להיעזר בידו בניסיון השני.
"אמרתי לך להרים עם הפה, אפס" , "אתה לא מסוגל לעשות שום דבר כמו שצריך?"
הוא כמעט בכה ונראה די אומלל כשהוא בעמידה של כלב על ברכיו וידיו, ראשו מלחך את השטיח. לאחר שנעץ את שיניו בתחתונים פנה אלי במבט מפוחד.
"על ארבע, לשירותים" הוריתי לו,
הוא זחל על ארבע לכיוון השירותים, התחתונים בין שיניו, קמתי ממקומי והשגתי אותו במספר צעדים נמרצים (הרגשתי עייפה קודם, אבל המשחק הזה העיר אותי לחיים)
"תעצור" פקדתי עליו.
דחפתי בידי את התחתונים לתוך הפה שלו, הוא כמעט נחנק והשתעל.
"עכשיו תחזור ותביא את החזייה, בפה כמובן, וחסר לך שהתחתונים יפלו לך מהפה"
הוא הסתובב וחזר בהליכת כלב על ידיו וברכיו, שוב הוריד את ראשו לגובה השטיח, מנסה לתפוס בשיניו את קצה החזייה, בלי לאבד את התחתונים הממלאים את פיו לגמרי.
הוא נראה כל כך פתטי שלא יכולתי להתאפק יותר ופרצתי בצחוק, ראיתי אותו מביט בי בהבעה של הפתעה, קמתי ונעמדתי כשראשו בין רגלי, ראיתי את עיניו נעוצות באצבעות רגלי וציפורני האדומות המבצבצות מתוך הסנדל. הצמדתי את הרגליים אחת לשנייה וחנקתי אותו בכוח. הוא התעוות בניסיונותיו הנואשים לנשום, ובמקביל לא לאבד את התחתונים שבתוך לוע פיו, והחזייה האחוזה בין שיניו. אני חייבת להודות שלשותפה שלי לחדר יש טעם טוב בבגדים תחתונים, החוטיני והחזייה היו מתחרה שחורה עם קישוטים מבד מבריק.
"אל תזוז עד שאני חוזרת" אמרתי לו לאחר שנמאס לי לחנוק אותו, ניגשתי למזוודה שלי והוצאתי חגורת עור.
"תמתח את הידיים אחורה, אפס" אמרתי לו.
הוא הזדקף על ברכיו כשידיו מתוחות לאחור ונשענות על קרסוליו.
"פרפקט" אמרתי. הקפתי את קרסולי רגליו וידיו בחגורה, העברתי את הקצה דרך האבזם ומתחתי בכל כוחי, הוא פלט אנחת כאב והפתעה כשהבין לפתע מה אני עושה, אבל זה היה מאוחר בשבילו. הידקתי את החגורה וסגרתי אותה. עכשיו הוא נראה כמו מין משולש אנושי מעוות – ידידיו מתוחות לאחור, קשורות בהידוק לרגליו, בתוך פיו תחתונים, ובין שיניו אחוזה חזייה. הוא ניסה להתרומם אבל נפל מידית לאחור, שוב ניסה לקום, אבל איבד שיווי משקל ונשכב על צידו על השטיח. ניגשתי אליו והתחלתי לבעוט בו, נועצת בגבו ובישבן שלו את עקבי.

(המשך יבוא)

האמת היא שהבחור הזה עלה לי על העצבים מהרגע הראשון
לרוע מזלי שנינו עובדים באותו משרד, כך שאני נאלצת לסבול את נוכחותו יום יום.
לפחות נאלצתי בלשון עבר, שכן כיום כשהוא פוגש אותי במטבח או במעלית הוא משפיל את מבטו ומסמיק כמו שושנה אדומה..
איזה חמוד!
לפני שהחלטתי לטפל בו הוא היה באמת בלתי נסבל,
לא יכולתי להיתקל בו במשרד בלי לזכות להערה סקסיסטית כזו או אחרת:
"וואו, איזה רגליים....את מתגלחת או תולשת?"
"היי, תיזהרי לא ליפול מהעקבים האלה, אנחנו לא מכוסים בביטוח מנהלים"
בכל פעם שזכיתי למחמאות על הצלחה בפרזנטציה ללקוח, תמיד הוא היה זה שזורק בדיחה בעלת טעם רע במיוחד, ממנה כולם היו אמורים ללמוד שהלקוח חתם על הצעת המחיר למעשה בגלל שאני כוסית, והוא גבר חרמן, וזהו. כל המחשבה הרבה שהשקעתי והשעות הקטנות של הלילה בהן עבדתי על הכנת הפרזנטציה לא נחשבו כלל בעיניו.
מפלס הסבלנות שלי הלך וירד והתקרב בצורה מסוכנת לקו האפס. עמדו בפני שתי ברירות – או להיכנס בו בהערה משפילה במיוחד בישיבת הצוות השבועית, מול כולם, או לחנך אותו בדרך אחרת.

ההזדמנות המתאימה הגיעה בעיתוי שאין מתאים ממנו – סופשבוע של המשרד שלנו במלון באילת.

ביום שישי בערב חגגנו במסיבת ריקודים סוערת. הבר החופשי (משקאות מקומיים סוג ג') חימם את האווירה והביא לכמה רגעים מביכים. בשעה 1:00 בערך, ישבתי לנוח אחרי שעות של ריקודים, על כסא מול הבריכה ועישנתי. גם בימים רגילים אני רגילה למבטים חומדים ומגורים של גברים רבים הנתקלים בי. אני גבוהה ורזה יחסית, שיער חום ארוך, רגליים שלא נגמרות (בעיקר כשהן מצוידות בעקב גבוה). באותו לילה הייתי במיטבי – שמלה שחורה קצרה, סנדלים סקסיות בעלות עקב גבוה ודק, איפור מלא, מניקור ופדיקור בצבע אדום לוהט. כמובן שהגברברים ברחבת הריקודים לא הסירו ממני את עיניהם.

הבחור המעצבן (נכנה אותו א' כדי לא לחשוף את שמו האמיתי) ישב בזמן מסיבת הריקודים ליד הבר והביט בכוסו בפרצוף דכאוני, כשעברתי לידו בדרכי לבר הוא השפיל את מבטו, הייתה לי תחושה שהוא מסתכל יותר מידי זמן על כפות רגלי הנעולות בסנדלים הסקסיים. לא הקדשתי לזה מחשבות מיותרות, אבל בזמן שאני יושבת מעשנת ומתאוששת מערב הריקודים המדהים, אני פתאום רואה אותו מולי.

"את רוקדת יפה" הוא אומר לי,
"באמת?", "תביא לי מאפרה, תעשה משהו חיובי לשם שינוי"
הוא הנהן בהתלהבות ורץ לדרכו, כעבור שניות מעטות הוא מתייצב שוב מולי ומניח בידי מאפרה.
אני מסתכלת עליו, והוא מסתכל על רגלי, ופתאום נפל לי האסימון – הבחור הזה פשוט מאוהב בי, הוא מבטא את זה בהתנהגות המעצבנת שלו במשרד.
"המאפרה מלוכלכת, אתה לא מתבייש?" החלטתי להעמיד אותו בניסיון נוסף.
כצפוי הוא רץ מיד לדרכו וחזר תוך זמן קצר עם מאפרה נקיה.

באותו לילה הייתי אמורה לישון לבדי, שותפתי לחדר נסעה לבקר ידיד שלה והודיעה לי כי תישן אצלו. למרות (ואולי בגלל) האלכוהול והעייפות החלטתי להשתעשע בו ולסגור את החשבון הארוך שיש לי עם האומלל הזה.

"בוא" אמרתי לו "עולים אלי לחדר"

המשך יבוא בקרוב....