אני מתה על כפות הרגליים שלי.
בקיץ אני מבלה הרבה יחפה בים
הולכת לטייל לאורך קו המים
כפות הרגליים מקבלות מסג' טבעי מהחול, האבנים, המים המלוחים...
בקיץ כפות הרגליים שלי שחומות וחלקות
הצפרניים בהירות על רקע העור הכהה, ממש חבל לי לכסות אותן בלק
כשאני עושה פדיקור, אני תמיד מקבלת מחמאות מהגברת שעושה לי את הצפורניים
בערב אני שמה סנדל עקב סטילטו, אני שונאת פלטפורמות, כזה עם קשירה בקרסול
מרגישה את רצועות העור הדקות חותכות לי לאט לאט את הבשר בזמן שאני שואטת ברחובות...
נהנית מכל רגע....כן, גם אני מזוכיסטית.
אבל בחורף יוצאים כל השדים מהבקבוק:
מגפיים.
מגפיים גבוהות מעור מבריק, עקבים גבוהים, קצת פרזול מתכת לעורר את הדמיון..
אתמול קניתי מגפיים חדשות, ישבתי בחנות בקניון ומדדתי מגפיים, היה קשה להחליט,
ממול, מעבר לחלון הראווה עברו כל הזמן אנשים, הרבה נשים אבל גם מעט גברים
כמעט כולם הגניבו פתאום את המבט הזה..של כלב מוכה, לעבר המגפיים שלי
מין כזה מבט מהיר של אלפית שניה, עיכוב פתאומי בקצב ההליכה
אחדים נעצרו, שלפו פתאום פלאפונים, כאילו מישהו התקשר אליהם, ואז נעמדו והמבטים הפכו להיות ממושכים יותר, כמעט מציקים
מה יש לנו מהמגפיים האלה??
מה זה הפטיש הזה?
אני חושבת שאני מבינה, בפוסט הבא אנסה להסביר בצורה מנומקת
אני צריכה לארגן את מחשבותי..
