עלילות טארה במדינת הגמדים

האמת היא שהבחור הזה עלה לי על העצבים מהרגע הראשון
לרוע מזלי שנינו עובדים באותו משרד, כך שאני נאלצת לסבול את נוכחותו יום יום.
לפחות נאלצתי בלשון עבר, שכן כיום כשהוא פוגש אותי במטבח או במעלית הוא משפיל את מבטו ומסמיק כמו שושנה אדומה..
איזה חמוד!
לפני שהחלטתי לטפל בו הוא היה באמת בלתי נסבל,
לא יכולתי להיתקל בו במשרד בלי לזכות להערה סקסיסטית כזו או אחרת:
"וואו, איזה רגליים....את מתגלחת או תולשת?"
"היי, תיזהרי לא ליפול מהעקבים האלה, אנחנו לא מכוסים בביטוח מנהלים"
בכל פעם שזכיתי למחמאות על הצלחה בפרזנטציה ללקוח, תמיד הוא היה זה שזורק בדיחה בעלת טעם רע במיוחד, ממנה כולם היו אמורים ללמוד שהלקוח חתם על הצעת המחיר למעשה בגלל שאני כוסית, והוא גבר חרמן, וזהו. כל המחשבה הרבה שהשקעתי והשעות הקטנות של הלילה בהן עבדתי על הכנת הפרזנטציה לא נחשבו כלל בעיניו.
מפלס הסבלנות שלי הלך וירד והתקרב בצורה מסוכנת לקו האפס. עמדו בפני שתי ברירות – או להיכנס בו בהערה משפילה במיוחד בישיבת הצוות השבועית, מול כולם, או לחנך אותו בדרך אחרת.

ההזדמנות המתאימה הגיעה בעיתוי שאין מתאים ממנו – סופשבוע של המשרד שלנו במלון באילת.

ביום שישי בערב חגגנו במסיבת ריקודים סוערת. הבר החופשי (משקאות מקומיים סוג ג') חימם את האווירה והביא לכמה רגעים מביכים. בשעה 1:00 בערך, ישבתי לנוח אחרי שעות של ריקודים, על כסא מול הבריכה ועישנתי. גם בימים רגילים אני רגילה למבטים חומדים ומגורים של גברים רבים הנתקלים בי. אני גבוהה ורזה יחסית, שיער חום ארוך, רגליים שלא נגמרות (בעיקר כשהן מצוידות בעקב גבוה). באותו לילה הייתי במיטבי – שמלה שחורה קצרה, סנדלים סקסיות בעלות עקב גבוה ודק, איפור מלא, מניקור ופדיקור בצבע אדום לוהט. כמובן שהגברברים ברחבת הריקודים לא הסירו ממני את עיניהם.

הבחור המעצבן (נכנה אותו א' כדי לא לחשוף את שמו האמיתי) ישב בזמן מסיבת הריקודים ליד הבר והביט בכוסו בפרצוף דכאוני, כשעברתי לידו בדרכי לבר הוא השפיל את מבטו, הייתה לי תחושה שהוא מסתכל יותר מידי זמן על כפות רגלי הנעולות בסנדלים הסקסיים. לא הקדשתי לזה מחשבות מיותרות, אבל בזמן שאני יושבת מעשנת ומתאוששת מערב הריקודים המדהים, אני פתאום רואה אותו מולי.

"את רוקדת יפה" הוא אומר לי,
"באמת?", "תביא לי מאפרה, תעשה משהו חיובי לשם שינוי"
הוא הנהן בהתלהבות ורץ לדרכו, כעבור שניות מעטות הוא מתייצב שוב מולי ומניח בידי מאפרה.
אני מסתכלת עליו, והוא מסתכל על רגלי, ופתאום נפל לי האסימון – הבחור הזה פשוט מאוהב בי, הוא מבטא את זה בהתנהגות המעצבנת שלו במשרד.
"המאפרה מלוכלכת, אתה לא מתבייש?" החלטתי להעמיד אותו בניסיון נוסף.
כצפוי הוא רץ מיד לדרכו וחזר תוך זמן קצר עם מאפרה נקיה.

באותו לילה הייתי אמורה לישון לבדי, שותפתי לחדר נסעה לבקר ידיד שלה והודיעה לי כי תישן אצלו. למרות (ואולי בגלל) האלכוהול והעייפות החלטתי להשתעשע בו ולסגור את החשבון הארוך שיש לי עם האומלל הזה.

"בוא" אמרתי לו "עולים אלי לחדר"

המשך יבוא בקרוב....