bleeding heart

ואחרי שהמלאכית המדהימה איפרה אותי

חולה 🤦

איך עכשיו אני עושה מצגת לפגישה עסקית?

ביטלתי את הפגישה עם המדריך, אני מתכננת לדחוף אוכל בכח ואז לקרוס שוב לשינה ובתקווה לקום בהרגשה טובה יותר

והסופ"ש הזה אנחנו גם בנתניה עם המשפחה הביולוגית שלי וזה יוצר את הקשיים הנפשיים הנוספים

אני בהרבה יותר מידי מתח ותשישות מהסיוטים, מלהיות חולה וממחשבות על הסופ"ש

הוא לא האח הביולוגי שלי

אבל הוא ואני בחרנו כבר לפני הרבה שנים שאנחנו אח ואחות ומאז הרבה מכירים.ות אותנו ככה.

כשהבת הבכורה נולדה הייתי בלידה

הייתי השנייה שהחזיקה את התינוקת המדהימה הזאת (לא כולל את אחי וגיסתי כמובן)

ועד היום אחת התמונות שאני הכי אוהבת זאת התמונה הכי טהורה שאחי צילם - אני מחזיקה את האחיינית וחצי בוכה מהתרגשות.

מאז נולדה עוד בת (שם לא הייתי בלידה) ולצערי בגלל מרחק וחוסר זמן ואנרגיה לא יוצא לנו להיפגש כמעט בכלל

ואז הייתי אצלהם אתמול וזה היה כל כך מושלם

הגדולה בסוף אפילו הביאה לי ציור שהיא ציירה בשבילי, הציור הזה ישר מצא את המקום שלו על דלת הכניסה של הבית שלנו (מבפנים כמובן)

אני אל-הורית, אין ספק בזה אבל אני גם מטורפת על ילדים.ות (לא על כולם.ן כמובן) ואני יודעת שיכולתי להיות אמא נהדרת

ולשתי הקטנות האלו? הן יקבלו את האהבה הכי טהורה שיש בי לתת.

תודה עליכן קטנטנות

אני אוהבת אתכן כל כך.

יש "אגרוף בבטן" מכיוון אחר.

אני תוהה מתי הפכתי להיות כל כך מובנת מאליו שם.

לפעמים אנחנו עיוורים.ות להשקעות של אחרים.ות, זה צובט לי בלב כרגע ואני לא הולכת להכחיש את זה אבל זה המשך של שיעור ארוך שכבר הייתי בתהליכים של ללמוד

האמת שקצת יותר

לפני שנפגשנו קיבלתי הודעה של סוג איפור, להביא צעצועים, להיות בלי תחתונים ולנעול מגפיים

כשהוא הבין שאין לי ושאני גם לא נועלת עקבים אז הוא וויתר לי על זה (מה אני אגיד? יש לי גב דפוק ואני מעריכה את זה שהבריאות שלי יותר חשובה לו מאשר להתעקש על זה)

למזלי המלאכית היא עם ידע באיפור והיא איפרה אותי בצורה מושלמת

זה התחיל עם הוראות פשוטות (עבורי לפחות)

לחכות לו מחוץ לבית עם ידיים מאחורי הגב וראש למטה.

עשיתי את זה ובסופו של דבר (אחרי טיפה הסתבכויות) הרגשתי את הידיים החמות שלו על הפנים שלי אותו מוביל אותי לאוטו

אני רעדתי ולא רק מקור, הוא שם לב לזה כמובן.

הגענו לשווארמיה ואכלנו קצת (אני הצלחתי לאכול קצת צ'יפס)

שיחות של הסכמים - גבולות, פרוטוקולים וגם הכרות כללית נוספת שהיא כבר פנים מול פנים.

כשאנחנו הסכמנו אז יצאנו משם והתחיל נוהל בדס"מ של שולט ונשלטת.

הנסיעה היתה מעניינת וכייפית, כל מיני דברים פומביים ופקודות וקיוויתי בעיקר שאני מצליחה לספק את הצרכים והרצונות שלו.

קשה לי רק להיות מובלת, היו רק פעמיים בחיי שנתתי לשולט שרק יוביל אותי ואני רק אתמסר

הוא הפעם השלישית 

וזה מפחיד

ובכנות? זה עדיין מפחיד

זה אפילו יותר מפחיד כי זה מרגיש נכון ואז אני תוהה עם עצמי "למה זה מרגיש כל כך נכון?"

מדייקת לעצמי ולומדת את הלקחים משני הקשרים הקודמים

טוב, התחלתי ללכת לאיבוד

איפה הייתי?

אה כן, הסשן.

הגענו אליו, הוא קשר לי את הידיים (כל יד) לקצה אחר של מוט עץ שתלוי על התקרה

זאת היתה תחושה שהייתי זקוקה לה כל כך הרבה זמן

לזה הוא הוסיף כיסוי עיניים ובקיצור... זה יצר תחושת חוסר אונים מושלמת.

הוא הוסיף גם פלאג (פעם ראשונה שלי) והתחושה היתה אחרת, מעניינת יותר, נעימה יותר ממה שחשבתי שהיא תהיה

השילוב של משיכות חזקות בשיער שיצרו עונג ביחד עם ספאנקים לשדיים שיצרו כאב עשו מערבולת של תחושות.

בשלב מסויים הרגשתי זרם חם

דיברנו על זה עוד לפני זה ולא ידעתי אם זה יקרה בסשן הזה או לא (חשבתי שכנראה שכן).

קרה קצת משהו שונה אבל איך שהרגשתי את הזרם פתחתי את הפה

באופן טבעי, ידעתי שזה מה שאני צריכה לעשות באותו הרגע 

אחרי זה היו קשיים טכניים של "אני צריכה לעשות פיפי על הרצפה אבל שיט זה לא יוצא"

עד שאחרי לא יודעת כמה זמן זה יצא (ג'יזס למה זה היה קשה כל כך? ולא, אין לי בושה בדברים האלה)

בשלב כלשהו הוא חנק אותי ואני נפלתי כבר לרצפה, מלקקת את השתן שלו ושלי

אני לא זוכרת מתי זה היה (כנראה לפני כן) שנישקתי לו את הרגליים.

אבל זה גם משהו שקרה ונעשה.

עם מטען שלילי של העבר אבל גם עם תיקון מסויים של ההווה, זה הרגיש מוערך הפעם, אני מניחה.

נכנסתי לספייס מעוד שני חניקות ועצרנו כשאמרתי את מילת הביטחון.

לא הייתי צריכה לומר כלום, הוא פשוט נתן לי את האפטרקייר שהייתי צריכה באותו הרגע.

ידעתי שאני עטופה, מוגנת, מוכלת.

זה לא היה מתוכנן אבל ישנו בסוף ביחד

ואני הגעתי למצב (באישור וכמובן מבלי שביקשתי בכלל) שאני יכולה לקרוא לו "אדוני" ולומר לו שאני אוהבת אותו

תודה אדוני.

היו עוד כל מיני דברים אבל באמת שהמוח שלי עטוף בכל תחושת החמימות הזאת.

את המשך היום הזה ביליתי עם חברה טובה שפשוט היו לי כמה שעות של כייף איתה ואז עם אחי, גיסתי והאחיניות המושלמת שלי.

ועכשיו אני בחזרה הביתה, אל בעלי והשולט הראשי שלי שאני אוהבת כל כך.

השינה שלי היתה דיי גרועה, סיוטים כאשר מאחד מהם התעוררתי בצעקות ולוקי הרגיע אותי

חודש ינואר הגיע וזה מרגיש כאילו הזמן טס אבל מצד שני זה גם מרגיש שהזמן עובר לאט ואני מוצאת את עצמי מבולבלת מזה ממש

קבוצת הDBT עושה לי ממש טוב, במיוחד עם השילוב של הטיפול הפרטני

אני כנראה אהיה מטופלת שם שלוש שנים ולא שנתיים

אני מתאמנת על להיות "סטודנטית" ולא "מדריכה", זה ממש קשה לי, היה לי ממש קשה לשלוט על זה בטיפול DBT האחרון אבל אני מתאמנת

אני כל כך התרגלתי להיות זאת שמדריכה את הא.נשים, זאת שיודעת, זאת שמגנה

טוב, השורדת למדה את זה קודם, אחר כך הלוחמת ואחר כך אני

לפני כמה שנים, כשהייתי בקבוצת טיפול של פסיכודרמה, הבנתי שכל תכונה "שלילית" שיש בנו (מתייחסת רק לחלקים של המכלול ולא לא.נשים מסביבי) נובעת ממקור "טוב"

האשמה עצמית - המקור היה ביקורת עצמית, משהו שיתן איזון ולדעת לראות מציאות רחבה יותר ולא מושלמת

שנאה עצמית - המקור היה רצון לשנות דברים בעצמי שפחות אהבתי, שידעתי שאני רוצה לשנות

באחד מהטיפולים שהיו בקבוצה בחרנו קלף שדון שייצג תכונה בנו שאנו רואים אותה כרעה או שלילית ואז אני התנדבתי לשחק את השדון של עצמי

באוטומט יצא לי מבטא צרפתי (חצי אלג'יראית) ועם המון "נבוטים" על הראש, כל הזמן להאשים את המכלול בכל דבר

למה אני חוזרת לזה?

כי אני יודעת שנושא ההגנה אצלנו כל כך חשוב כי ככה גדלנו

מגיל 8 המכלול בחר להגן על אמא שלנו מפני אבא שלנו

הרבה שיט שהלך שם - כל סוג אלימות שאפשר לחשוב עליו, גם כלפי האחים הביולוגיים שלי

והצורך להגן ולהדריך נשאר איתי עד היום

למעשה זה התפקיד שהלוחמת לקחה על עצמה

אבל המכלול שכח מזה להיות מטופלת, מה זה להתמקד בעצמה מבלי לדאוג לא.נשים אחרים.ות

והאימון הזה קשה

בנוסף לכל זה, יש כל כך הרבה בלבול במוח שלי לגבי הבחור של שיחות הוידאו

זה מרגיש אחרת

זה מרגיש שונה

ואני לא ממש יודעת מה לעשות עם זה כרגע

ובתוך כל זה להיות בתוך הרגשת התמסרות עמוקה חדשה שמפחידה אותי כל כך.

הכל מבלבל ורועש כרגע

עוד קצת ואני אפגוש אותך

בינתיים אני אחכה (אשתדל לפחות) בסבלנות

מעט מאוד פעמים בחיים שלי הגעתי למצב של התמסרות מלאה בזמן כל כך קצר (ובלי קשר מעט פעמים הגעתי בכלל להתמסרות מלאה)

ולא חשבתי שאני אחווה זאת שוב אחרי נסיך האופל

אבל משהו בך, בתוך 24 שעות, הוצאת ממני ישר את הצד המתמסר

בלי התגוננות

בלי בושה

בלי חומות

בלי בראטיות

רק כניעה

רק רצון טהור להתמסר אליך

רצון אמיתי כזה, טהור

לעשות דברים שאני מפנטזת עליהם אבל שאני יודעת שזה עלול להיות מסוכן לי לסמוך מהר

לעשות דברים שחלקם הם גבול עבורי (חגורה למשל, דלי עם מים שנשפך על מגבת רטובה על הפנים שלי)

לעשות דברים שאני בכלל לא הכרתי אבל נשמעים מעניינים גם אם אני חוששת ושהם גבול כי מעולם לא עשית כמו להיות אסלה ולעשות סשן חניקת גולדן שאוור ישירות לגרון ואני כל כך רוצה את זה, הגוף והמוח שלי צורחים וצריכים את ההנאה הזאת איתך, הנשמה שלי צורחת את עצמה גם כן, מוצאת את עצמה זקוקה לזה איתך

המנטאליות העמוקה שקיימת בזה ואני רוצה בה

איתך, פשוט איתך.

רמת ההתמסרות הכי גבוהה שניתן למצוא בי, קטלינה.

או כמו שהוא אומר נכון לכרגע - לונה.

ואני אוהבת את זה

זה מרגיש בטוח

זה מרגיש נכון

גם אם זה מפחיד

תודה לך שאתה לוקח אותי איתך לשם.

והלב שלי דופק מהר

עוד לא יודעת למה לצפות, עוד לא יודעת בדיוק למה נכנסתי אבל יודעת שאני מסוקרנת ורוצה

יודעת שזה מרגיש משהו מיוחד, קצת אחר

גם אם זה קשוח, גם אם זה קצת מוציא ממני את ההתמסרות על ההתחלה

זה כן מפחיד אותי כי בכל פעם שהוצאתי התמסרות על ההתחלה נפגעתי וקשה

אבל זה מרגיש כן נכון

בכל מקרה אני נפגשת עם הקובן לפני כן, אני אוכל לדבר איתם על הרגשות שלי ולקבל את הפידבקים שלהם, קצת תמונה יותר ריאלית שאני לא מצליחה לראות

אני גם חוששת מהסשן אבל מרגיש לי נכון ללכת על זה

אני מקווה שתחושת הבטן שלי נכונה