|
|
|
לימים הרצופים של כאבי הראש
היום אנחנו יוצאים לחגוג למלאכית יום הולדת ולא אכפת לי אם יהיה כאב ראש או לא
אחר כך אני אחזור הביתה ואתמוטט
אבל זה בסדר, אני אהיה בסדר, זה יעבור כמו בפעם הקודמת שזה היה
כנראה המחסור בשינה והסיוטים השפיעו כל כך שפשוט חליתי
אני לא מתפקדת היום בשיט
ואני חייבת להיות מחר בסדר כי אנחנו חוגגים למלאכית מהקובן
ניסיתי להשלים קצת שעות שינה אבל היה לי בעיקר כאב ראש, שיעולים ולסת נעולה מעורבבים עם סיוטים
אני מקווה שהלילה אני כן אצליח לישון בצורה יותר טובה
שימו לב, בהתחלה יש רק מנגינה למשך דקה ו - 16 שניות ואז הוא מתחיל לשיר
"Es el país de la Luna oscura"
"Apuestos galanes la cortejan
Y aquellos que lo han conseguido
Con el paso del tiempo la dejan
Y ella llorando escoge el olvido
De olvido vive y de olvido muere
Como planta en jardín olvidado
Sabiendo que nadie la quiere
Sabiendo que nadie la ha amado
De olvido vive y de olvido muere
Como planta en jardín olvidado
Sabiendo que nadie la quiere
Sabiendo que nadie la ha amado"
"Es la inocencia perdida
Es la vejez negada
Y unas lágrimas perdidas"
ככה אני מרגישה
ככה המכשפה ערפדית מרגישה
ככה קטלינה מרגישה
אני חלק מהמכלול (תקראו את הפוסט בקישור בפרופיל בשביל להבין) ואותי?
אני לא חושבת שאפשר לאהוב אותי
יש משהו בי ש... שפשוט אי אפשר להתמודד איתו
את שאר החלקים אהבו ואוהבים (טוב, הפניקס זה עניין מורכב אחר)
אבל אותי?
אני זה משהו אחר
מהיום שבו נוצרתי ולעד - אני שונה ואותי אי אפשר לאהוב לאורך זמן.
הייתי אצל חמותי אחרי לילה ממש נהדר (זמן איכות משובח איתה למרות שהיא לא הרגישה ממש טוב) ואז באמצע הלילה הוא הגיע
ירדתי לו, הוא גמר, אני בלעתי ואז חזרתי לדירה של חמותי
לפעמים זה כל מה שצריך
היום חזרתי בעשר וחצי בבוקר, באחת עשרה היה לי מדריך והספקנו לעשות הרבה דברים (על זה אני גאה בעצמי)
ואחר כך פשוט הזמן עבר בתשישות, כמה התכתבויות ובעיקר זמן מחשב
לא היה לי כל כך כוח היום כי בכל זאת הלילות שלי הפכו לנוראיים, מחסור נוראי בשינה והמון סיוטים
אבל בסדר, אני כרגע רוצה להנות מהיום הזה ולהנות מזה שחזרתי קצת למוסיקה בספרדית (בזכות המדריך שלי)
זה שיר שעשו לו קאבר בעברית לפני הרבה שנים והוא שיר ממש יפה בספרדית
אחד השירים הכי אהובים עלי ויש בו כל כך הרבה אופטימיות
כשאני במצב רוח טוב ובמוד של מוסיקה בספרדית אז אני שומעת את השיר הזה
הוא נותן לי קצת אוויר לנשימה
פוסט אופטימי ממני - לפעמים גם זה קורה
שיהיה לכולנו לילה מלא בקסם של ירח
גיליתי שאני כן יכולה לבלוע למרות ניתוח קיצור הקיבה!
מתחילה להתארגן לי לנסוע לשפלה, לראות את חמותי
אני ישנה אצלה היום בזמן שלוקי ישן אצל הפרטנרית שלו
חמותי יודעת שאנחנו פוליאמורים (לא אוהבת את הרעיון כמובן) אבל אני לא חושבת שהיא יודעת איפה לוקי ישן היום (וסביר להניח שאני אספר לה כשהיא תשאל אותי)
* הלוואי ואני אראה אותך היום אבל גם אם לא, יש לנו חיים שלמים
אני אלחם אבל תכניע אותי
אני אתן את כל הפייט שיש בי אבל תכניע אותי
אני אשתולל אבל אני צריכה שתכניע אותי פיסית ומנטאלית
אני לא אכנע לבד, אתה תצטרך להכניע אותי
אני אאבק, בלי הפסקה גם אחרי שתצליח טיפה להכניע אותי
תכניע
זה כל מה שאני צריכה
אני רוצה את החופש בהרגשת חוסר האונים אבל רק אחרי שהיא באה בהכנעה המספקת הזאת
ההכנעה שאני יודעת שהגוף והנפש שלי צריכים
אז בוא ותכניע אותי ואז תשתמש
ושנינו נוכל להנות לנו
עד לפורקן קסום ששנינו זקוקים לו
מה אני רוצה?
מה המכלול רוצה?
מה הלוחמת רוצה?
מה הדרואיד רוצה?
אלו שאלות מבלבלות כרגע ואני לא יודעת ממש לענות עליהן.
אתמול בטיפול עלה שוב נושא הבדס"מ (כמו שהוא בדרך כלל עולה) ואני מודה שהבדס"מ נותן לי את החופש הזה של לא להיות אחראית, לא לדאוג, לא לחשוב
מישהו אחר מחליט בשבילי (במסגרת הסשן ואולי קצת מעבר)
"החופש שבחוסר אונים" - אמרתי לה שאני מגדירה את זה ככה
אני גם יודעת שהלוחמת רוצה את זה, היא רצתה את זה לפני
ואז אני טעמתי את זה וידעתי שאני רוצה גם, שיש בזה משהו כל כך מרגיע
אבל אני מבולבלת כי אני רגילה להיות בשליטה בחוץ
אני המדריכה, אני המטפלת, אני האחראית, אני הדואגת (ברוב המקרים וברוב המקומות) וזה יוצר נזק עצום לי ולמכלול
ואז יש את המקום של הבדס"מ שפתאום מאפשר את החופש הזה
בשנה האחרונה למדתי גם שמסוכן לי להתמסר כי כשאני מתמסרת זה עלול להגיע למצב טוטאלי ואז אני נפגעת
כמו חפץ או צעצוע שמשתמשים בו וזורקים
שנים שההגדרה שלי ושל המכלול זה שאנחנו צעצוע שבור וחפץ מקולקל
למה אני כותבת את כל זה?
אין לי מושג, פשוט רציתי לשפוך על דף לבן ולא לחשוב יותר מידי.
