bleeding heart

לראות את זה עדיין מכאיב לי?

בכל שבע (כמעט שמונה) השנים שלוקי ביחד איתי הוא לא זוכר אותי במצב הזה

יום שלישי נכנסתי להתקף פאניקה כי ביטלו לי את התור לפסיכיאטרית בהתראה של יומיים ואני נאחזתי בתור הזה כמו אוויר לנשימה

שלחתי הודעה למטפלת שלי באמצע ההתקף ויש לי כל כך הרבה מזל שיש לי אותה

היא עשתה דברים מאחורי הקלעים ואז אמרה לי לאן ללכת, אפילו לא הייתי צריכה הפניה לאותו מיון

בתי החולים פעלו במתכונת חירום אז לא היה מיון פסיכיאטרי אבל מסתבר שיש מרפאה לבריאות הנפש באיזור שגם מתפקדת במצבי חירום

קיבלתי זריקת הרגעה, מרשם לכדורי חירום אחרים והמלצה לטיפול יום

המצב מחריף מיום ליום

המחשבות שלי הופכות ליותר ויותר אבודות

רוב הזמן זה כבר מרגיש שעדיף יהיה בלעדי, שלכולם.ן עדיף יהיה בלעדי

אנחנו שוקלים אשפוז מלא כרגע, רק בשביל ליצור איזון מחדש עם הכדורים

אני מודה שחשבתי על הרבה השלכות מהניתוח הבריאטרי ומניתוח הסרת כיס המרה אבל לא חשבתי שההשלכות של חוסר איזון כימי יהיה כזה גבוה

אנחנו כמה ימים לפני ראש השנה ואני לא יודעת איך אני אעבור אותו

אנחנו שבועיים לפני יום ההולדת שלי ורק היום קלטתי את זה בכלל

א.נשים מסביבי חושבים.ות שאני כל כך חזקה

חלק אומרים.ות לי שהם.ן מעריצים.ות אותי

ורק אני לא מצליחה לראות את זה

אני מרגישה כל כך חלשה

שקרנית

מניפולטיבית

עצלנית

אני כל כך רעה לעצמי רוב הזמן

וזה כואב

שפוסטים כאלו גורמים לי לחייך

וטוב שכך

יש לי תאוריה

כנראה טיפול יום

שוב פעם

אין לי כוחות

צעצוע שבור, חפץ מקולקל

צעצוע שבור, חפץ מקולקל

צעצוע שבור, חפץ מקולקל

צעצוע שבור, חפץ מקולקל

רואה סדרה שהיא אמורה להיות קומדיה, הסבתא מוציאה חגורה ומקפלת לשתיים בשביל להעניש את הנכדה בת ה - 15 שלה 

אני חוטפת התקף

צעצוע שבור, חפץ מקולקל

צעצוע שבור, חפץ מקולקל

צעצוע שבור, חפץ מקולקל

צעצוע שבור, חפץ מקולקל

לעזאזל עם הזכרונות

לעזאזל עם המוח

הצלחתי לבכות קצת

לא הצלחתי לבצע דברים תפקודיים בשיט

אני מותשת.

כבר תקופה שרוב הזמן הכל נראה חסר משמעות, חסר טעם

כבר תקופה שפשוט לא בא לי כלום

כבר תקופה שהכל מרגיש MEH

אני בקושי עונה לא.נשים בימים האחרונים כי פשוט אין לי כח לתקשורת ולשיח

אני מותשת כל כך מהחיים האלה

* לא פוסט אובדני, הולכת היום לטיפול, פשוט פורקת

הייתי אצל הגינקולוגית שלי היום.
שוב בדיקת פאפ, הבדיקה שאני תמיד מפחדת לעשות כי היא כל כך כואבת למישהי כמוני ועלולה לזרוק אותי נפשית למקום רע.
וכמו שפחדתי הוגיניזמוס שלי בשיאו והסיבה לזה יכולה להיות פיזיולוגית אבל היא גם יכולה להיות נפשית עקב טראומה של תקיפה מינית.

יש ברקורד שלי כל כך הרבה פגיעות מיניות (תקיפות שונות במהלך השנים ואונס) שאני חושבת שאני יכולה להרים מופע סטנדאפ של כמה שעות טובות רק על זה (אין על הומור שחור).

את הבדיקה ביליתי בזמן שלוקי מחזיק את היד שלי ואני חצי צורחת וחצי בוכה וזה למרות שהגינקולוגית, הבאמת מדהימה ועדינה, ניסתה לעשות את הבדיקה בצורה הכי מכילה ועדינה שהיא יכלה.
ואחר כך, במשך כמה שעות, הייתי צריכה להזכיר למוח שלי להירגע, שאני לא בסכנה, שלא תקפו אותי כרגע, שאין סיבה לערפול החושים
שאני נמצאת כאן ועכשיו ולא במקומות אחרים עם א.נשים אחרים.ות
שכחתי כבר איך כל הדברים האלו מרגישים והיום היתה תזכורת כל כך כואבת להתמודדות הזאת
תזכורת כואבת לניתוקים
תזכורת כואבת לחוסר היכולת להתמקד בשיחה, במשפט, במילה
תזכורת כואבת לערפול חושים
תזכורת כואבת ל"אני יודעת שאני כרגע הולכת ברחוב אבל אני לא מצליחה להרגיש את הרגליים שלי ואני לא כאן"
ולוקי המדהים לקח אותי לארוחה ואז לארקייד כי זה עוזר למוח שלי להתאפס ותודה על זה שהוא קיים בחיים שלי
ועדיין, השיט הזה כל כך כואב
מפחיד וכואב
 

וכל מיני דברים לעשות

ולא בא לי לעשות שום דבר, אין לי כח לשום דבר, לא רוצה שום דבר

אין לי כח להיות בתקשורת עם א.נשים

יש לי בקושי כח להכניס אוויר כלשהו לריאות

גל הדיכאון הזה יחלוף מתישהו, אני חייבת להזכיר את זה לעצמי אחרת אני רק אפול למטה

כמו כן, אני כל כך רוצה לבכות ולא מצליחה בשיט

אני שונאת את זה