עולה לרגל

גירוי תמידי
זכרון נגיעותיך
מגע יד עדינה
בגוף משתוקק
לטרוף
ליטוף לשונך
בפטמה זועקת
לנשיכה
אצבע חודרת
לחור משתוקק
לכולך
מצייר על גופי
שבילים של איפוק
מלמד בשלווה
המנעות

רחוק לי כל כך
ומיד הן עולות
השדות הרעות
מחוללות במוחי
מרעילות דעתי
הן אומרות
לא שלך
לא איתך

ואז אזכר
בעיניך עלי
בשפתיך שפתי
בידי מחבקות
בשפתי היונקות
בגופך מול גופי
נשימתך נשמתי
ואומר לשדות
גם אם לא לידי
לעולם יהייה
בתמים
רק שלי

שעתיים של עונג
כמעט תמים
מושלם שלי
שולט בי
מבלי דעת
בכל מבט
בכל מגע

החיבוק הראשון
ממלא את החסר
הליטוף הראשון
המרעיד את הגוף

המגע האהוב
הפורק געגוע
המוכר כמגע
של ידי בגופי

והזמן שוב נגמר

אולי מחר
יתרחבו האישונים
ינעצו המבטים
צפורניים
תחדורנה עור
שפתיים
יפגשו בעוצמה
לשונות ישחקו ב
פיות משתוקקים
ראש יורקן
לאיבר זקור
לינוק את לשדו
להשקיט געגוע
שיניים ינגסו
פטמה ביישנית
נסיון נואש
להשלים ולצבור
לזכור את המגע.

עד העונג הבא

היא כותבת אותו
הוא קורא בשקיקה
הוא יודע שהיא
תקרא כל מילה
הוא יודע שהוא
מכלה נשמתה
היא כותבת אותה
כמו שפעם היתה
הוא יודע שהיא
הקוראת כל מילה
מענה נשמתה
וחיוך של סיפוק
ימרח על שפתיו
כשיחוש אל עליון
מול דמעה בודדה
של אותה האשה
הקוראת את עצמה
במילות אחותה
ויודע רק זה
המסדר סידורים
כי זו הדמעה
של אותה הילדה
הקוראת את עצמה
במילות אחותה
תהייה הראשונה
בכוס המרורים
של זה המשחק
ברגשות אחרים

כששתינו יחד
וידך נשלחת
ללטף את שערי
ראשי מתרומם לעברך
כמהה למגע ידך
כגבעת ונוס
מתרוממת ונמתחת
לקראת איבר
זקור

היא אוהבת
את ההוא
ההוא לא
יודע לאהוב
לב שנותץ
לאלפי רסיסים
שנאספו ונבנו
ללב פועם שוב
גמיש יהייה הכאב
השבר פחות

משחקים של
סאדו מאזו
בין חומר אפור
המצווה שכחה
לבין לב עקשני
מסרב להרפות

כמו עש נמשך לאש
הצורבת את קצוות
כנפיו השקופות
נמשכת לאותה תמונה
הצורבת את עצמה
על מעטפת זכרוני

תמונה אחת
אלפי מילים
מבט אחד
בתמונת אהבה
בעיניה זוהרת
תקווה לעתיד
בעיניו הכבויות
הוא מובל בשנית
עברו עתידו
עתידו לעולם
לא יהייה
עתידי

מטורפת
נטרפת
בטירופה
מטריפה
את נשמתה
הנטרפת בטפרי
טירופו
עת גופה
הופך טריפה