|
|
|
לב לא נשבר
לב רק מצטלק
וכשירבו הצלקות
על שריר כואב
ידום הלב
יפוג הכאב
דמעות לא רותחות
הן רק נשפכות
וכשירבו הדמעות
על הלחיים
יחרב מקורן
תיבש העין
אהבה לא כואבת
לעיתים מאכזבת
וכשירבו אכזבות
לאישה מאוהבת
היא תדע,
כי אך לעצמה
היא חייבת
שוב ושוב
נכנסת לשם
צופה בתמונה
הלב מתרסק
לאלפי רסיסים
זוהרים כדמעות
על לחייה של
ילדה שגילתה
לראשונה
שהילד ההוא
שאותו אהבה
כבר ביקש חברות
ממלכת הכיתה
כשהיה כולו שלי,
דקר את נפשי בחרבות
עד כי שאלתי את נפשי למות.
כשהייתי כולי שלו
עטף את נשמתי בזפת ונוצות.
כשנהייה שזורים גוף בגוף
כשאברך הזקור ימלא את תוכי
כשאת כאבך אקבל בגופי
כשטעם שפתיך ימתיק את שדי
לרגע אחד לשעה או ליום
אז הזפת תימס וירדו הנוצות
והחרב שוב לא תצרוב זיכרון
והמוות ההוא יוותר רק חזיון
ברגע ההוא בשעה או ביום
לרגעים,
נקודות בודדות
ברקיע של זמן
הוא מאיר את ליבי
ומאיר את היום
וזה אז,
שאני נמסה לקראתו
וזה אז
שהלב יתרחב לצידו
וברגע ההוא,
מול רגליו או אברו
וברגע ההוא בו
יצרוב את אותו
אז ברגע ההוא
אהייה רק שלו
לרגעים
ברקיע של זמן
חור שחור יפער
מול ליבי וגופי
וזה אז
שאתן לו
את כל שיחפוץ
וברגע ההוא,
מול רגליו או אברו
וברגע ההוא
עת יצרוב כאבו
אז, ברגע ההוא,
לא אהייה כבר שלו.
כשתבוא אלי
ואני בלבוש חווה
אתבייש לי קצת
אבל המון גאווה
תהייה לי
כשתבוא אלי
כשתבוא אלי
אני ארצה
להיות לרגליך
ללקק את אצבעותיך
לנשום את ניחוך גופך
ואתה לא תדע
אבל המון גאוה
תהייה לי
כשתבוא אלי
כשתהייה עלי
אשתוקק שתקח
את כולי
כי שלך אני
כל גופי נשמתי
ואתה לא תדע
עד כמה
הוא שלך
אבל המון גאוה
תהייה לי
כשתהייה מעלי
כשתהייה בתוכי
אתפתל ואחזיק
כדי לא להפסיק
להרגיש את כולך
ממלא את גופי
ממלא את נפשי
ולרגע אחד
הבור יתמלא
כשתהייה בתוכי
ואני לא אגיד
כדי שלא תפחד
אבל המון גאוה
תהייה לי
כשתהייה בתוכי
כשיגיע השיא
ושנינו נזעק
וניפול חבוקים
מותשים
דמעה קטנה
על הלחי תנזל
כי אתה לעולם
לא תהייה רק שלי
לעולם לא תהייה
אהובי אדוני
אבל המון גאווה
תהייה לי
כשנגיע ביחד
לשיא
בתמונה שבזכרוני
אתה עומד על העמדה
מניף ידים מעלה
משקפי השמש
לא יכולים להסתיר
את המבט המנצח
תמונה בספר הפנים
היא עם מבט
מלא גאווה נצחון
הוא מכונס בעצמו
חובק את מותניה
תמונה אחת
עוצרת את נשמתי
מעלה דמעות בעיני
ביום בו נשב
ואחכ נשכב
בשעות בהן
תהייה שלי
אנסה לשחרר
את הזיכרון המר
ולזכור שאתה
אוהב
רק
אותי
יש דברים שלא נועדו לקרות
מזור לגופי
מזון לנשמתי
יודעת שמעט ממך,
גרוע יותר מאפסך.
חברה
אחות
יודעת שמעט ממך
גרוע יותר מאפסך.
אני
לעצמי
אפסי.
אמרתי לך,
שאני לא אומר,
מה אני רוצה,
ואתה אמרת,
שאני אומרת.
אמרת לי ,
שאתה אומר,
מה אתה רוצה
ואני אמרתי ,
שאני לא שמעתי.
אמרת,
שחשוב לשמוע,
את המנגינה מאחורי המילים.
אהבה
שמתעוררת בי, שוב,
מפחידה,
כמו המחשבה
על הפגישה איתך,
שוב
רוצה את הכאב שלך
שיעפיל על שלי
רוצה בהשפלה
שתחדד את הכאב
רוצה להיות קבורה
בין רגליך
נחבאת מהעולם
שלך שלי.
רק שנינו
ואין בלתי
רוצה בך
חלק מחיי
מנסה לשכוח אותך
חלק מחיי
נהנית מהכאב
חלק מחיי
שונאת אותך
חלק מחיי
מחוברת אליך
חלק מחיי
מתעבת את התחושה
חלק מחיי
לטוב ולרע
חלק מחיי
