|
|
|
נכנסים לחניון
עומקו כגובה המגדל
האטימות
המחסור באויר נקי
החשכה היחסית
גורמים לי לרעוד
אתה בטוח שזה מתשוקה
אני משתוקקת אליך
מתאווה כמו שלא התאוותי מעולם
אני כועסת עליך כמו שלא כעסתי מעודי
כועסת על עצמי אבל מתחננת לפניך
שתאפשר לי לפתוח את הרוכסן
לטעום אותך
כשאתה בתוכי
לרגע אחד קצרצר
אני לא כועסת יותר
ברגע הקצר הזה
אני רגועה
תקועים בארגז חול
אני טעיתי בנהיגה
הרכב יושב
על גבעת חול ים
הגלגלים באויר
רוצה שתכעס
רוצה שתתעצבן
שתאחז את שערי,
תמחץ את הפנים
תצליף בידיך
לפחות בלשונך
שתראה שאיכפת לך
שתעשה שארגיש.
הרגיעה שלך, השלווה
שבה חפרת תחת הגלגלים
תוקע סנדות ואבנים
מנסה לייצר אחיזה
הכאיבה יותר מכל אקט
סאדיסטי שהיית מבצע בי
מקיאה את כל הרפש שקבור בנשמה
ובתהליך מזהמת את הסביבה
בלי אבחנה בין טוב לרע
מרגישה את הצורך בך
עולה במקביל לבחילה
ממנו, מהצורך מעצמי
מנהלת עם עצמי הימורים
כמה זמן יקח,
עד שאתחנן אליך שנשוב,
כמה השפלה אספוג
עד שתתרצה
עד שאדחף שוב ברכב
לספק את צרכיך.
במכונית
תקועה בין ההגה
לבין ידית ההילוכים.
הראש משופד על איברך.
אתה מרים את החצאית
מותח את החוטיני הצידה
מטביע את טביעת כף
ידך על הישבן החשוף
דוחף אצבע יבשה לפי הטבעת.
אני מניפה את הישבן ככל יכולתי
רוצה לחוש אותך בתוכי.
רוצה לברוח ממך רחוק.
כשלא מצליח,
פותחת בקושי
את תא הכפפות
ומציעה לך קרם ידים
אצבע נכנסת אחריה שניה
בנסיון לחדור לעומק,
אתה משפד אותי יותר על האיבר.
עד כלות הנשימה.
גומר
מוציא את אצבעותיך מתוכי
מנגב היטב במגבון לח
ומשליך אותו לאשפה.
גם את נשמתי.
אוהב שמגישה לך את השדיים
מונחות על כפות הידיים.
הפה מנשק, לשון
חודרת בין השפתיים.
הידים מוחצות ומועכות פטמות
מלהיטות בעירה בין הרגלים.
רק המוח נותר קפוא
מיד ינחת הראש על חלציך
פח לרוקן את יצריך
רציתי להזכר בעיניך
תהיתי אם תוכל להזכר
בשלי החזיון היחיד
שעולה הוא תקריב של
איבר וטעם
רציתי להזכר בעיניך
תהיתי אם תוכל להזכר בשלי
החזיון היחיד שעולה
הוא תקריב של איבר
וטעם
מגורשת מגורשת מגורשת
מגורשת מבין זרועותיו
שאחזו בי זמן רב כל כך
מחיוכו שהעיר את יומי
מגורשת מחייו
כמו מכונה משומנת היטב
שרוצה יותר ממה
שאפשר לתת שצריכה
אספקת שוטפת של
רגש למען קיומה
שמוכנה למכור את
גופה נשמת עקרונותיה
כדי לספק את
ההתמכרות
לסיפוק הצורך
מגורשת מהגהנום
הענוג הלוהט הכואב
האכזרי המתוק
מנועה מלהרגיש את
גופו פורק בתוכי את
מטעניו טעמיו לשדו
מגורשת מגהנום ענוג
לגן עדן כואב.
מזדיינת עם כל הבא ליד
מוכנה למצוץ לינוק ולבלוע
כל שטות רק כדי להרגיש
שייכת אהובה מוגנת.
כמו פח אשפה קולטת
את מה שיש לו לשפוך
כל פתחים מוגשים לו
למי שמספיק חכם להגיד
את המילים הנכונות.
ואח"כ נאספים השברים
בתוך שקית האשפה
כמו חדר ניתוח
מוכנה לקבל את הזין הבא
נפגשים אחרי מס' שנים שלא נפגשנו.
הרגעים הראשונים קשים.
למרות ההכרות האישית העמוקה,
הניתוק יוצר ריחוק.
לאחר מספר דקות
והתעדכנות קצרה במציאות האישית
השיחה הופכת זורמת יותר.
שפת הגוף חוזרת להיות נינוחה.
ואז, הוא דוחף לפתע את אצבעותיו לתוכי.
עמוק לתוך הכוס ומוציא
מביא אותן אל אפו ונאנח.
"כמה התגעגעתי לריח הכוס שלך.
כמו לחזור הביתה."
קם, לוקח את המפתחות
ומושך אותי אל מחוץ למשרד...
לפעמים החנינה נגמרת
