שבת שלום אורח/ת
עכשיו בכלוב

עולה לרגל

הדרך שבין מארז יהלום ללב הכאב
לפני 17 שנים. 30 ביולי 2007 בשעה 23:14

אני לא בורח ממך,
הוא הצהיר.

אני לא אברח.
את בדיוק מה שאני רוצה.
את חשובה ומשמעותית.

ברור שאתה לא בורח ממני.
את זה, אני יכולה להסיק לבד.

אבל למה, אתה בורח,
כל עוד רוחך בך,
מעצמך?


להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י